יום שלישי ח' בסיון תשע"ח
מהו טלטול מוקצה 'מן הצד' ומדוע התירוהו במקרים מסוימים?
טלטול מוקצה 'מן הצד', דהיינו באמצעות דבר אחר, אסור בשבת כאשר הוא נעשה לצורך המוקצה, כגון שהמטרה היא להעביר את המוקצה למקום אחר כדי למנוע ממנו נזק במקום שבו הוא מונח. אולם, כשהטלטול הוא לצורך דבר המותר, וכגון שצריך להשתמש במקום שבו מונח המוקצה – מותר.
יש אומרים שהיתר זה הוא קולא מיוחדת שהקלו חכמים בטלטול מן הצד, כאשר נעשה לצורך דבר המותר, ולכן אף כשעיקר הטלטול הוא המוקצה, דהיינו שדוחף את המוקצה על ידי מקל וכדומה, מותר לעשות כן. אולם, יש אומרים שההיתר הוא משום שעיקר הטלטול מתייחס לחפץ ההיתר, והמוקצה מִטלטל מאליו, ולדעתם, אסור לטלטל מוקצה על ידי דחיפה במקל וכדומה, שהרי באופן זה בודאי המוקצה הוא עיקרו של הטלטול.
[שו"ע שיא, א, ומשנ"ב ו; ביאורים ומוספים דרשו, 8; ארחות שבת יט, הע' שמא]
'בסיס' שהמוקצה מפריע לשימוש בו – האם מותר לטלטלו?
חפץ שמותר לטלטלו בשבת, שהניחו עליו, לפני שבת, חפץ של מוקצה, על דעת שיהיה מונח שם במשך השבת, והיה מונח עליו בזמן בין השמשות של כניסת השבת – נעשה בכך 'בסיס לדבר האסור', ואסור לטלטלו אף במקרה שהמוקצה נפל מעליו.
וחפץ של היתר שהונח עליו מוקצה באמצע השבת – להלכה לא חל עליו דין בסיס לדבר האסור אף למשך הזמן שהמוקצה מונח עליו.
ואם הונח בערב שבת על דעת שיסירוהו משם בשבת באופן המותר – יש אומרים שאף באופן זה נחשב כבסיס לדבר האסור; ויש חולקים, ובמיוחד כאשר מדובר בבסיס שהמוקצה מפריע לשימוש בו, ואין למוקצה צורך בו, והוא מיועד להסרה מעל הבסיס.
[משנ"ב שיא, ג; מג"א, ב; וראה משנ"ב טש, כא; וראה עוד ביאורים ומוספים דרשו שי, 38]
באיזה מקרה התירו חכמים לטלטל מוקצה כשמניחים לצדו חפץ של היתר?
מת הוא מוקצה בשבת ואין לטלטלו שלא לצורך. ובמקרים מסוימים התירו חכמים לטלטלו, אם משום בזיון המת, ואם משום בזיון החיים, ואם משום שחששו שמא יבואו לעשיית מלאכה לצורך המת.
אולם, אף במקרים אלו לכתחילה אסור לטלטלו כרגיל, אלא בטלטול משותף עם חפץ אחר שאינו מוקצה, כגון מפתח, או דבר מאכל; והיינו, שמניח לצדו את חפץ ההיתר, ומטלטל את שניהם יחד; והחשיבו חכמים – בנדון זה בלבד! – את המוקצה כאילו הוא נטפל לחפץ ההיתר.
וכאשר אין אפשרות לטלטלו יחד עם חפץ של היתר, התירו חכמים בחלק מהמקרים הנ"ל – לטלטלו 'מן הצד', ובלית ברירה – התירו אף טלטול רגיל.
[שו"ע שיא, א, משנ"ב א-ג, וביה"ל ד"ה וכל; וראה ביאורים ומוספים דרשו, 2]