הרב מרדכי מלאכי שליט"א – 'בטחוני בצורי'
מספר ידידי הרה"ח ר' פנחס ר. שליט"א ביתר:
שהיתי בניו יורק יחד עם חבר, כדי לקבץ מעות לצורכי פרנסתי. נוסעים היינו עם "דרייבר" קבוע שהיה מסיע אותנו לכתובות שונות, ומקבל בשכרו שליש מההכנסות כנהוג. זה לא מעט כסף, אבל זו הדרך היעילה לאסוף תרומות בארה"ב.
באחד הימים השותף שלי סיפר לי בלחש כי נודע לו על רב מסויים בפלעטבוש, אשר נותן נתינה נאה של מאה דולר לבאים אליו. הוא רוצה שניגש אליו, אבל באופן שהדרייבר לא ידע על כך ולא ידרוש להיות שותף ברווח, שהרי הוא לא היה חלק מהיוזמה שלו. התייעצתי עם רב וקיבלתי אישור לעשות כן.
בדרכנו הביתה בערב חולפים היינו בפלעטבוש, וערב אחד ביקשנו מהדרייבר להוריד אותנו שם, בתואנה כי אנו רוצים להתפלל מעריב ולאכול ארוחת ערב בבית כנסת פלוני, בו אפשר לאכול בחינם ובשפע.
הדרייבר המנוסה חשד בנו כי כוונתנו אינה תמימה, וכי אנו מסתירים הימנו דבר מה… הוא כבש את כעסו, אך כשהגענו לקרן זווית חשוכה באמצעה של פלעטבוש הוא דרש מאיתנו לרדת מהרכב! ניסינו להתווכח, אך הוא התעקש, ואני רמזתי לשותף שלי לא להכעיס אותו עוד יותר, וירדנו מהרכב, כשאנחנו מוצאים את עצמנו בפינה חשוכה ולא מוכרת, נתונים תחת גשם זלעפות, ובטננו מקרקרת מרעב אחרי יום של עבודה מאומצת ומתישה… זו היתה הרגשה נוראה.
התחלנו להתדיין בינינו על הדרייבר והתנהגותו, ואז התנערתי ואמרתי לשותף שלי: "מה שקרה לנו קרה, והמצב שלנו הוא עובדה קיימת. הבה ננצל עכשיו את המצב שנוצר כדי לתקן מעט את מידותנו. הבה ננסה למצוא דרך לדון את הדרייבר לכף זכות!"
בתחילה השותף שלי התנגד נמרצות, אך בהמשך הוא התרכך, ואמר לי: "נו, נראה אותך מצליח לדון לכף זכות התנהגות כזו…"
ניסיתי להסביר שמבחינתו של הדרייבר יש לו מסלול קבוע בדומה לקו אוטובוס, ושינויים פתאומיים הם לא חלק מהתוכנית המקובלת, והוא לא אמור להסכים להם.
איכשהו, לאחר דקות ספורות של שיחה חיובית, התהפך המצב כאשר שנינו מצאנו את עצמנו מהפכים בזכותו של הדרייבר שהביא אותנו למצב הלא סימפטי בו אנו שרויים כרגע….
צעדנו לאיטנו ברחובות פלעטבוש ומצאנו את עצמנו בפתחו של בית כנסת מפואר. אמרתי לשותף שלי: "ניכנס, נתפלל מעריב, ואף נקושש כמה דולרים מהמתפללים". אבל ציפתה לנו אכזבה: הדלת נעולה היתה בקוד… המקום מיועד למתפללים קבועים ומיוחסים בלבד.
עודנו חוככים בדעתנו לאן נפנה מכאן, הגיע אחד מהמתפללים ונכנס לבית הכנסת, ואנחנו… נכנסנו בעקבותיו, מנצלים את הדלת הפתוחה. בהמתנה לתפילת מעריב שתתחיל, ניגש אלי יהודי ושאל לשמי ולמעשי במקום. הזדהיתי בשמי המלא וסיפרתי על קשיי הפרנסה שלי וכי באנו לכאן לזכות יהודים במצוות צדקה.
היהודי הזה האיר לי פנים, הוא טען שהוא רואה על פני אור מיוחד… הוא הוציא שטר נאה מכיסו ונתן לכל אחד מאיתנו, ואחרי התפלה הוא טרח להכריז לפני הקהל שיש כאן שני יהודים יקרים מארץ ישראל והוא מבקש לסייע להם…
אחר הוא עבר איתנו בין ידידיו בית הכנסת, שנתנו אף הם נתינות מכובדות. לבסוף ניגש עמנו אל רב בית הכנסת, שנתן לכל אחד מאה דולר… אכן, התברר שזהו אותו רב שכדי לבקר אצלו שמנו פנינו לפלעטבוש!
בסופו של דבר יצאנו משם עם סכום נאה ביותר, כאלף ומאתיים דולר לכל אחד מאיתנו, בתפלת מעריב אחת, שבדרך כלל איננה מהווה זמן מתאים לקיבוץ צדקה! וכל זה בלי צורך להפריש שליש עבור הדרייבר.
רק לשם ההשוואה, בסיבוב יומי של כשלוש שעות בבתי הכנסת אנו מגיעים לסדר גודל של כמאתיים וחמישים דולר…
לאחר מכן השתתפנו שם בשיעור בפרשת השבוע עם אור החיים הק', כאשר על השולחן מוגשת תקרובת כיד המלך, כך שעזבנו את המקום שבעים ומרוצים, מודים ומברכים ומהללים להשם יתברך.
הרגשנו בחוש איך המאמץ שלנו לדון את הדרייבר לכף זכות, הביאה לנו ברכה מרובה, תיכף ומיד!