הסיפור הבא התרחש לפני עידן הרב-קו, כשהנוסעים בקווים הבין עירוניים היו משלמים בכסף מזומן. אחד הנהגים עבד בקו מבני ברק לבאר שבע. מטבע הדברים, לא היו אנשים רבים שביקשו להגיע לדרום, ולכן האוטובוס נסע בדרך כלל כשרובו ריק.
הנהג הביט תמיד בקנאה בעמיתיו שנסעו בקו ארבע מאות ושתיים מבני ברק לירושלים. הוא ראה את האוטובוסים מלאים באנשים נשים וטף, ועמוסים במזוודות, חבילות ועגלות. התחנות לאורך מסלול קו ארבע מאות ושתיים תמיד היו מלאות. לא אחת נשמעו טענות מדוע אין מספיק אוטובוסים שיכילו את כמות הנוסעים העצומה שרצו לעלות על האוטובוסים לירושלים.
מדי יום חשב הנהג לעצמו: 'למה אני צריך לנסוע עד באר שבע עם ארבעה אנשים בלבד, כשאני יכול למלא את כל האוטובוס עד אפס מקום ולנסוע לירושלים? למה אני צריך להביא למנהל שלי בסוף היום מאה ועשרים שקלים בלבד, כשאני יכול למלא אוטובוס שלם ולהרוויח אלפי שקלים עבור החברה?'
באחד הימים החליט הנהג להפתיע את המנהל. בהחלטה של רגע הוא החליף את המספר לארבע מאות ושתיים, נכנס לרחוב רבי עקיבא והחל לאסוף את הנוסעים הרבים שצבאו על האוטובוס וביקשו להגיע לירושלים. הנהג שהגיע לצומת קוקה קולה עם אוטובוס מלא וגדוש, היה מרוצה עד לב השמים.
במשך יום שלם נסע הנהג הלוך חזור בקו מבני ברק לירושלים, וקופתו התמלאה בשטרות ובמצלצלים, בסוף היום ניגש הנהג למנהל עם מעטפה תפוחה וקרא בהתלהבות: 'יש לי הפתעה בשבילך, תראה מה הבאתי לך!'
המנהל פתח את המעטפה בסקרנות, בדק את תוכנה ושאל את הנהג בפליאה: 'תגיד לי, מה קרה היום בבאר שבע? היתה חתונה של בן של אדמו"ר? היתה אזכרה של רב חרדי מפורסם? תסביר לי בבקשה למה כל בני ברק נסעה לבאר שבע?'
'האמת שלא היה היום שום אירוע יוצא דופן', השיב הנהג בעיניים זורחות. 'פשוט ראיתי שהקו שלי ריק, וקו ארבע מאות ושתיים מלא, והחלטתי לעשות הסבה מקצועית. במקום לנהוג לבאר שבע נסעתי כל היום על מסלול בני ברק – ירושלים, וכך הרווחתי אלפי שקלים לטובת החברה'.
בתגובה שלף המנהל עט ונייר וכתב לנהג מכתב פיטורין על המקום, הנהג ההמום לא הצליח להסתיר את אכזבתו: 'זו הכרת הטוב שלך? במקום מאה ועשרים שקלים הבאתי לך מעטפה מלאה, ובתגובה אתה מפטר אותי לאלתר?!'
'תקשיב טוב!' הסביר המנהל, 'אתמול קיבלנו פניות מנוסעים נזעמים, שהתלוננו שהקו לבאר שבע לא הופיע בתחנות. כעת יהיה עלינו לפצות אותם בסכום גדול הרבה יותר מאלפי השקלים אותם הרווחת כשהחלטת באווילותך לנסוע לירושלים במקום לבאר שבע. על פי החוק החברה מחויבת להוציא קו לבאר שבע בדיוק כפי שהיא מחויבת להוציא קו לירושלים. כשהחלטת לשנות את יעוד הקו על דעת עצמך, לא מילאת את שליחותך ומעלת בתפקידך, ולפיכך אתה מושעה לצמיתות'.
סיפור זה יכול לשמש כמשל לשליחותנו בעולם. לכל אדם יש תפקיד מיוחד שנועד עבורו ומיועד רק לו, אמנם לפעמים נראה בעינינו שאם היו לנו את התנאים של פלוני ואת הכישורים של אלמוני היינו מצליחים יותר בחיים, אבל האמת היא שכל אדם קיבל משמים את ארגז הכלים המתאים ביותר למשימה שעבורה נשלח עלי אדמות. עלינו לזכור תמיד שלכל יהודי יש תפקיד ייעודי וייחודי, וכך נוכל למלא את חלקנו בתיקון הבריאה ובריבוי כבוד שמים בעולם.
(מתוך הספר הנפלא 'לרומם', מאוצרותיו של הרה"ג רבי יעקב שיש שליט"א)