מסופר על יהודי שב"ה הצליח להקים בית, אבל לא הסתדר בפרנסה. הוא ניסה כמה סוגי עבודות ולא הצליח בהן. אמרה לו חמותו – ראיתי בעיניי מספר רב של פעמים, כיצד עזרת לאשתך להכין חלות ועוגיות, יש לך כישרון לאפיה. כדאי לך לפתוח קונדיטוריה, אשתך תעזור לך, ותראה שתוך כמה חודשים תהיה מספר אחד. הוא השיב לחמותו – מדוע שיהיה לי כשרון לזה? ושוב אמרה לו חמותו – כדאי לך. הוא השיב לחמותו – טוב, אעשה שאלת רב מה לעשות.
לאותו יהודי היה רב שפסק לו בכל דבר ועניין. הוא בא לשאול את הרב – מה דעת הרב, האם לפתוח עסק כזה, והאם תהיה לי הצלחה ופרנסה טובה? השיב לו הרב – הפרנסה לא תלויה בכישרון. האם אתה חושב שכל מי שיש לו קונדיטוריה יש לו כישרון לכך? והאם זה משום שקיבל תעודה של אופה? לא, אלא הכל סייעתא דשמיא. תפתח קונדיטוריה, אבל דע לך שהפרנסה תבוא לך רק מן השמים. הוא פתח את העסק, ובמשך הזמן התחיל להכין מאפים טעימים, הגיעו לקוחות והיתה פרנסה בשפע, ממש הפלא ופלא, ובאמת לאחר זמן קצר הוא הלך לרבו והודה לו על ברכתו.
אבל לא עברה חצי שנה, ופתאום הוא שב לרבו בפנים נפולות. מה קרה? שאל אותו הרב. אמר לו אותו יהודי – מה אומר לרב, ברגע זה ראיתי שלט מול הקונדיטוריה שלי, "בקרוב תיפתח כאן קונדיטוריה חדשה", וכתוב על השלט את השם שלהם. זוהי רשת המוכרת בכל הארץ, ואני לא יכול להתחרות איתם. מה יהיה? הם כרגע לקראת סיום השיפוצים, וזה עניין של כמה ימים עד שהם יפתחו את הקונדיטוריה, ובשלט הם כתבו "מבצעים לרגל הפתיחה". מה יהיה על הפרנסה שלי?
השיב לו הרב – אתן לך עצה ופתרון טוב. תעלה את כל המחירים בעשרה שקלים, ותפרסם את זה בגדול, ואם עד עכשיו מכרת קילו בארבעים – תמכור קילו בחמישים. השיב לו היהודי בתמיהה – על אחת כמה וכמה?! אבל הרב עמד בתוקף – אני את שלי אמרתי. מכיוון שלאותו יהודי הייתה אמונת חכמים ודעת תורה, הוא עשה כדברי הרב. עבר חודש והוא רואה שזה לא מספיק, הם באמת פגעו לו בפרנסה, ובנוסף נפתחה עכשיו במקום גם מסעדה ועליה שלט – "כאן מוכרים כל מיני מאפים ועוגות", וזה בנוסף לאוכל שיש במסעדה. כלומר שכל מי שרוצה מאפים – יכול לקנותם גם במסעדה.
מה יהיה עכשיו? שוב חזר אותו יהודי לרבו. הרב שמע ואמר לו – עכשיו אני מציע לך לשים שלט, שאתה מעלה את המחירים בעוד עשרה שקלים, ובמקום חמישים – שישים. השיב לו היהודי – אוי ואבוי, עכשיו אף אחד לא יתקרב לחנות שלי בכלל, ואם עד עכשיו היו נכנסים לקוחות ספורים, עכשיו גם אלה לא ייכנסו. אבל הרב שוב נשאר בשלו – זו הצעתי עבורך. הוא עשה גם את זה וקיים דעת תורה. הוא שם שלט, "מבצע! במקום ארבעים – שישים שקלים לקילו". יש דבר כזה, גם זה מבצע…
בסיום השיחה הרב ביקש ממנו – אנא חזור לעדכן אותי אחרי מספר חודשים כיצד מתנהל העסק. אבל למעשה, היהודי שב לרבו רק לאחר חצי שנה, והגיע כשכולו שמח וקורן מאושר. שאל אותו הרב – מה קרה? והשיב לו היהודי – יותר טוב שהרב לא ישאל. לא הגעתי מרוב שהייתי עמוס בעבודה. כל החנות מלאה בלקוחות שבאים, נכנסים ויוצאים וקונים בשפע. ב"ה איזו פרנסה. למרות שיש קונדיטוריה לצידי, וגם מסעדה שמתחרה בי, אבל לא יאומן כי יסופר, שבועות ספורים לאחר שהייתי אצל הרב, וכבר אין לי זמן לנשום, לכן לא הגעתי אל הרב. פלא פלאים!
אבל – אמר היהודי – שאלה אחת יש לי לכבוד הרב. הרב אמר לי להעלות את המחיר, וזה נגד ההגיון והשכל. במקום שהרב יאמר לי להוריד מחירים, הרב אמר לי להעלות. כיצד זכיתי לפרנסה למרות שהעליתי את המחירים?! השיב לו הרב – עכשיו אגלה לך את הסוד, אותו תזכור כל ימי חייך. אם הייתי אומר לך להוריד את המחירים, והיית מפרסם "במקום ארבעים שקלים – עשרים שקלים לקילו". כל הזמן היית חושב – 'אני' עושה מבצעים, וכך 'אני' מושך את הלקוחות, עשיתי משהו טוב, ולכן כל הקליינטים נשארו אצלי. היית מרגיש שלכדת את כולם דרך הפרסומות, וכך היית זוקף את כל הזכויות לעצמך.
המשיך הרב ואמר לו – רציתי לעקור את זה מהשורש, כדי שתפנים שאתה לא עושה דבר, ואתה לא קשור להצלחה בפרנסה. לכן אמרתי לך להעלות את המחירים, וידעתי שברגע שתעלה את המחירים ותראה שאנשים לא באים, תרים עיניים לשמים ותאמר – 'ריבונו של עולם, תראה את המחירים, אף אחד לא יגיע במחירים האלה, אני סומך עליך שתביא לי פרנסה' – ואני בטוח שזה מה שעשית! השיב לו היהודי – כבוד הרב צודק במאת האחוזים! כשהעליתי את המחירים ותליתי את השלט, ישבתי וקראתי תהילים בכוונה, ואמרתי לבורא עולם שעם המחירים האלה, רק הוא יסדר לי פרנסה, וכך באמת היה, תוך שבועות ספורים, מכיוון שהיהודי הזה האמין שבדרך הטבע אף אחד לא יכנס אליו, ולכן נשא עיניים לשמיים ואמר באמונה, "בורא עולם, אתה הזן והמפרנס" – הוא זכה לפרנסה.
(גל' פניני בית לוי)