לעבוד על אמונה בהקב"ה
האמונה היא דבר שצריך לשים לב ולעבוד עליו. ללא עבודה ועמל על נושא זה, יכול אדם לחשוב שהוא מאמין באמונה שלימה בבורא העולם. אך כשיצטרך לכך, או כשח"ו תפגע בו מידת הדין, יתקשה להרגיע את עצמו ע"י מחשבות אמונה, שאף שקיימות בו, אך אינן חזקות מספיק.
תחושה מסוימת של אמונה יכולה לתת לנו הרגשה ודמיון שאנו סומכים בכל על הקב"ה. אך בעת צרה וקושי, רואים לפתע שהאמונה לא כ"כ חיה ותוססת בליבנו. לא חזקה אצלנו במידה כזו שתרגיע אותנו בעתות מצוקה. הנה כי כן, יש לעבוד להשתלם ולעלות בסולם הדרגות של אמונה באלוקים, אמונה אמיתית, שתיתן לנו רוגע ושלווה בכל מצב בחיינו. כדי שלא נחיה רק בדמיון שאנו מאמינים ובוטחים בכל ליבנו.
* * *
מעשה ששמענו לפני שנים מספר מהמשגיח הגה"צ רבי דורון דוד גולד שליט"א. מעשה שקרה בדורות עברו וסיפרו ראש ישיבת "אור ישראל", הגאון רבי יעקב ניימן זצ"ל.
איש עשיר היה, בעל ספינות רבות אשר שייטו בימים ועסקו בהובלות של מוצרים שונים, עסקיו היו רווחיים ביותר והביאו לו הון רב. ויהי היום, היתה סערה גדולה בים וכל ספינותיו טבעו במים. בכך, איבד אותו עשיר את כל רכושו. התלבטו אנשי המשפחה כיצד לספר את הבשורה הקשה לאבי המשפחה, חששו לבריאותו אם יספרו לו על הנזק הגדול. כיוון שלא ידעו מה לעשות, פנו אל רב העיר שייעץ להם כיצד לפעול.
הרהר הרב בליבו ואמר להם: הביאו את האיש אלי, אני אספר לו את הבשורה הרעה. הגיע האיש לרב, הושיבו ליד השולחן. אמר הרב: אם הייתי אומר לך שאחת מספינותיך טבעה בים, איך היית מרגיש וכיצד היית מגיב על כך? ענה העשיר: אכן, היה כואב לי מאוד הנזק הזה, אך מתוך אמונה בחסדיו של הקב"ה, הייתי מקבל את הגזירה באהבה. המשיך הרב ושאל: ואם הייתי מספר לך ששתי ספינות שלך טבעו בים, כיצד היית מקבל זאת? ענה העשיר: נראה לי שגם כאן, הייתי מודה להקב"ה על כל חסדיו ומקבל בשלווה את הנזק הגדול.
ומה אם הייתי מספר לך שמחצית מספינותיך ירדו במצולות ים, האם גם אז היית נשאר באמונתך ומקבל עליך את הדין? – שאלו הרב, כאשר הוא מקשה על העשיר יותר ויותר בשאלותיו אלה.
ענה העשיר: כעת שאל הרב שאלה קשה שאיני יכול להשיבו מיד. אם אשיב כעת, הרי שתהא זו חוסר אחריות מצידי לענות מיידית על שאלה קשה ולא פשוטה זו. ייתן לי הרב 24 שעות, שבהם אלמד מוסר על נושא הביטחון והאמונה, אתבונן בליבי איזו תגובה הייתי מגיב במקרה שהיה הרב מבשר לי בשורה קשה כזו. הלך העשיר לביתו, למד ספרי מוסר בנושא זה וחשב בליבו כיצד היה מקבל בשורה מעין זו. לאחר 24 שעות חזר העשיר לרב והשיב: חשבתי, למדתי, התבוננתי. נראה לי כעת, אחר שחיזקתי את עצמי באמונה, שהייתי מקבל עלי את הגזירה מתוך ביטחון בהקב"ה שעושה רק טוב לבריות.
אמר הרב: נעשה צעד נוסף – מה אם הייתי מבשר לך שכל אוניותיך ירדו במצולות ים, כיצד היית מקבל זאת?
כאן, אמר העשיר, אם רוצה אני לתת תשובה אמיתית ואחראית על שאלתו של הרב – צריך אני מספר ימים כדי לדון עם עצמי איזו תגובה ובאיזו צורה הייתי מקבל גזירה חמורה וקשה זו. אמר הרב: עשה כדבריך, כשתהיה לך תשובה, אנא תשוב ותאמר לי תשובה אמיתית. הלך העשיר, פינה מספר ימים מסדר יומו, עסק בהתמדה וברצינות בענייני האמונה, לרענן בליבו את האמונה הגדולה שצריך איש יהודי לחיות על-פיה. חזר לאחר מספר ימים אל הרב, לאחר שריענן בלבו את האמונה הגדולה בבורא. אמר הוא לרב: אכן שאלה קשה מאוד שאל הרב. אך לאחר ימים של לימוד, התבוננות וחיזוק האמונה בלבי הייתי משיב ש'צדיק ה' בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו'. למרות האיבוד של כל הרכוש, הייתי אומר שהקב"ה גוזר, אף אם גזירות קשות הן, הכל לטובתו של האדם וכדי לתקנו. גם אם הבשורה היתה שכל רכושי הלך לאיבוד, הייתי מודה לקב"ה על כל חסדיו ומקבל עלי את הדין על הנזק הגדול והנורא הזה.
אמר לו הרב: אכן הסיפור הזה קרה, כל ספינותיך ירדו הימה, לא נשאר מכל הספינות אפילו אחת. שמע העשיר את הבשורה הקשה מפי הרב, לא יכול היה לעמוד בכך, נפל, התמוטט ואיבד את הכרתו.
לאחר ששבה רוחו והתאושש, כשנרגע מעט, ביקש הרב לשאול אותו דבר מה. אמר לו הרב: הרי רק דקות מספר לפני שסיפרתי לך על האסון, אמרת בביטחון רב שגם אם היו מבשרים לך על מקרה שכזה, היית מקבל עליך את הדין באהבה גמורה. איך זה שמיד אחר שאמרת הדברים הללו, שמעת על שקרה באמת, והנה התמוטטת ולא יכולת לעמוד בשמועה ששמעת ממני?
ענה העשיר: אכן הצהרתי שהייתי מאמין בכל לב גם אם הייתי שומע את הבשורה הקשה ביותר – אך כשהצהרתי זאת ראיתי לעיני רוחי שהספינות עדיין שטות על פני הים ולא קרה להם דבר. האמירה הבטוחה שלי נבעה מתוך כך שחשתי והאמנתי שהספינות קיימות עדיין. אבל בעת שהבנתי שהספינות כבר אינן, והאסון קרה במציאות, כאן כבר לא יכולתי לעמוד בפני הבשורה. אכן חשבתי קודם שאני מאמין בכל לב, גם בעת צרה ממשית ומציאותית. אך כעת נוכחתי לדעת שהאמונה שחשבתי שהיא שלימה אצלי, אינה כה מושלמת והנה בעת ניסיון לא עמדתי בו.
* * *
למדנו מסיפור אמיתי זה שצריך להתאמן הרבה בנושא האמונה. לעתים יש לנו הרגשה נעימה שאנו אכן מאמינים בכל לב ובכל מצב. אך כשמגיע הניסיון והאמונה נבחנת בשדה המציאות, לא תמיד מגיבים אנו כפי שמגיב היה בעל אמונה חזקה ואמיתית.
המשיך המשגיח שליט"א ונתן המחשה נוספת בדבר הנחיצות לעמול ולהטמיע בלבנו את נושא האמונה, עד לכדי שנחיה על פיה:
נתאר לעצמנו אדם שהולך בשדה לבדו ולא שם לב לבור אשר פעור לפניו. והנה נופל הוא לתוך הבור העמוק, צונח לתוך חללו. באמצע הצניחה, רואה הוא שיח הגדל בדופן הבור, תופס בו ובכך עוצר את המשך הנפילה לתחתית הבור.
כעת, בזמן שהוא תלוי בין שמיים וארץ, רואה ומביט למטה אל הבור העמוק והמאיים, מתחיל לקרוא בקול לעזרה. צועק וצורח, אך אין אדם ששומע את צעקותיו הרמות ושיבוא לעזור לו. כשהוא מבין שאין אדם היכול לעזור לו, פונה הוא אל הקב"ה ומתחנן על נפשו. הקב"ה – בוכה הוא – אין אדם כאן בשטח, רק אתה יכול לעזור ולהציל אותי. אני תולה כל יהבי עליך, אנא עזור לי במצב הנורא בו אני שרוי.
והנה, שומע הוא בת קול הבוקעת מן הבור: אם אכן מאמין אתה בי בכל לב וסומך רק עלי – פתח את ידיך ושחרר את אחיזתך מהשיח!
כשכל המאזינים לשיחה זו, מזועזעים מהמצב הבלתי אפשרי בו שרוי הנופל הזה, שואל המשגיח שאלה אחת רטורית: כמה אנשים היו עוזבים את הידיים בעת הזו? לראות את התהום העמוקה והפעורה למטה, להאמין בהקב"ה בכל לב ונפש, לשמוע לקול ההוראה ולעזוב את האחיזה, לא לחשוש מהנפילה למטה.
* * *
צריכה להיות בלבו של האדם אמונה חיה אמיתית ותוססת, כדי לעבור עמה את משברי החיים. גם בעת נסיונות קשים, תהיה האמונה הזו חזקה בנפשו והביטחון יהא מלא, לסמוך ולבטוח בלב שלם בקב"ה בעת ההיא.
כאשר האדם יעמול ויחזק בלבו את האמונה המלאה והשלימה בבורא העולם, הן בלימוד בספרי המוסר והן בהתבוננות ובחשיבה פנימית, הרי שיוכל הוא לחיות עם אמונה גדולה, שתביאהו לרוגע, שלווה ושמחה בימי חייו ובכל מעשי ידיו.
(מתוך הספר במחשבה נוספת, מאת איש החינוך הרב שמואל קובר שליט"א)