"וַיְהִי בַבֹּקֶר וַתִּפָּעֶם רוּחוֹ" (מא, ח)
בשנת תש"פ נפטר רבי יצחק לנדא, המשמש בקודש ויד ימינו של רבי אהרן מבעלזא זצ"ל. בימי השבעה, סיפרו מספר מנחמים לבני המשפחה סיפור מדהים שאירע שלושים שנה קודם לכן:
באחד מימי שישי החורפיים של שנת תש"ן, התקיימה הלוויתה של מרת צביה סאוויצקי ע"ה, אשה ערירית שעבדה במשך שנים בבית יתומים, ולא זכתה לפרי בטן. מנין מצומצם של קרובי משפחה הגיע ללוותה בדרכה האחרונה, כשלפתע הגיע אדם לא מוכר הלבוש לבוש חסידי, וביקש לומר קדיש לעילוי נשמתה, שהרי היא לא השאירה אחריה זרע של קיימא. כולם התפלאו לזהותו של אותו חסיד, אך בשל הטרדה סביב הקבורה לא שאלוהו מאומה, ורק אמרו לו שהם כבר הסתדרו, ויש מי שיאמר אחריה קדיש.
לאחר שהסתיימה הלוייה נעלם החסיד, שהיה רבי יצחק לנדא, אך במהלך ימי השבעה הוא הגיע אל בית האבלים, וסיפר בבכי את הסיפור הבא:
כאשר הגיע לארץ לאחר השואה הנוראה, הוריו לא הגיעו עימו, ורק לאחר חמש שנים עלו גם הם לארץ. במשך השנים הללו הוא הסתובב בארץ כיתום חי, וכשהגיע לירושלים, הוא למד בתלמוד תורה 'יבנה', ובשעות הלילה היה הולך לפנימייה לילדים יתומים בשכונת קטמון. אם הבית באותו מוסד הייתה מרת צביה ע"ה, והיא התמסרה לילדים בכל נפשה ומאודה. כחלק מדאגתה, היא הייתה דואגת למלבושם ולניקיונם, ובודקת את ראשיהם מכינים.
באחד הימים כאשר טיפלה בנער יצחק, הוא החל לפתע לבכות.
"מדוע אתה בוכה?" שאלה אותו. "האם הכאבתי לך?"
"חלילה", השיב לה, "אני בוכה על כך שאין לך ילדים!"
לאחר שנרגע מעט, שאל אותה כיצד יוכל להשיב לה על מסירותה כלפיו. "אם רצונך להשיב לי טובה – אני מבקשת שתאמר עלי קדיש לאחר פטירתי".
חלפו ארבעים וחמש שנה, והנה בחלומו הופיעה צביה כשהיא יושבת על ספה, וקראה לעברו: 'איציק'ל, הגיע הזמן לקיים את ההבטחה!' הוא קם ממיטתו בבהלה גדולה, שכן בחלוף השנים אבד עימה הקשר, והוא כלל לא ידע אם היא בין החיים.
בבוקר סיפר הרב לנדא את החלום לרעייתו, והלך לבית הכנסת לתפילת שחרית. והנה בדרכו הוא רואה מודעת אבל טרייה שנתלתה על לוח המודעות בשכונת מקור ברוך הירושלמית בה הוא מתגורר: "הלוויתה של הרבנית הצדקנית מרת צביה סאוויצקי ע"ה תתקיים היום בשעה אחת-עשרה"…
הוא הגיע להלוויה, ועל אף שלא אמר בה קדיש, קיים את הבטחתו, ומני אז החל לומר קדיש לעילוי נשמתה.
פרשה זו נקראת על פי רוב בחנוכה, בו נהגו ישראל לשחק בסביבון. בסביבון רואים דבר פלא: מסובבים אותו חצי סיבוב, ומכח זה הוא מסתובב שלושים סיבובים. מכך לומדים יסוד גדול: גם אם אדם עושה פעולה הנראית לו קטנה או שעובר עליו סבל ובשעת מעשה הוא אינו מבין את הטעם לכך – השפעתם וסגולתם נמשכת שנים רבות, ומרבה לו זכויות.
רחל סבלה שנים רבות מעקרות. למרות שמסרה ללאה את הסימנים וויתרה על הזכות להינשא ליעקב, לא זכתה לפרי בטן משלה, ובעוד לאה והשפחות ילדו ילדים רבים, היא נותרה עקרה. אמנם שנים אחר כך, הוברר שלסבל זה היתה מטרה, והוא שנתן ליוסף את הכח לעמוד בכל הנסיונות ולהישאר בצדקותו, עד שזכה בדרך מופלאה לעלות ולכהן כמשנה למלך במצרים.
(רבי גואל אלקריף שליט"א –שש באמרתך)