הרב מרדכי הכהן מלאכי שליט"א – בטחוני בצורי
אדם צריך לעשות "משהו":
מספר הר"ר צבי ג. שליט"א:
חסיד ויזני'ץ הנני. משתדל ללכת בדרך אשר הנחילונו רבותינו, בתמימות ובנאמנות.
לפני כחודש קרא מו"ר האדמו"ר שליט"א לאסיפה דחופה, ובדבריו גולל את מצב החובות של בית הכנסת הגדול שנבנה. ובתמצית, בקשתו מכל אחד מהחסידים: "כאן במצב הזה אני מבקש מהציבור היקר של אנשי שלומנו בארץ ישראל להיות שותפים בהשלמת בית המדרש, בארץ סך של 4,000 ₪".
אברך פשוט הנני, והסכום המדובר הוא למעלה מכוחותי. ניסיתי את כוחי להתרים יהודים אחרים, וראיתי ב"ה ברכה במעשי ידי, אבל כחסיד נאמן, בראותי מול עיני את רצונו העז של רבינו שליט"א, עז היה חשקי לתת גם משלי את הסכום המדובר. הפריע לי מאד שחשבון הבנק המרוקן לא מאפשר לי לקיים את מצוות רבי.
חשבתי מה אוכל לעשות, ונזכרתי במעשה המובא במדרש קהלת על ר' חנינא בן דוסא:
"מעשה בר' חנינא בן דוסא שראה בני עירו מעלין נדרים ונדבות לירושלים, אמר: "הכל מעלין לירושלים נדרים ונדבות ואני איני מעלה דבר"?! מה עשה? יצא למדברה של עירו וראה שם אבן אחת ושיבבה וסיתתה ומירקה, ואמר: 'הרי עלי להעלותה לירושלים".
בקש לשכור לו פועלים, נזדמנו לו חמשה בני אדם, אמר להן: מעלין לי אתם אבן זו לירושלים? אמרו לו: תן לנו חמשה סלעים ואנו מעלים אותה לירושלים. בקש ליתן להם ולא נמצא בידו דבר …
זימן לו הקב"ה חמשה מלאכים בדמות בני אדם, אמר להם: אתם מעלין לי אבן זו? אמרו לו:
"תן לנו חמשה סלעים ואנו מעלין לך אבנך לירושלים, ובלבד שתתן ידך ואצבעך עמנו", נתן ידו ואצבעו עמהם ונמצאו עומדים בירושלים.
דורשי רשומות למדו מזה המעשה, שאדם צריך לעשות "משהו" ואז יעזרוהו מן השמים. ר' חנינא זכה לנס, אבל רק אחרי ש"נתן ידו ואצבעו" כדי לסייע למלאכים.
ביום שישי בתפילת שחרית התפללתי מעומק הלב להקב"ה שיסייע בידי לקיים את רצון הרבי שליט"א על ידי השתדלות קטנה שאני עושה, אבל בכוונה רצויה ורצון אמיתי. אחרי התפלה ניגשתי לדוכן של "מפעל הפיס" – דבר שלא הסכנתי לעשות מעולם. לא לפני שקיבלתי על עצמי שגם בעתיד לא אעשה זאת… ומפורסם גודל הסכנה שיש בהרגל הזה! ושאלתי מה ההגרלה הכי זולה שאפשר כרגע להשתתף בה.
המוכר נתן לי טופס בשישה שקלים…
במוצאי שבת התקיימה ההגרלה, וניגשתי בדחילו ורחימו לבדוק את התוצאות. כשהמוכר בדק את הטופס ראיתי את הברק בעיניו:
הטופס זכה בסכום של עשרת אלפים ארבע מאות ארבעים ושישה שקלים!
הרגשתי בחוש כי התפלה שהתפללתי ורצוני העז לקיים את המצוה, הם שהביאו לפתחי את הסכום המפתיע הזה, שאיפשר לי לתרום בשמחה את הסכום המבוקש לצדקה, והן להרווחה כלכלית לבני ביתי למשך התקופה תקופה הקרובה.
***
"ויתרתי על המכרז לכבוד הרבי, והרווח הגיע מיד"
מספר ידידו ר' דוד ר. שיחי':
אף אני חסיד ויז'ניץ הנני, ובאותו יום שבו הרבי קרא את כולנו לאסיפה היה לוח הזמנים שלי תפוס מראש… אני מתפרנס ממסחר מסויים שמקורו בארה"ב, ובאותו יום אמור היה להתקיים מכרז של חברה אמריקאית, שאסור היה לי לפספס אותו. מדובר עבורי בהפסד מרובה…
מאידך, כשהרבי מתבטא ש"כל מי שיש לו קשר ושייכות אלי מתבקש להשתתף", לא ייתכן שאתחמק מזה. הקשר של חסיד ויז'ניץ לרבו הוא קשר שאין דבר שיעמוד כנגדו.
כשעמדתי על הפארענצ'עס, בקומה המי יודע כמה, הבחנתי בסמוך אלי במ., "חסיד ויזנ'יץ" כזה, שרק הצורה הדרמטית שבה הרבי פנה אל החסידים, יכולה היתה להביאו הנה. וגם זה היה מפתיע ומחודש מאד.
למדתי עם מ. בישיבה קטנה ויז'ניץ, אך מאז עברו עשרות שנים בהן הוא היגר לארה"ב, הפך לאיש עסקים מנוכר, והתרחק כל כך, עד כי קשה לזהות בו קשר כלשהו לחסידות בכלל, ולחסידות ויז'ניץ בפרט.
פניתי אליו, והבעתי את שמחתי על כך שפתיל דק עדיין מחבר אותו עם מקור מחצבתו… הוא ענה בחיוך מבויש שהוא בעצמו לא מסוגל להסביר מדוע הגיע הנה…
תוך כדי שיחה ליוויתי אותו בדרכו מחוץ לביהמ"ד, עד לפתח מכוניתו ההדורה. במכונית, על הכיסא שליד הנהג, שכן אחר כבוד מחשב נייד. ביקשתי את רשותו של מ. להשתמש במחשב לכמה רגעים. מ. נתן את הסכמתו האדיבה, ואני ניצלתי את המחשב שלו, כדי להשתתף במכרז של החברה האמריקאית…
עוד באותו ערב קיבלתי את ההודעה כי זכיתי במכרז במחיר מצוין…
אך בזה לא הסתיים הענין…
כשקיבלתי את השובר לתשלום, התברר שעלות המס הנקוב על השובר, פחותה בעשרה אחוזים מהמקובל. בירור קטן העלה כי היותו של מ. אזרח אמריקאי, וביצוע ההזמנה דרך המחשב האישי שלו, גרמה להוזלת העסקה כאילו שולמה בארצות הברית…
ההפרש בין המס האמריקאי לזה הישראלי, היה שווה ערך לתרומה שתרמתי באותו ערב למוסדות ויזניץ'!
כך התברר שלא זו בלבד שלא נגרם לי הפסד מזה שנשמעתי לקריאת הרבי, אלא אף רווח גדול הרווחתי מכך!