יום רביעי ב' בסיון תשע"ח
מדוע ראובן אינו יכול לאסור חפץ של שמעון מדין 'בסיס לדבר האסור' ללא הסכמתו?
ראובן שהניח חפץ של מוקצה על גבי חפץ של היתר השייך לשמעון, על דעת שיהיה מונח שם בשבת, ועשה זאת ללא נטילת רשות משמעון – אין חפץ ההיתר נחשב כ'בסיס לדבר האסור', ומותר לטלטלו בשבת לאחר ניעור המוקצה מעליו (ראה תקציר לאתמול); וזאת אף אם חפץ המוקצה עצמו גם הוא שייך לשמעון.
וטעם הדבר, משום שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו, כלומר, אין אדם זר שליט בחפץ לייחדו לשימוש המוקצה שלא בהסכמת בעליו. ואכן, אם הניחוֹ ראובן שם בהסכמת שמעון, וכגון אורח שהניח חפץ של מוקצה על גבי חפץ של היתר בהסכמת המארח, הריהו נחשב כבסיס למוקצה.
[שו"ע טש, ד, ומשנ"ב כז]
באיזה מקרה יכול ראובן לאסור חפץ של שמעון מדין 'בסיס' אף ללא הסכמתו?
בהמשך לאמוּר: ראובן שהניח חפץ של מוקצה על גבי חפץ של היתר השייך לשמעון, ללא נטילת רשות משמעון, אך אילו ידע שמעון היה מרוצה מכך, וכגון שהדבר מונע נזק – נחשב חפץ ההיתר כ'בסיס לדבר האסור'; וזאת אף באופן שאילו נכח שמעון במקום היה מניח על גבי הבסיס חפצי היתר החשובים יותר מהמוקצה, כדי שלא יאסר מדין בסיס.
ויש מהאחרונים שמצדד כי במקרה כזה, אם היה בדעתו של ראובן להסיר את המוקצה מעל חפץ ההיתר במהלך השבת באופן המותר – אינו נחשב לבסיס, כיון שיש המקלים באופן זה אף אילו שמעון עצמו הניח את המוקצה, (ראה תקציר לאתמול).
[משנ"ב טש, כז; ביאורים ומוספים דרשו, 36]
שולחן בבית הכנסת שהונח עליו מוקצה – האם נאסר מדין 'בסיס'?
אשה או שאר בני הבית שהניחו חפץ של מוקצה על חפץ של היתר – יש שהסתפק אם חפץ ההיתר, השייך לבעל הבית, נאסר מדין בסיס; ויש שהקל בדבר. ויש מפוסקי זמננו שהורו שבאופן שיש רשות לאשה ולבני הבית לסדר ולהניח את החפצים כרצונם, הרי זה כאילו הניחו מדעת בעל הבית, וחפץ ההיתר נאסר מדין בסיס.
וחפץ ציבורי – אין כוח ליחיד לאוסרו מדין 'בסיס', ולכן, לדוגמה, אם הניח אדם מוקצה על גבי שולחן בבית הכנסת – אינו נאסר מדין בסיס; אולם כאשר החפץ מיוחד לשימושו האישי, וכגון מיטה בפנימייה, הריהו נאסר מדין בסיס למרות שהוא רכוש ציבורי.
[ביאורים ומוספים דרשו טש, 35]