יום שלישי כ"ח באדר תש"פ
מה דינו של בשר אווז ששפשפוהו במורסן בפסח?
אווז לח ממים ששפשפוהו במורסן (אחת מקליפות התבואה) בפסח לפני הפשטתו מעורו – אסור לאוכלו בפסח, משום שתערובת חמץ אסורה בפסח אפילו ב'משהו', ובעור האווז ישנן נקבוביות שהמורסן – המחמיץ מלחות האווז – נותר בתוכן גם לאחר שטיפה. והפשטת העור, אינה מתירה את אכילת הבשר, כיון שדרך העור נכנס המורסן לעומק בשר האווז.
ויש הסוברים שאף אם האווז היה יבש בשעת השפשוף, אסור לאוכלו, מפני שהמורסן הנותר בעור בא לאחר מכן במגע עם מים בעת הדחת האווז לצורך מליחתו ובישולו, אולם, באופן זה המורסן אינו נכנס לעומק הבשר דרך העור, ולכן אם הפשיטוהו מותר לאוכלו.
[שו"ע תסה, משנ"ב ט-י, ושעה"צ ז]
מה דינו של בשר אווז ששפשפוהו במורסן לפני הפסח?
כאמוּר, אווז לח ששפשפוהו במורסן לפני הפשטתו מעורו, אסור לאוכלו בפסח, משום שאיסור תערובת חמץ הוא אפילו ב'משהו'. ובערב פסח לאחר חצות, שאז איסור חמץ אינו ב'משהו', אלא ב'נותן טעם', והוא 'בטֵל בשישים' – מותר לאוכלו לאחר שפשוף והדחה במים.
ויש הסוברים שאם שפשפוהו במורסן לפני הפסח, מותר לאוכלו אף בפסח עצמו, במקרה שההימנעות מאכילתו כרוכה בהפסד כספי משמעותי, או בשעת הדחק, כגון שאין מאכל אחר לאכול; ובתנאי, שישטפוהו היטב לפני אכילתו.
[משנ"ב תסה, יא; ביאורים ומוספים דרשו, 10]
באיזו אש אסור לחרוך עופות בפסח?
בזמנים עברו נהגו לחרוך את העופות באש שהוצתה בְּקַשׁ. וכתב הרמ"א, שבפסח יש להקפיד שלא להשתמש בקשים מתבואת הדגן, כיון שעלולים להמצא בתוכם גרגרים שהחמיצו.
וכתב המשנה ברורה, שאין זו אלא "זהירות בעלמא לכתחילה", כיון שאף לו ידענו שיש שם גרגירים אין להניח שהחמיצו, ואף אם החמיצו, אינם אוסרים את העוף, כיון שאינו נוגע בדגן אלא בלהבה העולה מן הקש.
ויש שכתבו טעם נוסף להתיר (בדיעבד) – שאין כאן אפילו ריח דגן, אלא עשן העולה ממנו, ואף הוא בטל באלף בעשן היוצא מהקש.
[שו"ע תסה, ג, ומשנ"ב יב; ביאורים ומוספים דרשו, 11]