סיפר מגיד המישרים רבי ברוך רוזנבלום את אשר שמע מהג"ר צבי טויב:
'פגש אותי פעם יהודי בבני ברק ואומר לי: 'הרב טויב, אני רוצה לשאול אותך שאלה', 'בבקשה', אמרתי לו. וככה הוא מספר לי:
לפני כחצי שנה בערב חנוכה, מתקשר אלי יהודי מירושלים. אבל כדי להסביר את השאלה שלו, אני צריך לחזור 40 שנה אחורה.
למדתי בתלמוד תורה 'יבנה' בירושלים. אבל לא סיימתי את שנות הלימוד שם, אלא עזבתי באמצע'…
'ולמה עזבת באמצע?'
'במהלך השנה של כיתה ה', הביא אחד הילדים בכיתה סכום כסף. אמא שלו נתנה לו סכום לא קטן, וביקשה ממנו שאחרי הלימודים הוא יעבור בדואר לשלם חשבון חשמל. דרכו של אדם שיש לו סכום גדול בכיס, לבדוק כל כמה דקות אם הכסף נמצא עדיין בכיס וכך היה, כל רגע הוא היה מוציא את שקית עם הכסף ומחזיר אותה.
כנראה שכמה ילדים מהכיתה, ראו שאותו הילד הביא איתו 'בּוּחְטָה' מהבית ואחד מהם חמד את הכסף. במהלך ההפסקה הוא שלף מכיסו את השקית עם הכסף. בהפסקה כמובן אף אחד לא מחפש כסף, אבל כשהוא חזר לכיתה והכניס את היד לכיס לבדוק מה שלום החבילה, הוא הבין שאין כסף!
הוא בא למורה ואמר לו: 'המורה! היתה לי חבילה של כסף בכיס והיא איננה, גנבו לי אותה!' המורה נעל את דלת הכיתה, וציווה על כולנו: 'להוציא את כל החפצים שיש בכיסים!'
מאחר שהחבילה לא נמצאה בכיסים, הוא ניגש לתיקים, ופתח תיק תיק, ובאמת באחד התיקים נמצאה החבילה! ובאיזה תיק נמצאה החבילה? בתיק שלי! לזכותו של המחנך ייאמר שהוא אמר מיד: 'אני ערב לכך, שהוא לא הגנב! כאן יש נוכל שלא רק גנב את הכסף, אלא גם הטמין אותו ב'אמתחת בנימין', הוא כנראה אמר לעצמו: 'אצלו בטוח שלא יחפשו'.
כידוע, הילדים מאוד 'חמודים' ולכן דברי המלמד לא ממש עזרו לי, ומיד הפכתי להיות 'מותג' – 'דוד הגנב'. בכל מקום שפגשו אותי 'הנה דוד הגנב!'. כשהסתיימה שנת הלימודים, החלטתי שאני לא יכול להישאר יותר בבית הספר הזה אפילו רגע אחד! עזבתי את בית הספר, והלכתי ללמוד במקום אחר.
חלפו שנים… סיימתי את הלימודים בבית הספר… סיימתי ישיבה גדולה… אבל בכל פעם שפגשו אותי החברים 'אהה, מה נשמע דוד הגנב?' אי אפשר היה לשנות את הסטיגמה שנוצרה עליי. התחתנתי… נולדו לי ילדים… זכיתי לחתן אותם, וברוך ה' זכיתי אפילו לנכדים!
יום אחד מצלצל אלי מישהו ואומר לי: 'שלום, הגעתי לדוד זה וזה…?'
– 'כן…'
'אתה למדת ביבנה?'
– 'כן'.
– 'תראה, קוראים לי ככה וככה. למדנו יחד בכיתה, זוכר?'
'כן, מה קרה שנזכרת בי אחרי ארבעים שנה?'
– 'אתה זוכר שמצאו אצלך בתיק שקית עם כסף?'
'כן'..
– 'אני הילד ששם לך את הכסף בתיק'…
'ארבעים ימי כיפור עברו מאז, ולא צלצלת לבקש סליחה, מה קרה שעכשיו אתה נזכר לצלצל?'
– 'תראה, חז"ל אומרים (אבות פ"ב מ"ו) אף הוא ראה גולגולת אחת שצפה על פני המים. אמר לה, על דאטפת, אטפוך, וסוף מטיפיך יטופון. אני בעבודה שלי עכשיו, עובר את מה שאתה עברת. אחד בעבודה שלי גנב כסף ושם את כל 'התיק' על הראש שלי, הפכתי עכשיו ל'יוסף הגנב'! אני יושב בבית, ומפשפש במעשיי ואומר לעצמי: 'אדוני, מה שאתה עשית הקב"ה מחזיר לך במידה כנגד מידה!' וחוץ מזה, אשתי נמצאת על ערש דווי, לא חשבתי שעל מה שעשיתי לך אשתי גם תמות. אבל אחרי שקרה לי גם הסיפור בעבודה, אני חושב שהקב"ה תובע את עלבונך, אני מבקש ממך סליחה!'
כמובן שאדם שמתקשר אליך ברגעים כאלה, אתה אומר לו שאתה סולח לו.
– 'בלב שלם?'
'בלב שלם!'
– 'תודה רבה!' וסגר את הטלפון.
יומיים לאחר שהוא צלצל אליי, ראיתי מודעה בעיתון שאשתו נפטרה. חלפה מאז חצי שנה, היום בבוקר הוא מתקשר אלי שוב פעם! 'שלום!'
'כן… שלום', אמרתי.
'תראה, אני מתחתן בשבוע הבא בזיווג שני. היות ומחלת לי בלב שלם אני גם רוצה לראות אם זה באמת כך, ולכן אני רוצה לראות אותך בחתונה שלי, אם אכן תבוא לחתונה ותהיה מחוג האנשים המצומצם שהזמנתי אני אדע שאכן מחלת לי בלב שלם!'
אמרתי לו: 'בסדר, אני אחשוב על זה'.
אמר לי הרב טויב שאותו יהודי שאל אותו: 'אני צריך ללכת לחתונה?'
אמר לו הרב טויב: 'אני אומר לך שלא מחלת לו בלב שלם!'
– 'מאיפה אתה יודע שלא מחלתי לו?'
'כי אם אתה בא לשאול אותי אם ללכת לחתונה או לא, סימן שלא מחלת! אם אתה רוצה למחול לו באמת, תצלצל אליו ותגיד לו שאתה רוצה עבור המחילה הגמורה 5,000 שקל! אם הוא ייתן לך את הסכום הזה תמחל לו! הרי אי אפשר באמת למחול על דבר כזה בשיחת טלפון. ארבעים שנה אתה מסתובב עם סטיגמה של גנב!'
– 'אבל הרב, האדם הזה קשה יום, מאיפה הוא יביא לי את הסכום הזה?'
'אתה יודע מה, תבקש רק 2,000 שקל, אל תעלה לירושלים ללא כסף!'. 'זו התשובה שאמרתי לו', כך אמר לי הרב צבי טויב.
הסיפור לא נגמר כאן. מאוחר יותר פגש הרב טויב את הג"ר אליהו מן מגדולי המקורבים למרן הגאון רבי חיים קניבסקי זצוק"ל וסיפר לו את הסיפור. לאחר ששמע את הסיפור, אמר רבי אליהו מן: 'שאלה כזאת צריך לשאול את מרן רבי חיים קניבסקי!'.
ואכן כעבור זמן מה נעמד רבי אליהו מן בעליה לתורה של אחד מנכדי מרן הגר"ח קניבסקי ולאחר תפילת ותיקין סיפר להם את כל הסיפור, ואמר להם שהרב טויב אמר לאותו יהודי, שעליו לקחת כסף עבור מחילה גמורה, 'מה מרן אומר, צריך לקחת כסף או לא?'
נענה מרן רבי חיים קניבסקי: 'מה פתאום לשלם? אם הוא אמר שהוא מוחל לו, זו מחילה גמורה!'
מספר לי הרב טויב: מאוחר יותר הגעתי ל'לדרמן' ניגשתי לרבי חיים כדי לשאול איזו שאלה, והוא שואל אותי: 'אתה בעל המעשה?', אמרתי לו: 'כן'. אמר לי רבי חיים: 'הוא לא צריך לשלם כלום. כיון שהוא כבר אמר לו שהוא מוחל לו בלב שלם, אבל תגיד לאותו אברך, שהוא מקבל הרבה יותר מכסף! בעולם הבא הוא ישב ליד רבי יוסי'. מאיפה יודעים את זה? שאלתי אותו.
'כתוב במסכת שבת (קיח, ב), ואמר רבי יוסי: יהא חלקי ממי שחושדין אותו ואין בו! זה שווה יותר ממיליון דולר!'
(ויאמר ברוך)