המעשה עם רבי עקיבא מוכר מאד. הימים האלו בהם אנו מתאבלים על תלמידיו של הרב הגדול בהיסטוריה, זה שמשה רבנו תהה מדוע לא נמסרה התורה על ידו, בכל גן וכיתה וגם בהיכלי הישיבות דנים על הסיפור המפורסם עם רבי עקיבא ואשתו רחל שלימדו את כלל ישראל פרק בדבקות במטרה והליכה בדרך הנכונה גם כאשר היא לא סלולה במיוחד…
נתאר לעצמנו את הסיפור הזה מתרחש כיום… את עמוד השער באחד ממגזיני החג עם דמותו של נהג המונית שנהפך לגדול הדור…
והכל קרה שם במפגש העוצמה בין המים לאבן, על הבאר ההיא שם צמח והיה רבי עקיבא למה שכל צורב מכיתה ב' או ג' מכיר מהמשניות עד גדולי ומאורי כל הדורות שפלפלו בדבריו ובלימודיו.
הלימוד הכי מפורסם שלו הוא זה שמבטא את הדרך הארוכה שהוא עצמו עבר.
שמעון העמסוני היה דורש כל אתין שבתורה. כיון שהגיע לאת ה' אלוקיך תירא – פירש. אמרו לו תלמידיו, רבי כל אתין שדרשת מה תהא עליהם. אמר להם, כשם שקיבלתי שכר על הדרישה כך קיבלתי שכר על הפרישה. עד שבא רבי עקיבא ולימד, את ה' אלוקיך תירא לרבות תלמידי חכמים.
מהיכן היה לרבי עקיבא את 'האומץ' לדרוש דרשה מבהילה כזו? הלא לכאורה טענתו של שמעון העמסוני צודקת, לא ניתן להשוות את יראת ה' לשום דבר אחר מלבדה ממש?
אלא כך מבאר המהרש"א בקידושין נ"ז. אין לך כבוד שמים ויראת ה' מכיבוד לומדי התורה העמלים על כבוד ה' ותורתו!
את זה יכול היה רק רבי עקיבא לדרוש. מי שבכח עמלו הנורא הגיע בחירוק שיניים אל הפיסגה יכול לדרוש דרשות כאלו.
ר' ישראל סלנטר במכתביו מדייק את האבות דר' נתן שרבי עקיבא הלך ללמוד עוד לפני שפגש את רחל. מוחו האטום לא קלט מאומה והוא התייאש ופנה לרעיית צאנו של כלבא שבוע. רחל גילתה לו את הסוד.
כעת נתאר לעצמנו לא את הנהג מונית הקלאסי אלא את בחור הישיבה שיושב שעות ארוכות ולא מבין מה רוצים מהחיים שלו ומדוע הוא חייב לשבת ליד הגמרא כל כך הרבה שעות… הוא באמת לא מבין כלום, הוא מרגיש שאין שום תכלית לעמל שהולך לריק.
ואת הסוד שגילתה רחל לבעלה רבי עקיבא צריך ללחוש לו לאותו אחד שידע וישיב אל ליבו. התורה אינה כשאר כל החכמות, תורת ה' היא! כמו שכל המצוות הן בכלל זה שכוונת הלב מעכבת בהם ולאו דווקא העשיה עצמה, (כמובן שכמו שללא נטילת לולב גם אם נכוון את כל הכוונות הראויות לא נצא ידי חובה, כך גם עם רצון עז ללא לימוד לא נצליח לצאת ידי חובה…), כך גם בתורה. מי שמתאמץ ומשקיע, מי שלומד כי בתורה מונח כבוד ה' ולא כי הוא רוצה את טובת עצמו בלבד. סופו שיצליח!
רבי עקיבא הלך ללמוד, הוא לא הצליח והתייאש. אז באה רחל והסבירה לו, שתורה היא כבודו של הבורא יתברך, אתה לא עושה את זה בשביל עצמך או בשביל מישהו אחר. אתה עושה את זה רק כי זה מה שאלוקים ציווה והוא רוצה את זה ממך בדרך שלך ובמושגים שלך!
מכאן הלך רבי עקיבא לכיתת לומדי האותיות, הוא לא חש לכבודו, כי לא בכבודו היה מדובר… הוא המשיך לכיתת לומדי החומש ולא הביט על חשיבותו כי לא בו מדובר. בכבוד ה' מדובר ובשביל זה לא שונה נענוע ענפי דקל, אכילת קרקרים בליל חג, או לימוד חומש עם ילדים צעירים. הכל חד הוא.
לכן רבי עקיבא עצמו יכול לדרוש לימוד מופלא שכזה! לרבות תלמידי חכמים.