סיימתי את תפילתי בכותל המערבי, וחיפשתי מונית כדי לשוב הביתה. נהג אחד הציע לי לעלות למוניתו, אולם היססתי. השלט שעל המונית סיפר שהיא שייכת לחברה שאינה שומרת שבת. חיכיתי עוד קצת, אבל הזמן התאחר, ולא נותרה לי ברירה. החלטתי לשאול את הנהג ישירות, "אתה שומר שבת?"
ולמרבה הפתעתי הוא ענה: "כן".
נכנסתי למונית, ועם תחילת הנסיעה החל הנהג לגולל את סיפורו: יום אחד נכנס יהודי חרדי למונית שלי. במהלך הנסיעה סיפרתי לו שיש לי חובות: מה-זה חובות, ארבעים אלף שקל! הנוסע ממש הצטער איתי ביחד, ושאל אותי: "אתה עובד בשבת?" חשבתי שהוא מתכוון לשאול אם אני עובד מספיק כדי לשלם את החובות, ואמרתי לו "בטח!". אמר לי החרדי, "אל תעבוד בשבת, ותראה שתוכל לשלם את החובות".
בהתחלה לא התייחסתי לדיבורים שלו, אבל החובות לא עזבו אותי. כעבור זמן מה התחלתי לשמור שבת, ואז התברר שזאת באמת ברכה גדולה. אל תשאל אותי איך, אבל עובדה: תוך כמה חודשים סגרתי את כל החוב!
אני ממשיך בעבודה שלי על הכביש, ובאחת הפעמים ביום חמישי בצהריים, אני מסיע יהודי חרדי במונית. במהלך הנסיעה הוא פונה אליי ומבקש, שלא אעלה למונית נוסעת, מפני הצניעות. "לא תפסיד כלום", הוא הרגיע אותי, "פרנסה מן השמיים".
גלגלתי את המילים על לשוני, ’פרנסה מן השמיים'. ישבתי באוטו ועצרתי לפני מעבר חציה. היה לי זמן לחשוב ולדבר עם אלוקים, ואמרתי לו, "אבא, תראה לי שפרנסה מן השמיים!" עם כל הלב ביקשתי את זה. רציתי להרגיש שהוא נמצא.
עברו כמה ימים, וביום חמישי אני מקבל מהתחנה הודעה: "מי רוצה לנסוע למוזיאון, להביא בורקס? מי שייסע יקבל גם תשלום וגם בורקס…" לקחתי על עצמי את הנסיעה, ויצאתי לדרך. כשהגעתי למאפייה פתחתי את הדלת של האוטו, השארתי את המפתחות בפנים, ויצאתי לרגע אחד להביא את הבורקס אל תוך האוטו. חזרתי עם הבורקס למדרכה, ו…שומו שמיים. אין אוטו! גנבו לי את האוטו!!!
וזה לא האוטו שלי, והוא שווה שבעים אלף שקל! מאיפה אני משלם אותם?! אתה מבין, אין לי פרנסה אחרת, רק האוטו והנסיעות. אתה מכיר את מה שאומרים ’נשבר מטה לחמו'? זה בדיוק מה שקרה לי, רק בהבדל אחד, שנשארתי עם הלחם – עם הבורקס…
אז בקיצור, אני מתקשר לבעל המונית ומספר לו מה שקרה, והוא אומר לי, "אם המפתחות היו בפנים, אף אחד לא ישלם את זה. הכול על הראש שלך".
הגיעה משטרה, לקחו פרטים, ולקחו אותי לתחנה. ישבתי אצלם שלושת רבעי שעה, בלי לדעת למה בעצם אני יושב כאן, ולמה אני מחכה. והנה, נכנס קצין וזוקף את אצבעו כלפי מעלה. "מישהו בשמיים אוהב אותך", אומר לי הקצין. "עשרים שנה שאני כאן, ועוד לא קרה דבר כזה, שתוך שלושת רבעי שעה המכונית חוזרת".
הוא מורה לי לצאת החוצה, ואני רואה את המונית. הכול שלם. הצצתי לפינה נסתרת באוטו שבה החבאתי חמש מאות שקל, וגם הם היו שם.
הכול חזר בשלמות! ה' הראה לי שהפרנסה שלי מן השמיים!
הנהג סיים את סיפורו, ואני התרגשתי מאוד מהסיפור הזה. בימי החנוכה, כשנזדמנה לי הזדמנות לחזק יהודים, סיפרתי על הנהג והאוטו שלו, והדגשתי: "אם הקב"ה היה מביא לו כסף בצורה מיוחדת, היה הנהג מבין שפרנסה היא גם מהעבודה וגם מהשמיים; אבל כאשר הקב"ה לקח ממנו את הרכב והחזיר לו אותו, הוא ראה בחוש שכל הפרנסה היא רק משמיים!"
עברו שנתיים מאותה שיחת חיזוק, ואחד מהשומעים דאז פנה אליי וסיפר, שהוא זיהה את הנהג מהסיפור, ופעם הוא נסע איתו ושאל אותו על הסיפור הזה: "תגיד לי", הוא רצה לברר אצלו גם את המסר: "אם הקב"ה היה מביא לך כסף בצורה מיוחדת, לא היית מבין שפרנסה מן השמיים?"
"אני חושב שלא", ענה הנהג, "הייתי חושב שפרנסה יכולה להגיע מכל מיני מקומות. אבל כשה' לקח ממני את האוטו והחזיר לי את האוטו, הוא הראה לי שרק הוא נותן הכול, שהוא יכול לקחת והוא יכול להחזיר, ושכל הפרנסה היא אך ורק משמיים!!!"
(גל' השגחה פרטית)