להורדת ולהדפסת דפי ההלכה – לחצו כאן
ממשיכים להרבות בשמחה – באדר ובניסן
ראשית דבר, "ממשיכים בעבודה זו, של הריבוי בשמחה, (משנכנס אדר) מיום ליום, על ידי התחדשות השמחה מדרגות רבות, ובכל דרגה תגדל הכרת הטוב לבורא, ותתרבינה הנדיבות והאהבה".(דברי הגר"א דסלר זצ"ל ב"מכתב מאליהו" חלק ב עמ' 125) גם בחלוף ימי הפורים, כל ימי אדר ואף בחודש ניסן כדברי רש"י תענית כ"ט ע"א: "מרבים בשמחה" – בימי אדר וניסן שנעשו בהם ניסים לישראל פורים ופסח".
פסח תשפ"ד, מתקיים בעיצומה של תקופה, בה בארצנו הקדושה, מתקיימות לצערנו מילות ה"הגדה של פסח" כפשוטן: "בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו", ו"לא אחד בלבד ע]ו[מד עלינו לכלותינו…. בעוונותינו הרבים, טרם זכינו שיתקיים בנו "לשנה הבאה בני חורין", אולם, ולמרות הכול גם ובפרט, בפסח דהשתא, בכל מקום שנסב לשולחן הסדר, ביניהם אחינו, אנשי הצפון שיסבו בדרום…. אנשי הדרום שיסבו בצפון…. גיבורי החיל, המוסרים נפשם על משמר עמנו וארצנו, שיסבו בשדות המערכה, כולנו נזעק בתחינה ובבקשה לבורא עולם, בעזרתך "אני ולא מלאך… אני ולא אחר" – אתה הקב"ה בכבודך ובעצמך, "שפוך חמתך אל הגויים… אשר בשמך לא קראו", ונתחזק כולנו יחד באמונה שלימה, כי אך ורק "הקדוש ברוך הוא מצילנו מידם" – "כי לא ייטוש ד' עמו ונחלתו לא יעזוב" ו"לשנה הבאה בירושלים הבנויה" – נזכה להקריב את הפסח כהלכתו, בעליה לרגל ובשמחת החג השלימה, בביאת גואל צדק, במהרה.
בדפי ההלכה המוגשים בפניכם, בס"ד, הוספות רבות, הדרכה והנחיות לקיום פסח תשפ"ד כהלכתו, כולל דרישות ההלכה לניקיון הבית לאחר עוד חודש העיבור עם חמץ… הכנת המטבח מכשיריו וכליו. פירוט המוצרים, המאכלים, התרופות ותכשירי הניקוי והקוסמטיקה [כולל חברות בכשרות למהדרין שנוספו לקראת תשפ"ד] , דיני בדיקה, ביעור ביטול ומכירת החמץ, ידיעות נחוצות אודות "מצות ללא גלוטן" ודיני "מצה שרויה", "קטניות", עריכת ליל הסדר כהלכתו – ככל חוקותיו ומשפטיו, דיני יום טוב, חול המועד שמחת החג והלכות "חמץ שעבר עליו הפסח" – ההלכות כולן, על פי שיטות ומנהגי העדות השונות – יחד שבטי ישראל.
החובה, ומידת המאמץ המתבקשים לניקוי הבית לפסח – ביראה, באהבה, בשמחה וברוגע
דברי הגאון הקדוש רבי קלונימוס קלמיש מפיאסענצא זיע"א באחד ממאמריו ב"חובת התלמידים: "קדושינו ז"ל אמרו, שחג הפסח בחינת אהבה, לפי שהאדם מרגיש בעליל את כל מצוות הפסח, זהירויותיו ודקדוקיו, ומתוך חביבות ואהבה, רץ בכל כוחו, הבן ]והבת[, לקיים מצוות האב… רוצה הוא לכנוס כל כולו לחורים ולסדקים, קופץ הוא על התנור, מכניע ודוחק עצמו אל תחת למיטה, כי הלב עורג ודעתו אינה מתקררת, ומעתה כמעט קשה לו כבר לדבר דברים שאינם מענייני הפסח, להגעיל הכלים, לקנות עוד מה על פסח… זהו כל דבוריו ומחשבותיו ובכולו שקוע הוא בהפסח".
כתב שו"ת הרדב"ז ג, תקמ"ו: "ומה שנהגו אמותינו מאז ומעולם להרבות בעסק זה יותר מן הנצרך באמת, על פי שאמרו במדרשות, כי חמץ בפסח "שאור שבעיסה" וכלה גרש יגרשנו מכל מבואותינו וסתרי לבנו ויחפשו בחורים ובסדקים". אכן, ערבי פסחים הינם ימים קדושים, בהם כל נפש יהודית מתעלה, בהתאם לדרגתה, "כי ידוע הדבר ואמת, שכל האדם נפעל כפי פעולותיו" )ספר החינוך מצווה ט"ז(, ותוך כדי העמל, היגיעה והטרחה המרובה, חשים כולם בפועל, שיחד עם הניקיון הגשמי, בד בבד עם המירוק והקרצוף של הכלים, והחיפוש הבלתי-נלאה אחר כל פירור חמץ – מתנקה גם כן הנפש, ניקיון רוחני – "כבולעו כך פולטו".
"סוף מעשה במחשבה תחילה"
מן הראוי, לערוך רשימות מפורטות, לסדר הניקיונות החיוניים באמת לקראת הפסח, פירוט הקניות הנחוצות לחג, ותכנון של ביצוע המשימות השונות, בשיתוף פעולה, של בני הבית, באופן של "איש את רעהו יעזרו ולאחיו יאמר חזק", זאת, יחד עם שמירה על סדרי הלימוד הקבועים, בפרט בעת הזאת, בה עם ישראל זקוק ביותר לזכות לימוד התורה: ובכלל זה, הקפדה על אמירת תהלים היומית, לימוד דף היומי והלכה יומית וכו' לימודי המוסר והחסידות – תמידין כסדרם, כל אלה, יבטיחו בס"ד פסח כשר, ומלא שמחה של מצוה, במרץ בהתלהבות ובחיוניות, לעשות נחת רוח לבורא יתברך שמו.
לבישת סינר של נשים על ידי גבר
בנים ובעלים שמלאם ליבם להשתלב בעבודת הבית וניקיונו לפסח, ואף "טומנים ידם בצלחות" ובסירים – רשאים לחגור סינר הנמצא במטבח, אף שבדרך כלל נחגר על ידי אמותיהם או נשותיהם, שכבר כתב "דרכי תשובה" (יו"ד קפ"ב, י"ג) בשם המהריק"ש שמלבוש השווה בצורתו לאנשים ולנשים – אין בו איסור "לא ילבש" וכן כתבו לעניין לבישת סינר על ידי איש בשערים מצוינים בהלכה ה, עמ' קס"ח ושו"ת ישכיל עבדי ה יו"ד, כ. ואכן, בשו"ת רבבות אפרים ד, רי"ב שאין הסינר נועד ליופי ולקישוט, אלא למנוע לכלוך והרטבת הבגדים. ואף שבדרך כלל בבית, הסינר בגד של אישה, כתב ידי"נ הרב אלחנן נפתלי פרינץ שליט"א בשו"ת אבני חפץ ז, ק"ל: "רבים הגברים המסייעים בעבודת המטבח בכלל, ובבישולים בפרט, במיוחד כשבאים אורחים, ובוודאי בערבי פסחים, ולא ניתן לומר שהניקיונות והבישולים, רק בטבע הנשים".
ניקיונות בערבי שבתות שלפני הפסח
העושה מלאכת קבע בערב שבת מזמן מנחה קטנה ומעלה אינו רואה סימן ברכה, פרט למלאכות המותרות אף לאחר מכן, כגון לכבוד שבת (שו"ע רנ"א, ט"ו מ"ב וכה"ח). זמן "מנחה קטנה", בערבי השבתות שלפני פסח תשפ"ד – "שמיני" – 4:23 "תזריע" – 4:25 "מצורע" "שבת הגדול" – 4:27
הלכה למעשה: נראה כיון ש"מלאכות ארעי שאין בהן שיהוי" [שאין נמשכים בעשייתן מבלי לשים לב לזמן] – מותרות. מסתבר שניקוי וסידור ארונות וקיפול בגדים, שאיבת אבק, שטיפת כלים, משחקים וחפצים – מותרים. ובתנאי, שיישאר זמן מספיק להתארגן ולהיכנס לשבת בזמן כראוי, אבל צביעה, כיבוס וילונות ומפות וכדומה, תיקוני רהיטים ופירוק מכשירים חשמליים וחיבורם מחדש בפרט בעזרת מכשור מקצועי- נחשבות מלאכות קבע, ואסורות, מזמן מנחה קטנה, אף שהן לקראת הפסח.
הערה: כתב בספר "פסקי תשובות": "על ידי נוכרי, לא מצאנו לאסור עשיית מלאכה מכל סוג שהיא, עד כניסת השבת ממש, ובלבד שישאירו הבית נקי ומסודר כראוי לכבוד השבת.
ניקוי הבית לפסח על ידי שאינם יהודים
נוכרי אף שאינו יכול לשמש כשליח לבדיקת חמץ עבור ישראל, אבל אם תפקידו לעסוק בניקוי הבית ואף מקבל שכר על עבודתו זו – נאמן הוא על הניקיון, כיון "דאמנקיותא קפדי" ]מקפידים הם למלא תפקידם ולנקות באופן הנדרש מהם[. ואת הבדיקה, יעשו בעלי הבית. אבל יש להימנע מלתת לנוכרי לשרוף עבור ישראל את החמץ (ראה משנ"ב תלב, ח ותמו, ז ושער הציון). ואכן, כל ענייני פסח לא ייעשו על ידי גוי (מ"ב תסז, פח בשם ספר התניא ועי' שם בפמ"ג א"א, לז).
שמירת הכוחות לליל הסדר ולחג החרות
מדברי מרן הגאון רבי חיים פנחס שיינברג זצ"ל בנוגע לניקוי והכנת הבית לפסח בימינו נראה, כי נתפסנו בימינו במלכודת. אמנם, הבית המודרני הממוצע, גדול יותר מאשר בעבר, רהיטים, כלים ובגדים למכביר ממלאים את הבית, אבל, מאידך, המרצפות עשויות כיום מאבן, ולא כבעבר כאשר רצפת העץ או העפר דרשה קרצוף וניקיון יסודי, בכל חריץ וסדק, הארונות והשולחנות מצופים בלכה או בפורמייקה שלא כבעבר, שהיו עשויים מעץ גלמי, עובדה שדרשה לקראת הפסח, גירוד וקרצוף ולעיתים אף שיוף, בכדי להבטיח שאף פירור אוכל לא נותר בסדקים.
בימינו, לרשות עקרת הבית עומדים מכשירי וחומרי ניקיון שלא היו מצויים בעבר [שואב אבק ומפשירי שומנים]. למרות כל זאת, הלחץ והמתח המלווים את עבודות ניקיון הפסח, הגיעו לדרגות בלתי הכרחיות ואף מיותרות… עקרת הבית הופכת להיות פקעת עצבים ואינה מסוגלת ליהנות משמחת יום טוב של הפסח, ומתקשה להשתתף במצוות ובחיובים בליל הסדר…
ומכיוון שעל האישה להגיע לליל הסדר נינוחה וערנית, כדי לקיים מצוותיה עם כל שאר בני המשפחה, על כן ברור שביצוע החובות של ערב הפסח, צריך להיות מחושב ביחס לחובות החג עצמו. אין לבטל מנהגים שהועברו בכלל ישראל מדור לדור, אך ישנם הנהגות שונות שנשים לקחו על עצמן כיום, שאינם המשך למסורת ולמנהגים מדורות עברו, לדוגמא, אם אדם אינו מוכר את החמץ שברשותו, כמובן שהוא חייב לנקות היטב את כל כליו ולבדקם מכל חמץ שנשאר עליהם, או לפסול את החמץ בחומרים חריפים מלהיות ראוי למאכל, כפי תקנת חכמים שחייבו בדיקת חמץ וביעורו, [שהרי אינו מוכר חמץ, וכשישתמש אחרי הפסח, במעבד מזון, בתנור ובתבניות שלא נוקו לחלוטין, יעבור באיסור חמץ שעבר עליו הפסח, שאסור אפילו בפחות מכזית באכילה ובהנאה]. אבל אם החמץ נמכר, כמו שנוהגים כולם כיום, אם כן, אין הכרחי כבר קרצוף הסירים המחבתות, הצלחות וכדומה, אשר ממילא מאוחסנים בארונות סגורים,. צריך לדעת כי בחומרות אלו, יש סכנה גדולה לגרימת קולות רבות, ולעיתים אף לביטול מצוות היום – חיובים מן התורה ומדרבנן, שהנשים חייבות בהן בפסח כמו האנשים, ובמיוחד בשולחן הסדר.
ידיעות יסודיות ובסיסיות לכל הבא להכין ביתו לקראת הפסח:
מהו "חמץ" ?
כל המכיל את אחד מחמשת מיני דגן: חיטים, שעורים, כוסמין, שיפון ושיבולת שועל. באנגלית:wheat, barley, spelt, rye and oats ברוסית: פְשְנִיצָה, יְטְצְמִין, פוּלְבַה, רוֹז, גֶרקוּלֶס בספרדית: טְרִיגוֹ, סְוֶדָה, אָסְפְלֶטָה, סַנְטָנו, אָמֶנָה ובהונגרית: בוז'ה,ערפה, טונקוה בוז'ה, הוידינה, זאְבּ
כמו כן, כשמופיעים ברשימת הרכיבים, הדברים הבאים: 1. "עמילנים" [-סתם, ללא פירוט: "עמילן תירס", "עמילן תפוחי אדמה" וכדומה] 2. "דגנים" 3. "לתת" 4. "דקסטרוזה" 5. "גלוטן". – המזון מכיל חמץ.
דוגמאות לחמץ גמור סולת, קוסקוס, בורגול, גרנולה, בירה, ויסקי, שקדי מרק, דברי מאפה, מציות, קרקרים, וופלות, בייג'ל וחטיפים מחמשת מיני דגן, שמרי בירה, ביסלי, ממתיקים מלאכותיים (סורביטול, אספרייטים) פרט לסוכרלוז, ויטמין E מקורי, תחליפי קפה, וכן רוב רובם של סוגי הוודקה ובפרט "וודקה אבסולוט" – כל אלו חמץ גמור. לשאלת רבים: "לציטין" וכן "לפתית" כיום, אינם חמץ, מפני שאינם מופקים מחיטה אלא רק מסויה ומרכיבי שמן חמניות על כן אינם חמץ
מצרכי מזון בהכשר "בד"צ העדה החרדית" שאינם מכילים חמץ כלל, כל ימות השנה
אבקות אפיה, אגוזים – כל הסוגים, אורז, אינסטנט פודינג – כל הטעמים, במבה, ג'לי, גריסי פנינה [נאמר לי ע"י רבני מחלקת הכשרות בבד"צ העדה החרדית, שבתהליך הקילוף והשיוף של השעורה להפוך ל"גריסי פנינה" בכל השלבים, אין כלל הימצאות של מים], דבש, דגים טריים, דייסת קורנפלור לתינוקות (מיועדת לאלרגיים לגלוטן), חומץ, חרדל, חילבה (גרגרנית), סוכריות ומקלוני טופי (כל הסוגים), טחינה, יין מיקבי הארץ, מיונז, מרגרינה, סוכר וניל, סילאן, קטשופ, קפה נמס ומגורען, קקאו, קצפת רי'ץ, ריבות, שוקולית, שמרים טריים ויבשים, שלגוני קרח, תה.
על כן, אין כל צורך, אף למחמירים, להוציא מהבית את כל המוצרים הנ"ל ולהשליכם לאשפה, כדאי תמיד לזכור, שקיים בתורתנו איסור "בל תשחית" !!! ולאחר ניקוי חיצוני ניתן לשומרם בארון נעול בפסח. אין צורך, ואף אינם נכללים במכירת החמץ – מוכרים אך ורק חמץ!
כמובן שכל מוצר שאין עליו כשרות לפסח למהדרין אין צורכים בפסח, גם אם אינו מכיל חמץ!!!
כיצד נאסר עלינו החמץ – חמישה ציווים נאמרו לעניין איסור חמץ בתורה
א. איסור אכילה – "כל אכל חמץ ונכרתה הנפש ההיא מישראל" (שמות י"ב, ט"ו) באכילת כזית ובמזיד.
ב. איסור הנאה – "ולא יֵאכל חמץ" (שמות י"ג, ג). דוגמאות: 1. אסור להאכיל חמץ לבעלי חיים (תרנגולים, כלב, תוכי, דגים) 2. אסור להשתמש בדבק חמץ – דבק שקדים. 3. תמונות נוי המכילות חיטה חנוטה, פסטה. יש להטמין בארון. 4. מניות בחברות המייצרות ויסקי או בירה יש למכור לגוי לפסח. (שו"ת מנחת יצחק ח"א) 5. בעל מכולת אסור לקבל תשלום בפסח על חמץ שמכר לפני החג והחמץ קיים (עובדים זרים שקנו בהקפה, חמץ לימי הפסח, ומעבידם בא לפרוע במועד ) משום חילופי חמץ – שו"ע תנ ושו"ת שבט הקהתי ב, קעד. 6. אסור להריח בפסח פת של גוי שמא יבוא לאוכלו – שו"ע תמ"ג, ב ורמ"א, הגר מעל מאפיה של גויים, אל יריח בריח הפת בכוונה ליהנות – שו"ת מהרש"ם. ומרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל בדרכו לכותל המערבי, בעוברם ליד דוכני פיתות בני ישמעאל, ביקש תמיד לעבור לצידה השני של הדרך.
ג. לא יֵראה – "ולא יֵראה לך שאר" (דברים ט"ז, ד) אסור שייראה בפסח חמץ השייך לך (פרט לנמכר לגוי).
ד. בל ימצֵא – "שבעת ימים שאר לא ימצא בבתיכם" (שמות י"ב, י"ט). דוגמאות: 1. אסור שיהיה חמץ שייך לישראל בפסח, אפילו נמצא בתיק בבוידעם ואפילו במקום העבודה, בשולחן או ארונית השייכים לו. 2. בבית משותף כששכן שאינו שומר מצוות עלול להניח בפח האשפה בפסח חמץ. יש לומר גילוי דעת בערב פסח: "אין אנו מעוניינים שחצרנו תזכה לנו בחמץ שיונח בו בפסח" (הגרש"ז אויערבך והגר"ע יוסף זצ"ל). 3. הרואה חמץ במקום ציבורי או במקום הפקר לא ירימנו, ואם החמץ מהוה מכשול , יש לסלקו ברגל או במקל, שאם ירימנו – יזכה בו ויעבור בבל ימצא ( שו"ת הריב"ש סי' מתא הובא בביה"ל תמו). 4. המתארחים במלון או טסים בחברת טיסה שמגישים חמץ, עליהם להצהיר, שמשלמים עבור הלינה והטיסה ולא עבור המזון שלרשותם. ה. "תשביתו שאור מבתיכם" (שמות י"ב, ט"ו).
כדי שלא להיכשל חלילה באיסורים הנ"ל ולקיים מצות "תשביתו" כהלכתה, מקיים עם ישראל, בפועל, בדיקה, ביעור, ביטול ומכירת החמץ – כמפורט בהרחבה להלן.
***
בדפי ההלכה לקראת הפסח, במהלך ההדפסה נשמטו אי אלו שורות – הרי הן לפניכם:
האם ניתן למכור לגוי קמח ותערובות חמץ על מנת לאכלם לאחר פסח ?
בהגדה של פסח – "באר ישראל" )תשע"א( להרה"ג אברהם צבי ישראלזון שליט"א עמ' ס, בשם סבו הגרי"ש אלישיב זצ"ל: "קמח מחיטים שלוחלחו במים לפני הפסח, ומכרוהו לנוכרי, וספק אם החמיץ על ידי הלתיתה במים, ואפילו אם החמיץ אפשר שלא החמיץ כולו, אלא חלקו, הרי זה נחשב לתערובת חמץ, ולכן אם נמכר כדין, יכולים גם המהדרין להקל להשתמש בקמח זה". והוסיף בשם מרן זצ"ל: "ישנם מהדרין שלא לקנות אחר הפסח, חמץ שנמכר לגוי במכירת חמץ, והוא עפ"י המבואר בשם הגר"א, כל זה בחמץ גמור, כגון דברי מאפה או בירה, אבל מאכלים שמעורב בהם חמץ כגון אבקות מרק, נקניקיות, שניצלים מהחי ומהצומח וכל שיש בהם תערובת חמץ, וכן חמץ שנאפה אחר הפסח ומכיל לתת מלפני הפסח, כל שהרוב אינו חמץ, אפשר להקל בזה". וכן העיד ידיד נפשי הגאון רבי משה ויא שליט"א: "שאלתי את מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל, ואמר לי בזה הלשון: "אין נהוג להחמיר כשיטת הגר"א לעניין החמץ שעבר עליו הפסח". וכנהוג, על ידי בתי הדין צדק מזה שנים, לקיים מכירת חמץ כדת וכדין, והמחמירים על עצמם, יתכן שיספיקו לקנות קמח שנטחן אחר הפסח, עד השבת שלאחר הפסח.
"דרשו" – דף הבית חגים ומועדים פסח: "מרן הרב ואזנר זצ"ל מאד הקפיד, כמו שכאן אנחנו יכולים לראות בשטר המכירה – שיש פרוט של מוצרי חמץ, והוא מבקש שבעל חנות וכדו' יכתוב בכל דבר מהי הכמות וגם לכתוב את הערך, ז"א כמה ערך ליחידה, כדי שבאמת תהיה סמיכות דעת גמורה.
כידוע, כל שנה מרן הרב שך זכר צדיק לברכה היה מגיע למכור חמץ אצל מו"ר הרב ואזנר והיה מוכר שני בקבוקי וויסקי. הבן של הרב היה שואל – יש לראש ישיבה משהו לפרט? והרב שך היה אומר: "כן, תכתוב שני וויסקי". אותו בן כבר ידע בדיוק, אני זוכר עד היום, הוא ידע שהבקבוק וויסקי מחירו שבעים וחמשה שקלים והיה רושם: שני וויסקי 150 שקל (הוא מכר כל שנה את אותם בקבוקים…). אני לא חושב שהרב שך שמר אותם בשביל למכור, אבל היה מוכר תמיד שני בקבוקי וויסקי, חמץ גמור שזה היה במקום הפסד".
מי שלא הספיק למכור את החמץ
עמ' 23 – הערה: מי שלא הספיק למכור את החמץ, ונשארו לו מוצרי חמץ החשובים לו ביותר, בטרם הגיעה שעה שישית )12:38( יארזם בחבילה, וילך לשדה הפקר, הרחק ממקום מגורים, ויפקירה ויניחנה שם, ואל יחשוב לזכות בה אחר הפסח. ואפילו ימצאהו לאחר החג – אל יזכה בו מחדש (מ"ב תמח, יח, וכה).שיעור המרור
בעמ' 31 – מרור – השיעור: לדעת רוב הפוסקים: בעלי חסה: עלה חסה גדול או 2 עלים בינוניים. בקלחים ]העבים יותר[ מספיק מעט פחות. האוכלים חזרת: מרוסקת לא דחוסה – בנפח כ 1/6 כוס חד פעמית. במרוסקת ודחוסה – בנפח כוסית )יין 30 סמ"ק( חד פעמית. והאוכלים כף גדושה יצאו ידי חובה לכל הדעות.
אכילה ושתיה לאחר אכילת ה"אפיקומן":
בעמ' 33 – יש לזכור שלאחר אכילת האפיקומן אין אוכלים ושותים פרט למים וסודה אפילו ממותקים ב"פטל" אבל לא מיצי פירות טבעיים(מ"ב תפ"א, א) . והמשנ"ב התיר קפה ותה בלי סוכר. ולהפיג שינה יש המתירים לשתות קפה אפילו עם סוכר. )או"ח בשם מאורי האור וחזו"ע ב, ק"פ(.
תספורת וגילוח לקראת ל"ג בעומר תשפ"ד
בעמ' 47 – תספורת ביום ל"ג בעומר: לבני ספרד – אין להסתפר עד יום שני ל"ד בעומר בבוקר )שו"ע תצ"ג, ב(. לבני אשכנז – השנה, הרמ"א התיר להסתפר כבר ביום ששי לכבוד שבת. ובכף החיים בשם הלבוש והא"ר שאין להקל לפני בוקר ל"ג בעומר. ולאריז"ל – אין להסתפר כלל עד לפני שבועות, כנ"ל.