אני רוצה לספר סיפור נפלא שאבא זצ"ל היה מספר אותו מעת לעת. הסיפור הזה די התפרסם, אני עצמי מספר אותו בהזדמנויות רבות, כי זה באמת סיפור שגם נותן לנו הצצה למה שתפס כל כך חזק את אבא זצ"ל, וגם מלמד אותנו איך מצליחים בתורה.
אבי מורי למד בישיבת לומז'ה בפתח תקוה, והיה ישן שם בפנימייה. היה לו חבר שישן אתו בחדר, הגאון הגדול רבי משה סולובייצ'יק, שלימים היה גדול הדור של שווייץ. רבי משה היה מבוגר מאבא בחמש שנים, אבל הם היו חברים טובים.
כשהגיעה העונה של רישום הילדים לבתי הספר, היו יוצאים תלמידי הישיבות למושבים ולערי השדה, כדי לשכנע יהודים לשלוח את ילדיהם לחינוך התורני. הזמנים היו זמנים טרופים, ניתן היה פשוט להציל נשמות, כל מי שהלב שלו בעבר באהבת תורה ויראת שמים, היה יוצא ועושה נפשות, פשוט הצילו נשמות! דורי דורות של יהודים יראים ושלמים קמו בזכות הפעילות הזאת.
אבא היה אז בחור צעיר ומפאת גילו לא לקח חלק בפעילות, ואילו רבי משה סולובייצ'יק שהיה כבר מבוגר יותר, כן נשלח למלאכת הקודש. הפעילים הצדיקים היו צועדים ברגל במשך שעות, לא היה להם כסף לממן הסעות, הלכו והלכו עד שהגיעו למושב, והיו עוברים מבית לבית, נוקשים על הדלת, אולי יש לכם ילדים לרשום לבית ספר??? זאת כמובן היתה עבודה מפרכת מאוד, אבל הפירות שלה היו שווים כל מאמץ.
רבי משה סולובייצי'ק יצא ביום מן הימים לפעילות, והרחיק נדוד, הוא סיים את הפעילות שלו בשעת לילה, והיה צריך לחזור בהליכה רגלית במשך שעות.
בשעה ארבע לפנות בוקר לערך הוא הגיע לפנימייה, עייף ומותש, בלי טיפת כח. הוא רצה ללכת לישן אבל היתה לו קביעות ללמוד 'דף היומי', ובאותו יום הוא עדיין לא למד את הדף של היום.
התיישב רבי משה בחדר המשותף עם אבי מורי זצ"ל, החזיק גמרא ביד וניסה ללמוד דף. הוא קרא שורה והתנמנם, אחרי כמה דקות התעורר קרא עוד שורה ושוב נשמט ראשו, וכך הוא התקדם לאט לאט עוד שורה ועוד שורה, עד שאחרי שעה הוא סיים לקרוא את כל הדף, סגר את הגמרא וקרס על המיטה בעייפות נוראה.
אבא לא סיפר לנו למה הוא עצמו היה ער בשעה ארבע לפנות בוקר, ואנחנו לא שאלנו… בכל מקרה סיפר אבא שלמחרת היום הוא ניגש לחברו ושאל אותו: "משה, הבנת משהו ממה שקראת אתמול בלילה בגמרא?".
רבי משה השיב בשלילה: "אפילו מילה אחת לא הבנתי. כלום!!!".
שאל אותו אבא: "אז מה העניין? למה אימצת את עצמך כך לקרוא דף שאתה בכלל לא מבין ולא מסוגל להבין. לא היה עדיף שתלך לישון, ובבוקר תקום ותלמד את הדף בצורה נורמלית?".
ענה לו רבי משה תשובה חדה וברורה: "אני ידעתי שמהדף הזה שאלמד בלילה עם עיניים עצומות, לא תהיה לי שום תועלת. אני לא אבין כלום. אבל מה-100 דפים שאלמד אחריו בזכות ההשקעה הזאת, תהיה לי תועלת גדולה. אם אני אפר את הקבלה שלי ואשבור את הקביעות, מי יודע אם אצליח לחזור אליה, אבל כשהצלחתי לשמור על הקביעות והיא לא נשברה, אני יודע שבעזרת ה' אלמד עוד ימים רבים 'דף היומי', ובפעמים הבאות כן אבין את מה שאני קורא".