כ'שכורת ולא מיין' התהלך לו רבי שמשון פינקוס זצ"ל בעולמו של הקב"ה בחזרו אחר חסדים טובים שאפשר לגמול עם בריותיו של מקום. הוא לא המתין שיבקשו ממנו, ואף לא לרמז קל של "ארצויי ארצייה קמיה". הוא עצמו בחוש הריח וברצון העז שקינן בו לילך במידותיו של הקב"ה, יזם את מעשי החסד המופלאים, שלפיכך – התגלגלו לפתחו באלפיהם.
פעם הזדמן ביוהנסבורג הרחוקה לביתו של אברך יליד ארץ ישראל בשעת ארוחת ערב, ושמע את בעלת הבית שחה באוזני בעלה לפי תומה תוך כדי שהיא מגישה אל השולחן גבינה מקומית מ'חלב ישראל', אה, מה חבל שאין כאן באפריקה חמאה" (-בכשרות מהודרת).
הוא לא נזקק ליותר מאמירה סתמית זו, שאף לא כוונה אליו כמובן. מאותו יום ואילך, בכל פעם שהיה מגיע ליוהנסבורג, זכר להביא עמו כמה חבילות חמאה הערבה לחכה של אותה משפחה.
עם מזוודות ריקות?
מארז של משחות שיניים כשרות, שאותן הביא למענו מארץ ישראל. ולא פעם אחת בלבד, אלא מידי כמה שבועות היה מביא לו מהן עוד ועוד, ,עד שאילו היו אלו ראויות לאכילה והייתי אוכל אותן", מספר בעל המעשה בחיוך, "יכולתי לשבוע רק מהכמות של המשחות שהביא לי".
בטובו וחסדו הגדול הוא העניק תחושה לסובבים כי פשוט איננו מסוגל לנסוע עם מזוודות ריקות, מעיד אברך אחד שהתגורר ביוהנסבורג, ומפרט: "אמי המתגוררת בארץ ישראל היתה מקבלת בקביעות שיחת טלפון ממנו, בטרם יציאתו, שפחות או יותר נאמר בה כך: 'אולי את רוצה לשלוח משהו?' או: 'למה שלחת שקית כה קטנה, הרי אני נוסע עם מזוודות ריקות, ממש חבל. תשלחי!"
והנה פעם אחת הקדימה היא להתקשר אליו, מאחר שעל פי התכנית אמור היה רבי שמשון יומיים לאחר מכן לצאת ליוהנסבורג ומשום מה לא יזם את שיחת הטלפון הקבועה. "דחיתי את הנסיעה בשבוע", הודיע לה רבי שמשון כדי להסביר למה הפעם לא התקשר, ובאותה נשימה הביע באוזניה תמיהה על פנייתה: "וכי אתם צריכים להתקשר אלי? והרי לא היתה פעם אחת שנסעתי ולא טלפנתי אליכם?!"…
אני עכשיו בסופרמרקט, אולי אתם זקוקים למשהו?
יום בהיר אחד קיבל אברך נוסף מיוהנסבורג שיחת טלפון מביתו של רבי שמשון באופקים, ובה הוא הודיע שהוא יוצא היום אליהם ליוהנסבורג, ושאל אם הם צריכים משהו מהארץ. הלה השיב שישאל את רעייתו, ולבסוף נקב בשמו של מוצר כלשהו הנחוץ להם. אבל בכך לא תם הסיפור, שכן למן אותה נסיעה ואילך קבע לו לנוהג לפני כל יציאה להתקשר ליוהנסבורג ולברר בסגנונו המיוחד והכובש בלבביותו: "אני עכשיו בסופרמרקט, אולי אתם זקוקים למשהו? שקדי מרק לילדים הבאתי לכם כבר פעם, אולי גם היום אתם רוצים? ואולי ביסלי בהשגחת הבד"ץ?"
כך מילא את מזוודותיו בדברים מועילים, כשהוא שמח בם כמי שקונה לבנו יחידו המתגורר במרחקים וזו לו הנסיעה הראשונה שהוא נוסע לבקרו.
עבודת הקודש – בכתף יישאו
כאמור, בחפצו העז להיות טוב ומיטיב וכחכם לב, השכיל להעניק לכל אלו שבאו עמו במגע את התחושה שמעשי החסד המופלאים הללו אינם כרוכים בטרחה יתרה, ואדרבה, חסד גדול עושים עמו בזה שמאפשרים לו למלא את מזוודותיו הריקות… ולא היו אלו דברים בעלמא מן השפה ולחוץ, אלא באמת ובתמים האמין שהטובה הגדולה ביותר היא עבורו, שזוכה אגב כך לעשות רצון ה' ולמלא את חובתו בעולמו. משום כך, אנשים שונים החלו להאמין שאמנם זה כך, ושוב לא חשו אי נעימות בהטריחם אותו טרחות גדולות שאף מאנשים מן השורה מתביישים לבקש.
טובה עבורו
מאמר חז"ל כי "יותר משבעל הבית עושה עם העני, העני עושה עם בעל הבית, הפך במחיצתו לדבר מוחשי ומובן מאליו. לכן, יותר משטרחו הפונים בבקשותיהם, טרח הוא לחזר אחריהם ולשדלם בדברים כי חבל מאוד שלא ינצלו את ההזדמנות. כאמור, לצופה מן הצד התקבל רושם ברור שהצד המורווח ב'עסקה' הוא רבי שמשון, והוא הצליח להדביק באמונתו שכך היא האמת לאמיתה אף את כל הסובב.
מעשים שבכל יום היו אלו, ודבר לא עמד בדרכו של רבי שמשון להעניק ולהיטיב לזולת בכל מיני הטבה, כשהוא חף מכל חשבונות וגינוני כבוד, ומפליא לעשות בהעניקו תחושה נעימה וטבעית למקבלים שעבורו זהו דבר של מה בכך. נדמה כי לא הניח לשום הזדמנות שלח סד שנקרתה לו בדרכו לחמוק מבין ידיו, וכמעט שהצליח במתק שפתיו לשכנע את המקבלים כי הם הם העושים עמו טובה גדולה, בכך שאפשרו לו את מעשי החסד…
(מתוך הספר 'השמש בגבורתו')