הרב מרדכי הכהן מלאכי שליט"א – בטחוני בצורי
ביום שני השבוע התקיים בישיבתנו הק' "מעמד כבוד התורה", בו מוענקים תעודות הוקרה ופרסים לבחורים היקרים אשר נבחנים על כל המסכת במבחן אחד מקיף ורציני.
ובכן, לקראת האירוע הקדמתי הפעם לצאת מביתר לירושלים, דא עקא, ביציאה מהעיר התקבלה הודעה שכביש המנהרות חסום עקב התהפכות משאית… האופציה היחידה היא לנסוע לירושלים דרך עין כרם.
דווקא היום, אחד הימים העמוסים בשנה, הועידו לי מן השמים טיול בהרים… ובכן – נגזר עלי טיול – אקבלנו בתודה.
אני פונה שמאלה כדי לנסוע דרך עין כרם, ובעוברי ליד תחנת הדלק, עצרתי כדי לקנות לעצמי כוס קפה. אם טיול אז עד הסוף, לא כן?
אני יושב ברכב ומפשפש בכיסי, תר אחר כרטיס האשראי שלי, שהלא כסף מזומן הפך בארצנו למוקצה מחמת מיאוס… אני בודק כיס אחד אחרי השני והכרטיס איננו… כסף מזומן אין עלי, וב"סונול" עוד לא התקדמו אל האפשרות לקנות קפה באמצעות פלטפורמת "נדרים פלוס"…
אני מתלבט לרגע להיכן יכול היה להעלם הכרטיס, ואז נשמעת נקישה בחלון.
השכן שלי שגר קומה מעלי, עומד שם ומתחנן:
המצבר שלי נגמר ואני תקוע פה בכפור. אתה כפי שאני מכיר אותך, בטוח יש אצלך "בוסטר"…
בוסטר – סוללה המאפשרת להתניע את המצבר שהתרוקן. אכן, יש לי בוסטר, והוא מושיע נהגים בהזדמנויות רבות… יצאתי מהרכב, הפעלתי את הבוסטר והתנעתי את הרכב של השכן.
כרטיס האשראי נמצא מיד אחר כך במקומו הקבוע, פשוט היה לו תפקיד לעכב אותי במקום המסויים הזה. העיכוב שהוקצב משמים לשכן, הסתיים, ומישהו היה אמור לשחרר אותו משם.
אז זיכוני מן השמים להיות השליח, לכן עין כרם, לכן הקפה, לכן הכרטיס האבוד.
שכוייח טאטע!