יום שלישי י"ב באב תשע"ו
איסור אונאה במכירת מטלטלין וקרקעות - קַוִים כלליים
במכירת מטלטלין, אסור למוכר ולקונה להונות זה את זה במחיר החפץ, ואם עברו והונו, בין בשוגג ובין במזיד - פעמים שהמכירה בטֵלה, פעמים שצריך רק להשיב את ההפרש שבין הסכום ששוּלַם לבין המחיר בשוק, ופעמים שאין צורך אף להשיב את ההפרש; והדבר תלוי בגובה ההפרש. ובמכירת קרקע - יש אומרים שיש איסור אונאה, ויש חולקים; אך לכל הדעות המכירה קיימת ואין צורך להשיב את ההפרש, למעֵט אם ההפרש הוא חמישים אחוז ויותר, שאז המכירה בטֵלה. ואם המכירה בוצעה על ידי שליח המוכר, או שליח הקונה, בין במטלטלין ובין בקרקע, המכירה בטֵלה אף בגין הפרש מועט. [ס"ק מה; ביאורים ומוספים דרשו, 61]
מדוע אין לבצע מכרז במכירת מטלטלין של הציבור?
אם הקדיש אדם לבית הכנסת או לצדקה, קרקע, בית, או חפץ, שנושאים רווחים על ידי שכירות וכדומה, והתנה שהקרן תהיה קיימת לעולם, ורק הרווחים ינתנו לבית הכנסת או לצדקה, רשאים גבאי בית הכנסת או גבאי הצדקה למכור את ההקדש, ולרכוש בתמורתו דבר אחר שישא רווחים לצורך בית הכנסת או הצדקה. אולם, יש הבדל בין קרקע למטלטלין: במכירת קרקע, עליהם לבצע מכרז, כדי להרבות במחיר ככל האפשר; אך במכירת מטלטלין אין לבצע מכרז, מחשש שמא בהתאספות הציבור לראות את החפץ המוצע לרכישה, ייגנב החפץ מבלי משים. [סעיף ז וס"ק מד ו־מז; ביאורים ומוספים דרשו, 62]
הקדישו בניָן עבור בית הכנסת - מתי חלה עליו קדושת בית הכנסת?
כלל הוא בידינו: "הזמנה לאו מילתא היא", כלומר, הקדשת חפץ כלשהו עבור דבר מצוה או קדושה, אין בה כדי להחשיבו לחפץ של מצוה וקדושה, עד שישתמשו בו לצורך המצוה או הקדושה. לפיכך, אם הקדיש אדם בנין עבור בית הכנסת, או שולחנות, וכדומה, לא חלה עליהם קדושת בית הכנסת עד שישתמשו בהם. אולם, המקדיש חייב לקיים את דבריו, כיון שהאמירה שיקיים דבַר מצוה נחשבת כנדר. ואף אם לא אמר בפיו שהבנין או החפץ מוקדשים לבית הכנסת, אם ניכר מתוך מעשיו שכוונתו להקדישם - נחשב הדבר כנדר, ומחויב לממש את כוונתו. [סעיף ח, ס"ק מח-מט, ושעה"צ ס"ק מח; ביאורים ומוספים דרשו, 66]