תקופה עמוסה לפנינו, סדר, נקיונות, קניות. הילדים בבית, דורשים את שלהם – אוכל, תעסוקה ויחס. אתגר לא פשוט אבל בוודאי אפשרי. אם הקב"ה נתן לנו את התקופה הזו, עם שלל אתגריה, סימן שאנחנו יכולים. הבחירה בידינו איך להסתכל עליה, ובידינו גם לבחור כל רגע איך להגיב, להתמודד ולחשוב.
לתוספת חיזוק, הבאנו כאן 10 ציטוטים ועובדות מגדולי הדורות, על עוצמתם ויחודיותם של ימים אלו, ועד כמה כדאי לנצלם.
קראו ותחי נפשכם:
1. ה'קב הישר' מביא בשם ספר 'יסוד יוסף': "קבלה בידי, כל טורח שאדם מטריח עצמו לכבוד יום טוב של פסח, והוא עייף ויגע בטורח, אזי בעסק זה הוא הורג כל המזיקים הנקראים בני אדם". על ידי הטרחה לפסח, האדם מגרש ומבטל כל צרה ומזיק מעל עצמו.
2. ישיש וישמח בזכות גדולה זו שנפלה בחלקו, לעשות נחת רוח לבורא יתברך שמו, ולכן צריך מאוד להשגיח ולהיזהר שכל עבודת הקודש של ניקיון הבית מחמץ תיעשה מתוך שמחה וחדווה ולא חלילה מתוך כעס ועצב.
3. "והחמירו בהם בכלליהם ובפרטיהם (של איסור חמץ בפסח) וכל המאריך בדקדוקיהן מאריכין לו ימיו ושנותיו", כך מובא בשו"ת "מן השמים" סימן עא.
4. "על ידי ההכנות לחג הפסח יש ביד האדם להשיג מדריגת רוח הקודש", כך מובא בשם רבי לוי יצחק מברדיטשוב, "אך מידת הכעס מונעת ממנו מעלה נשגבה זו".
5. עוד מובא בשמו של רבי לוי יצחק מברדיטשוב: "בערב פסח ראשי התיבות קרצוף, שפשוף, רענון, קרצוף, והמלאכים העולים מהם הם קשר"ק וממליצים טוב על ישראל", בזה המשיל סנגורן של ישראל את פעולות הניקיון לקראת פסח לתקיעות שופר.
6. נאמר: "ועבדת את העבודה הזאת בחודש הזה", רמז נוסף לחשיבות הכנת הבית לפסח נמצא בפסוק זה: ניקיון הבית מן החמץ דומה לעבודתו של כהן גדול ביום הכיפורים, שגם שם נאמר: "בזאת יבוא אהרן אל הקודש" – מכאן נראה שקרצוף הבית בחודש הזה דומה לעבודת כהן גדול ביום הכיפורים ("בית אברהם").
7. הרה"צ רבי אלימלך בידרמן אומר: "זוהי עבודתנו בימים אלו, להשריש היטב בקרבנו עיקר גדול זה, כי לפעמים יכול האדם לנקות את כל ביתו בחורין ובסדקין מכל חמירא וחמיעא, ואף לערוך את ה'סדר' בהתלהבות ובדביקות, ועם כל זאת עדיין לא יצא ממצרים שלו, ומסוכן הוא להישאר הוא ובניו משועבדים לפרעה במצרים – כי כולו עסוק ח"ו רק בטפל ולא בעיקר" .
8. הרבי רבי שמחה בונים מפשיסחא זי"ע אומר, כי בשאר המצוות אין ראוי להרבות בחומרות יותר מדי, אולם בהלכות פסח כדאי להחמיר, כי כל חומרה וחומרה הן כתכשיטים לכלה. מכאן מובן כי יש לעשות את חומרות הפסח בשמחה וברוגע ולא מתוך עיצבון וכעס חלילה.
9. כמה צריך להתרחק מן הכעס ובפרט בימים אלו, מובא בספר 'דרך פיקודיך' המרב צבי אלימלך מדינוב, וכך הוא כותב: "אפשר מדרבנן להחמיר באכילת הפסח שלא להאכילו למי שאמרו רבותינו ז"ל עליו שהוא כאילו עובד עבודה זרה, כגון: 'כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה', ולנו, שאין לנו קרבן פסח, מכל מקום מאוד מאוד יש לנו להתרחק משמץ כעס בימים אלו, שהרי מהרה ייבנה בית המקדש, וכי יש בינינו אי מי הרוצה שלא לזכות להימנות עם בני החבורה על קרבן פסח?! ואף היום יש מקום לחשוש שייתכן שאף אסור להאכילו את האפיקומן, שהרי הוא בא זכר לקרבן פסח".
10. סיפור מיוחד על האדמו"ר מטולנא, הרב יוחנן טברסקי, ממחיש עד כמה חשוב להקפיד על מצוות בין אדם לחברו, יחד עם החומרות של חג הפסח. המשפיע הרה"צ רבי אלימלך בידרמן מספר, כי באחת השנים, בעת שערך האדמו"ר את שולחן ליל הסדר, נכנס אחד הילדים הקטנים לחדר ובידו בקבוק בירה, שהיא, כידוע, חמץ גמור. כל הנוכחים נדהמו: כיצד ייתכן שנמצא בבית חמץ גמור בליל הסדר?
אך כאשר הבחין האדמו"ר בבקבוק הבירה, קם ממקומו בנחת והורה לילד להניח את הבקבוק על הארץ, נטל קערה וכיסה בה את החמץ, ופרס מפה לבנה על הדלי לכבוד יום טוב.
לאחר מכן, פנה ברוגע אל הילד ואמר לו בחיבה : "הנני מודה לך על שזיכית אותי לקיים מצוות חז"ל 'המוצא חמץ בביתו ביום טוב ראשון כופה עליו כלי'".
האדמו"ר פנה לבני הבית ואמר להם ברוגע: "וכי הלכה זו נאמרה לגויים? בוודאי שהדברים אמורים לישראל, וברוך המקום שזכיתי לשמוע בקול חכמים"…
"כמה יש ללמוד מהאדמו"ר, שלא איבד את עשתונותיו להאשים ולכעוס על התקלה הגדולה שאירעה בביתו", אומר הרב בידרמן, "אלא אף הודה לקטן שזיכה אותו לקיים את ההלכה של 'כופה עליו כלי'".