אבל כבד תדהמה ויגון ירד על עולם התורה והחסידות עם הגיע הבשורה הקשה והמרה על כי נצחו אראלים את המצוקים ונשבה ארון הקודש בעלותו בסערה השמימה בפתע פתאום של כ"ק מרן אדמו"ר רבי שלמה מזוועהיל זצוק"ל, שהשיב את נשמתו הטהורה לבוראה לאחר אירוע לב פתאומי שעבר בביתו בירושלים, ועודו במיטב שנותיו ובשיא הנהגת קדשו והשפעתו המרוממת לכלל ולפרט.
השמועה על הסתלקותו הפתאומית פשטה חיש מהר בקרב חסידיו מעריציו שהגיעו לביתו נאווה קודש והתייפחו נוראות בבכי תמרורים על הלקח מהם בפתע פתאום של אביהם רבם ומאורם הגדול שנשא אותם בכל עת על לוח ליבו הטהור, וזכו להתבשם מזיו אור קדושתו כאשר הדריכם בנתיבות התורה והיראה ודרכי העבודה, וזכו ליהנות ממנו עצה ותושיה מאז עלה על כסאו של אביו כ"ק מרן אדמו"ר ה'אור אברהם' מזוועהיל זצוק"ל לפני שתים עשרה שנה, והנהיגם באהבה רבה ובחמלה גדולה.
מיד בהגיע הידיעה להיכל בית מדרשו על עלות נשמתו הטהורה לגנזי מרומים, הוסטה הפרוכת מעל ארון הקודש, ומכל עבר נשמעו זעקות שבר על גודל האבידה, בהיכל בית המדרש ומבואותיו היו מחזות קורעי לב של המוני החסידים והתלמידים אשר התפלשו לארץ בעפרים בבכיה נוראה, ובזעקה מעמקי קירות הלב זעקו נוראות אוי על מי נטשת הצאן בפתע פתאום.
כל העת נהרו להיכל הקודש חסידים רבים שמיררו בבכי מר כשהם ממאנים להאמין כי אכן המנורה הטהורה שהאירה להם כבה לפתע אורה והועם זיווה מבלי שהצליחו לבקוע שמים וארץ, וכי לא יזכו עוד ליהנות מזיו אורה הבוהק והמזהיר.
בהסתלקותו נעקרה מעולמנו דמות מופת של רב האי גאון וצדיק, עמוד החינוך, אור מופלא רום מעלה, שנודע בשערים כדמות הוד מופלאה, עובד ה' בסילודין, גאון גדול בתורה ובהוראה, תפילותיו ועבודת הקודש היו ספוגות בדמעות כבן המתחטא לפני אביו וחסיד אמת דחיל חטאין. ועם כל זה שפל ברך וענוותן בדרך אבותיו הקדושים הצדיקים לבית זוועהיל. עמוד צלותהון דבית ישראל ומצר בצרתם של ישראל תמיד.
בבית גדול ונישא
אורו הבהיר של כ"ק מרן אדמו"ר רבי שלמה זצוק"ל זרח ביום כ"ה אלול תשט"ז, יומא דהילולא של זקנו הק' הרה"ק רבי מיכל המגיד מזלאטשוב זי"ע, לאביו כ"ק מרן אדמו"ר ה'אור אברהם' זצוק"ל, ולאמו הרבנית הצדקנית מרת איטה מרים סימא ע"ה ונקרא שמו בישראל שלמה על שם זקינו הק' הרה"ק ר' שלמה מזוועהיל זצוק"ל.
כבר בהיותו ילד צעיר לימים ניכר בכשרונותיו הברוכים, ובהיותו אך בן שמונה שנים כבר ישן מדי יום בביתו של זקינו כ"ק מרן אדמו"ר רבי מרדכי זצוק"ל בעל ה'יקרא דמלכא' זצוק"ל, ושאב לתוככי נשמתו את אוירת הבית הגדול והקדוש, וכל ימיו היה מספר ומזכיר מזכרונותיו והרגשותיו בבית זקינו הגדול. האדמו"ר זצוק"ל פעל למען הוצאת ביאור על הספר 'יקרא דמלכא' מזקנו האדמו"ר רבי מרדכי מזוועהיל זצ"ל, העבודה עדיין לא הושלמה ונמצאת בשלבי עריכה במכון 'אל ההרים' של החסידות.
את משנת תלמודו קנה בישיבת זוועהיל בירושלים. ובהיותו בגיל י"ח שנים נכנס ללמוד בישיבת סלונים, שם דבק בלב ונפש בראש הישיבה כ"ק מרן אדמו"ר ה'נתיבות שלום' מסלונים זצוק"ל והיה מתלמידיו הקרובים. בהמשך כמשפיע ור"מ.
בצל חותנו הגדול
בהגיעו לפרקו נשא את הרבנית הצדקנית שתחי' בתו של הגאון הצדיק רבי משה נתן נטע למברגר, גאב"ד מאקאווא זצוק"ל. עפ"י הידוע הגה"צ מאקאווא זצוק"ל שהיה גאון בכל מכמני התורה בחן אותו במשך שלוש שעות רצופות ועמד משתומם מגדלותו העצומה בכל חלקי התורה.
לאחר נישואיו התגורר ליד חותנו בקרית אתא, והשקיע את כל־כולו בעמל ויגיעת התורה יום ולילה לא ישבות, כשהוא זוכה לקרבה מיוחדת מחותנו הגדול שהעניק לו פי שתיים מרוחו ולמד עמו שעות ארוכות גם בפנימיות התורה.
קשר איתן ואמיץ שרר בין האדמו"ר זצוק"ל לחותנו הגדול, ולמרות שאכן נכנס לבית הגדול והקדוש שנים ספורות טרם עלותו בסערה השמימה, אך די היה באותה תקופה קצרה כדי להעמיק את הקשר הנפשי ולהביאו לידי כך שכל ימיו היתה עורגת נפשו לדמותו הנערצת והנקדשת בסוד ישרים ועדה.
האדמו"ר זצוק"ל היה אומר תמיד על חותנו הגדול כי מלבד לימוד התורה בעיון ובעמקות, לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, לא תפס אצלו כלום וכל הבלי העולם הזה לא היו שווים אצלו כקליפת השום. "חותני זצוק"ל היה כולו תורה", שח לימים, "כל מעייניו ושיחותיו היו אך ורק סביב לימוד התורה, ורק על ידי התמדתו, יגיעתו והתעמקותו בה, זכה להעפיל ולהגיע לכל מדרגותיו הנוספות שהשלימוהו בכלילת יופי, עד שהיה לאדם השלם ולצדיק תמים.
"מעולם לא ראיתי את חותני זצוק"ל יושב בטל ללא ספר", העיד לימים כ"ק מרן אדמו"ר זצוק"ל בשיחת קודש לסופר 'המבשר' הרב יוסף מאיר האס. "לא היה אצלו מצב בו לא לומדים עכשיו, היות וכל עיתותיו היו מוקדשות ללימוד התורה בעיון ולכתיבת חידושי תורה שעות על גבי שעות. גם כשנסבה השיחה לעתים אודות מילי דעלמא, מיד מצא להם הקשר הלכתי או רוחני, אותו ליבן בחדוותא דאורייתא בעודו מתייחס אך ורק לפן הרוחני שניתן לשאוב מאותם דברים בטלים שהגיעו לאוזניו".
ר"מ ומשפיע בהיכלי התורה
בהמשך קבע את ביתו בעיה"ק ירושלים בצל הקודש של זקינו הק', ומיד הפך לדמות נערצת כשהכל מבקשים את קרבתו של בן עליה ששמו הולך לפניו.
באותם ימים יצא שמו לתהילה כאיש החינוך דגול מרבבה שיודע את נפש הדור ויודע בפיקחותו ותבונתו להנחותם במעגלי צדק. ישיבות קדושות רבים לצד הורים לתלמידים נועצו בו רבות כשהוא מעניק להם עצות הגונות להשית את בנינם הרוחני של צעירי הצאן.
ישיבות רבות חילו את פניו כי יכהן פאר בישיבתם, וכך החל לכהן כר"מ בישיבת סלונים בירושלים. מאז אותו יום החלה מסכת של הרבצת תורה שנמשכה עד היום האחרון כשלמרות כהונתו כרבי ומנהיג שימש כר"מ לגמרא מדי ערב בבית המדרש זוועהיל בירושלים, וזכה לומר שיעורים במשך שלושה מחזורים של לימוד הדף היומי.
שיעוריו בישיבה היו בנויים לתלפיות כשהוא בוחר בדרך העיון ו'הלומדות' בכדי להאהיב את התורה על התלמידים. האדמו"ר זצוק"ל היה נכנס לשיעור ופותח ב'קושיא' בסוגיא הנלמדת, ובונה על כך מערכה אחר מערכה עד שלאחר עמל ויגיעה הגיע להבנת הסוגיא והדברים היו בהירים ושמחים כנתינתן מסיני.
במהלך אמירת השיעור היה מעמיק וצולל בנבכי הסוגיות בבקיאות מדהימה וחריפות עצומה. במהלך השיעור היה עומד בקצרה על כל נקודה ונקודה בסוגיה שהיתה טעונה ביאור והבנה ובמילים קצרות ותמציתיות היה מבאר ומיישב ברוחב דעתו. כל סוגיה בוארה באר היטב עד אשר מחוורת היתה כשמלה וכל נקודה הבהיקה באור יקרות. כמו כן היו כל הספקות והשאלות המתהווים מבוררים ללא ספקות וקושיות.
האדמו"ר זצוק"ל לא שימש רק כמגיד שיעור הבא לומר את שיעורו ולשוב לתלמידיו. רק עמד מקרוב אחר שקידתם של תלמידי הישיבה, ופעמים רבות ניגש בעצמו בכדי לשאת ולתת עם תלמידי הישיבה במלחמתה של תורה. לעיתים תכופות כשראה שבחור יושב ללא חברותא התיישב בעצמו על ידו ולמד עמו בצוותא בכדי שלא יבוא חלילה לידי רפיון.
כך גם שימש כמשפיע ומשגיח רוחני במתיבתא 'תפארת ישראל' באיאן כשדמותו המיוחדת המאירה ושיחותיו המאלפים השפיעו על תלמידיו רבות לקבל ממנו מלוא חופנים בכל מכמני העליה.
בד בבד עם טיפוח הכשרונות והעליה המתמדת של בני הישיבה בלומדות, עמד בראש דאגותיו של רבינו חינוכם ליראת שמים ומדות טובות, והנהגה כללית ראויה בין אדם לחברו, בנימוס ובכבוד, ובשמירת הניקיון והסדר, באופן שיהא שם שמים מתאהב על ידם.
כאוהלו של אברהם אבינו
מיום עמדו על דעתו במשך כל השנים השתית את ביתו ומעונו הפרטי בדרך אבותיו הקדושים לבית זוועהיל, והפקיר את ביתו פשוטו כמשמעו לכל אחד ואחד. מרי נפש וקשי יום רבים היו פוקדים בקביעות את ביתו, וברחמנותו הרבה היה יורד מרום מעלתו ומפסגות השגתו, ומקשיב היה ללבטיהם ומחיה את נפשותיהם כטל תחיה. הוא לא חס על כבודו ועל מעמדו מעודו.
המוני יהודים מכל החוגים היו דופקים על דלתות ביתו במשך כל שעות היום ועד השעות המאוחרות של הלילה. כל מי שרצה להיכנס היה נכנס מיד והיו משיחים עמו בכל נושא וענין, מן השאלות הקטנות והפשוטות של אנשים פשוטים ובעלי מלאכה, ועד השאלות המורכבות ביותר.
את כולם קיבל באהבה ובפשטות כידיד וכרע וכמחויב בדבר. הנכנסים לא היו מרגישים שום פחד והרגש של איום, כל מי שנכנס בין אם היה נער קטן, עני ומסכן, אברך צעיר שרוצה להציע לפניו חידושיו, או סתם אורח שבא לבקר ולקבל ברכתו, וכן עסקני הציבור ועוד, כולם נתקבלו בסבר פנים יפות אצלו ברוב ענוות חן וסבלנות ולמרות שאחת היתה שאיפתו לשקוד על התורה ללא הפרעה, בכל זאת כל זאת לא היה זה אף פעם על חשבון אחרים.
דלתו היתה פתוחה בפני כל אחד ואחד, וליבו ואוזניו גם הם פתוחים היו לכל. כל מי שנצרך לעזרה מכל סוג שהוא ידע כי הוא יכול לנקוש על דלת הבית בכל שעה, כשאדמו"ר זצוק"ל נתן עיניו וליבו להקשיב לצרתן של ישראל, לשאת יחד עמהם בעולם ולהקל מעליהם את משאם.
על כס ההנהגה
ביום י"ב טבת תש"ע עלה אביו כ"ק מרן אדמו"ר ה'אור אברהם' זצוק"ל לישיבה של מעלה, וכ"ק האדמו"ר זצוק"ל החל למלאות את מקומו של אביו הגדול, ובהנהגתו התמזגו להן כמה תכונות והנהגות באמצעותן נהג ברמה, בהרבצת תורה עם הנהגה ציבורית ייחודית ומיוחדת.
ניחוח של כמיהה אפופת הוד קדומים מלווה את כל הנכנס בשערי בנין בית המדרש הוותיק דחסידי זוועהיל בשכונת 'בית ישראל' בעיה"ק ירושלים. כאן, בבית הגדול והקדוש שמגדלים בו תורה ותפילה משך דורי־דורות, בראשות הנהגתם הנאדרת בקודש של מרנן ורבנן צדיקי וקדושי בית זוועהיל זי"ע לדורותיהם, ממשיכי שלשלתא דדהבא אשר מקורה טהור מאותה באר חפרוה שרים, המגיד הק' מזלאטשוב זי"ע, מבני היכלו של אור שבעת הימים מרן הבעש"ט הק' זי"ע, היה מונהגת מזה שתים עשרה שנה בעוז ובגאון בידיו האמונות של כ"ק מרן אדמו"ר זצוק"ל, שישב על כסא בית אבותיו הקדושים עד אמש, בו עלתה נשמתו הטהורה למרום בפתע פתאום.
מצידו השמאלי של הבנין, שוכן עד היום הזה ביתו נאווה קודש של מייסד חצר הקודש זוועהיל על אדמת ארץ ישראל, הרה"ק רבי שלמה מזוועהיל זי"ע, המפורסם בכינויו הנדוש בפי הבריות: 'רבי שלומקע'. את המבנה הזה בנה 'רבי שלומקע' בעשר אצבעותיו יחד עם נכדיו הגדולים, שם בתוך ההיכל הזה ערך 'רבי שלומקע' את תפילותיו הנלהבות ואת שולחנותיו הטהורים.
אחריו הנהיג את העדה בנו הרה"ק רבי גדליה משה מזוועהיל זי"ע משך תקופה קצרה עד הסתלקותו, לאחר מכן הונהגה עדת הקודש בראשות נכדו הרה"ק רבי מרדכי מזוועהיל זי"ע בעל 'יקרא דמלכא', שבתקופתו הוקם בנין בית המדרש הסמוך המשמש כיום למרכז החיים של חסידי זוועהיל. בהמשך עלה על כס ההנהגה, כ"ק מרן אדמו"ר בעל 'אור אברהם' זי"ע שעמד בראש העדה משך שלשה עשורים עד שנת תש"ע.
חשיבות רבה מייחסים בחצר הקודש זוועהיל למעונו של הצדיק השוכן בצמידות לבנין בית המדרש הגדול, כאשר רוחו הטהורה של 'רבי שלומקע' מרחפת באויר בכל עת ובכל שעה. על משנתו הסלולה צועדים אברכי המשי, על דרכו הברורה מתחנכים בחורי החמד, על נתיבותיו השלמות מתגדלים צעירי צאן קדשים, ועל כל מוצא פיו נבנים לתלפיות אורחות חיים והליכות עולם על ידי כ"ק מרן אדמו"ר זצוק"ל וממנו תוצאות חיים להשקות את העדרים מבאר מים חיים ומנהר היוצא מעדן הצדיקים, עד אמש ליום המר והנמהר בו עלה בפתע פתאום לישיבה של מעלה.
בהנהגתו דרש מחסידיו להוסיף מן הקודש אל הקודש בכל מה שקשור להרבות בלימוד בעיון, בכל שיחותיו היתה לו דרישה לתביעת הנפש ברוחניות שהיתה מוטיב מרכזי ששב וחזר על עצמו גם בכתביו וגם בדרשותיו מדי שבת בשבתו ומועד במועדו.
במשך השנים פעל לשימור ושיקום ספר התורה העתיק של זקינו הק' הרה"ק רבי יחיאל מיכל מזלאטשוב זצ"ל שהיה ברשותו והקצה לכך חדר מיוחד בבית המדרש עם סופר מיוחד שיתקן אותו, האדמו"ר זצוק"ל היה רוקד עם הספר בשמחת תורה למרות שהיה מדובר בספר כבד.
כמסורת אבותיו הקדושים קשר בל יינתק היה לכ"ק האדמו"ר זצוק"ל לאתרא קדישא מירון. בכל שנה בל"ג בעומר היה עולה לאתרא קדישא מירון למעמד ההדלקה המסורתי ואף בשנה האחרונה למרות הקשיים הרבים ביקש להנהיג מסורת זו. כך גם בשבת סליחות היה עולה עם קהל החסידים למירון לשבת התאחדות, ובמוצאי שבת לפנות בוקר היה אומר את הסליחות בהתעוררות רבה עד אין שיעור.
מעולם לא ננעלה דלתו
מחד גיסא היתה הנהגתו הנהגה נשגבה בפסגות נישאות וכל שיחו ושיגו נעלה ומרומם. התורה הקדושה היתה תמצית חייו, וכל עתותיו היו קודש לתורה ועמלה. מאידך גיסא התגלה ברוב רחמיו וחמלתו כמנהיג ישראל אמיתי רועה נאמן לעדתו. ולא ראו עליו שום שינוי ממה שהיה קודם ההנהגה בעומדו מול קהל צאן מרעיתו. מחכמתו האיר לארץ ומטובו השפיע לכלל ולפרט. מעולם לא ננעלה דלתו בפני אדם מישראל כי בליבו יש מקום לכולם. טורח הוא מן הבוקר ועד הערב להשיב על מצוקותיהם. יושב ומאזין; משיב ועונה; חותך ומכריע, ללא הפוגה של מנוחה לרגע־קט.
בית מדרשו הקדוש היה לתל תלפיות ליהודים רבים שבאו לחסות בצילו. רוחב בינתו בהנהגה והדרכת הבאים בשערי ביתו ובית מדרשו. תפילותיו הלוהטות משכו אחריו את בעלי הנפש, תפילותיו הרטיטו לבבות, ורבים היו באים לשמוע אל הרינה ואל התפילה.
התמסרותו למען בני קהילתו המעטירה לא ידעה גבולות, התמסר באופן מופלא למען כל יחיד ויחיד, וינהגם וינטלם באהבה רחימאית אין קץ כאב רחמן לבנו יחידו, בהשקיעו שעות רבות לעזור ליחיד ששפך לפניו את סגור לבו, היה חותר במסירות רבה להמציא מזור לפתור את מצוקותיו של הפרט. כל חסיד ידע כי גם באישון לילה יכול הוא להתקשר אל הטלפון האישי של האדמו"ר זצוק"ל ולהשיח בפניו את דאגתו או להזכיר שם לרפואה וישועה.
כל תשובה שהיה עונה לשואליו הרבים, היה משתדל להעניקה מתוך רוחב לב ונפש בהארת פנים נדירה, תוך שהוא מחדד את הנושא בארוכה, ומבהיר לשואליו את הדרך בה ילכו בנפתולי החיים, והרעיף עליהם טללי חיים בהאירו להם את הדרך בה ילכו.
איש החינוך
כ"ק האדמו"ר זצוק"ל היה מעמודי החינוך בדורנו ונקרא בכל עת להשמיע ממשאותיו בכינוסי חינוך שנערכו בארץ ישראל ובתפוצות. אף עיתון היהדות הנאמנה 'המבשר' זכה לפרסם לעיתים תכופות את דברות קדשו. ולקראת חג הפסח, זכה המבשר תורני לשיחת קודש מרוממת על עניני חינוך כשהוא פורס את משנתו החינוכית במלוא הדרתה:
"מעניינם של ארבעת הבנים אשר כנגדם דיברה תורה בליל התקדש החג, ניתן ללמוד שאי אפשר לזלזל באף אחד מהבנים, גם אם למרבה הצער אינו מוצלח ל"ע והוא דורש מההורים הרבה תשומת לב, הן בדאגה על חינוכו הטוב והן בצעידה יחד עמו בכל השלבים, הקשים והקלים. כשאנו אומרים בהגדה 'אחד רשע', אין הכוונה שצריך להניחו בצד ולתת לו להתמודד לבדו עם קשייו, אלא חייבים לטפל גם בו ואולי בעיקר בו, כמובן כל אחד לפי דרכו ולפי דרגת הבנתו, שהרי רחמי האב על הבן בכל מצב שהוא והתורה הקדושה מלמדת אותנו לדבר עם כל ילד לפי רמת השכלתו".
כ"ק מרן אדמו"ר זצוק"ל נוגע בנקודה כואבת בנוגע לחינוך הבנים עמה מתמודדים מחנכים רבים: "כיום, אכשר דרא ב"ה שכל הילדים מביאים הביתה בערב שב"ק 'שבת צעטיל' ובו מרוכזים כל מה שלמדו במשך השבוע בין כותלי הת"ת. רבים מהילדים זוכים לתשומת לב חיובית מההורים שמתעניינים במהלך השבת במה שהילד למד בת"ת, ובמוצאי שב"ק כותב ההורה פתק למלמד על הנאתו ללמוד עם בנו ולראות את ידיעותיו לתהילה, וכך נוצר שיתוף פעולה פורה והדוק בין המלמד להורים, כאשר המלמד רואה שיש טעם לשבח להשקיע בילד אשר הוריו מתעניינים בו ובהצלחתו, וכך גם ההורים נהנים לראות את השקעתו של המלמד בבנם־יקירם.
"לעומת זאת, רבים הם אלו התלמידים שאינם זוכים לכך. מי מהם שההורים לא מתעניינים בחוק לימודם בין כותלי הת"ת ואינם מעיינים כלל באותו 'שבת צעטיל' שהילד מביא הביתה, ומי מהם שלכל הפחות מתעניינים בסדרי הלימודים של הילד, אך במוצ"ש אינם טורחים לשתף את המלמד בהנאתם ובהתעניינותם בלימודי בנם בת"ת.
"על ילדים אלו המלצתי פעם את הנאמר בדברי חז"ל (מגילה יג.) 'כל המגדל יתום בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו', ואין הכוונה דווקא ליתום ששני הוריו נפטרו, אלא גם לילד שיש לו הורים אבל הם אינם יכולים לספק לו את כל צרכיו הגופניים והנפשיים, שכן המקור לדברי חכמים אלו הוא ממשה רבנו, שנקרא בנה של בתיה בת פרעה ואף שיוכבד היתה אמו ואף היניקה אותו, כיוון שבתיה בת פרעה גידלה אותו, משה רבנו נחשב כבנה.
"ועל זה אומרים חז"ל למלמדים היקרים שנתקלים בילד כזה שהוריו אינם מתעניינים בו ויש לו דין של 'יתומים בחיי אביהם', שעליהם לגדלם ולחנכם בתוך ביתם עד שייחשב להם כאילו ילדו אותם, להיות להם לאב ולאם תחת ההורים שאינם נותנים להם את מה שהם צריכים לתת. ולכן, אם מלמד רואה ילד שההורים אינם מתעניינים בו מכל צורה וסיבה שהיא רח"ל, ייקח את טיפולו של הילד לידיו האישיות, ולא יהא חלילה כזורק אבן אחר הנופל ויאמר לעצמו, שאם ההורים אינם משתפים פעולה לגבי הילד, מדוע הוא יהיה זה שידאג לו, כי זהו תפקידו הנעלה ועל זה יקבל שכרו משלם".
תחלואות הדור
באותה שיחה העלה כ"ק אדמו"ר זצוק"ל בכאב רב את העובדה שהרחוב הפרוץ ותופעת הכלים הטכנולוגיים הפסולים מהווים אתגר מיוחד בפני ההורים החרדים לשלום חינוכם של ילדיהם היקרים, והרחיב את דיבורו בנושא הנחוץ לכלל ולפרט, בהדגישו שזוהי הבעיה הגדולה של הדור הזה הפרוץ עם הכלים האסורים המכלים כל חלקה טובה בכרם היהדות החרדית:
"אין ספק שהכלים הטמאים הם בבחינת שער הנ' שרבים מבני הדור נפלו לתוכו רח"ל, שיש להם דין של עבודה זרה המטמאת במגע ובמשא ובאוהל, ולכן אסור להיכנס לבית שיש בו כלים האסורים וסכנה גדולה יש בזה. אמרתי פעם, שאם יבוא אחד וישכיר דירה אחת בתוך בנין רב־קומות, לנוצרי ערל שיכניס בדירה זו פסלים וטומאות רח"ל, הרי בוודאי תקום מהומה גדולה באותו יום וכל השכנים באותו בנין ואפילו באותה שכונה, ידרשו ממנו לאלתר לגרשו משם לנוכח הטומאה הנוראה שהוא מכניס לתוך הבנין ולתוך השכונה כולה. וכאן הבן שואל – מה נשתנה טומאה זו שכולם מבינים את חומרתה, מטומאה זו של הכלים הפסולים שכבר הפילו חללים רבים ל"ע ומי איתנו יודע מה ילד יום?!"
"חובה גדולה מוטלת על ההורים לבדוק ולחקור היטב לאן ילדיהם הולכים בתום יום הלימודים", חזר כ"ק מרן אדמו"ר זצוק"ל והדגיש את הסכנה הגדולה האורבת בכל פינה. "אם אנו נזהרים אצלנו בבית שלא ייכנסו מכשירים אלו ואפילו לא יזכירו את שמם הטמא, הרי הכל עלול להיאבד חלילה וחלילה בפעם אחת שהילד הולך לבקר אצל חברו ונכנס לבית שלמרבה הצער מונחים שם כלים אסורים, כך שברגע אחד של היסח הדעת מהשמירה הנדרשת על הילדים הטהורים, אפשר לאבד הכל ח"ו, שהרי כלים אלו מטמאים בתכלית הטומאה והם נחשבים לחיידקים מסוכנים ביותר רח"ל.
דוגמא אישית
במשאותיו הרבים היה חוזר כ"ק האדמו"ר זצוק"ל ומעורר על חובת הדוגמא האישית המוטלת על ההורים "גם זה שלומד כל היום בכולל, כדאי מאד שיקבע סדר לימוד בבית בשעות הערב, כאשר כל הילדים נמצאים בבית ורואים את אביהם יושב ולומד בחשק ובהתמדה. לא די להיות דוגמה לילדים בעצם ידיעתם שאביהם לומד בכולל כל שעות היום, אלא עליהם גם לראות בעיניהם את אהבת התורה של אביהם. והדברים אמורים גם לאלה העמלים על פרנסתם, אך קובעים להם עתים לתורה ויש להם סדר לימוד בבית המדרש בשעות הערב, כי אין לך הכנסת אהבת תורה בקרב הילדים גדולה מזו, שהם רואים את אביהם עוזב את כל עיסוקיו והולך ללמוד בבית המדרש, בשיעור תורה או בחברותא".
כ"ק מרן אדמו"ר זצוק"ל היה מדגיש כי גם זה שלא נמצא באמת בדרגה זו, עליו להשתדל להראות דוגמה אישית כדי שבניו ילמדו ממנו. "כבר היה מעשה אצל זקני רבי שלומקע, שבא לפניו אחד שהיה רגיל לשתות לפני התפילה כוס קפה בעודו קורא את העיתון היומי. כשילדיו בגרו, חשב לעצמו שלא ראוי שהם יראוהו בכך, לכן לקח את הסה"ק 'חובות הלבבות' והחל לעיין בו בעת שתיית הקפה לפני התפילה. כנראה שהציק לו הדבר שאינו עושה זאת לשמה, שהרי הוא מבחינתו היה ממשיך לקרוא את העיתון, ולכן שאל את רבי שלומקע עד כמה היא מידת 'שלא לשמה', אך למרבה פליאתו השיבו רבי שלומקע: 'ס'איז א אמת'ער לשמה אין חינוך הבנים' (זוהי לשמה של אמת בחינוך הבנים), ואידך פירושא זיל גמור".
דור ישרים מבורך
כ"ק אדמו"ר זצוק"ל הותיר אחריו דור ישרים מבורך. בניו הרה"צ רבי משה נתן נטע גולדמן והרה"צ רבי יעקב לייב גולדמן, וחתניו: הרה"צ רבי חיים מאיר ארנסטר, הרה"צ רבי יחיאל מיכל רוזנבוים, הרה"צ רבי לוי יצחק טווערסקי, הרה"צ רבי מנחם מנדל הגר.
('המבשר')