הרב מרדכי מלאכי שליט"א – 'בטחוני בצורי'
מה שאני אכתוב כאן הוא אולי לא ממש סיפור… אבל עבורי, זה הרבה יותר מסיפור!
במשרד שלי ביקר היום טכנאי מחברת בזק לבצע התקנה כלשהי. הענין הזה אילץ אותי לצאת במיוחד מביתר לירושלים, אך לא התרעמתי. אנו כבר למודי ניסיון.
הכל כתוב, הכל מתוכנן, ולכל יש מטרה מתוכננת היטב.
הגעתי למשרד, והוא כבר המתין לי בפתח. נכנס אדם שזוף עם ידיים מיובלות, תכליתי, ניגש מhs ללא שהיות לבצע את תפקידו. הבטתי בו ותהיתי: האם הוא יהודי? שמא מבני דודינו? אין לדעת…
תוך שהוא מבצע את העבודה המתמשכת מעט, פניתי לעברו:
– "תרצה לשתות משהו? מים? קולה?"
– "לא תודה. אין צורך!"
– "נכון יש לך שתיה באוטו?"
– "נכון".
– נאנחתי.
"בעבר, כל נותן שרות היה מקבל ממני משהו לשתות, וכך זכיתי גם במצוות הכנסת אורחים על הדרך, וגם זיכיתי יהודים בברכת שהכל. היום כולם מגיעים מסודרים, יש באוטו…"
– הטכנאי ננער: "ברכה? בטח שאעשה ברכה! בשביל טאטע שלנו בשמים אני בוודאי אשתה ואברך!"
התברר ששמו בישראל דביר. הגשתי לו כוס קולה צוננת. הוא נטל את הכיפה מראשי, הניחה על ראשו כבקי ורגיל, וברך בכוונה ובהטעמה: "ברוך אתה ד'… שהכל נהיה בדברו!"
הוא הבחין היטב במבטי המשתאה, ואמר: "אתה רואה אותי ככה, אני אמנם לא לובש שחור לבן, אבל בלב שלי הכל לבן. אני עם טאטע שבשמים כל הזמן, לא מפסיק להודות לטאטע שלנו, על הבית, על המשפחה, על העבודה, על הילדים: מודה ומברך, תמיד, כל הזמן, לא שוכח לרגע! הכל ממנו ואנחנו פה בעולם הזה, שלו ובשבילו!"
התרגשתי עד דמעות.
בהחלט כדאי היה לנסוע מירושלים לביתר כדי לשמוע את הדיבורים הכנים הללו מאדם שאין נראה עליו אפילו רמז להיותו יהודי… כתבתי בעבר שאם על הדור הקודם ניתן לומר שהתייחד בהתחזקות בשמירת הלשון, הרי רגלים לדבר שדורנו ייזכר אי"ה כדור ההתחזקות באמונה ובטחון.
אכן, גם בדור הקודם היו הרבה יהודים מסורתיים בעלי אמונה חזקה, אבל הסגנון הייחודי הזה, החיבור האמיתי והזורם לאבא שבשמים, זוהי ברכה מיוחדת שנתברך בה דורנו .
יהי רצון שבזכות באמונה התמימה הזו נזכה לישועת ישראל מצרותיו ולגאולה השלמה בקרוב!