באחד מימי ראש השנה, בעת שניגש הגאון הצדיק רבי פנחס יהודה ליברמן זצ"ל לתקוע בשופר, משום מה התקשה מאוד בתקיעות ולא יצאה שום תקיעה. לא היה זה דבר רגיל אצלו, הוא ניסה שוב ושוב, ללא הועיל.
עבר זמן מה, והמתח בביהמ"ד הלך וגבר מאוד. והיה שם בביהמ"ד ישיש אחד זקן מופלג שהיה חברו הקרוב של הגאון זצ"ל, ה"ה הרה"צ המקובל רבי נחום ערליך זצ"ל. זקן זה שהגיע מפולין גילם דמות מעניינת במיוחד, הוא היה בן מאה ושמונה שנה והיה הולך בריא ורענן עד זמנו האחרון ונדמה רק כבן שבעים.
רבי נחום ראה ממקומו במזרח את המתרחש ונוכח בהרגשת המתח והלחץ שהשתררה ליד הבימה מקום התקיעות, ואז בצורה פתאומית הרים קול צעקה: "שטן, צא מכאן!" – בלשונו: "שטן, ארויס!", וכל הקהל פרץ בצחוק גדול…
והנה הפעם כשלקח רבי פנחס את השופר אל פיו, יצאו התקיעות בקול גדול ונשמעו שוב כמקדם באותה התקיפות והבהירות וביתר שאת. "ס'איז געגאנגען ווי א פידל" [= זה הלך כמו כינור] – סיפר בנו הרה"ג ר' חיים, והוסיף להטעים: "ואולי היה זה בזכות השמחה שנעשה בין הקהל, והשטן הוכרח להסתלק משם כפקודת אותו זקן"…
עוד מסופר עליו: מדי ליל ראש השנה היו באים אליו בניו ונכדיו להתברך מפיו, והיה מברך לכל אחד בפרטיות על מה שהיה צריך. כמו כן היו לו עוד ברכות קבועות, אם לאברך אחר נישואיו, שהיה מכווין ומברך שימצא במהרה את הדירה המתאימה לו, וכדומה, ולבחורים שהגיעו לפרקם ודיברו בהם שידוכין היה מברך בצחות לשון – "לשנה טובה תכתב ותחתן"…
בענין זה סיפר אחד מהאורחים שסעדו על שולחנו בחג, שפעם הגיעו לסעוד אצלו סעודת ליל ראש השנה הוא ועוד בחור מחבריו, והוא בירך ואיחל לאחד מהם שיזכה להתארס השנה – 'תכתב ותחתן', ואכן בשנה זו התארס למז"ט. אך הבחור השני שהיה עמו, שגם רצה מאד לקבל ברכה זו, לא הצליח לקבלה בשום אופן.
ואכן אותו בחור חיכה כל אותה השנה לשידוך ולא אסתייעא מילתא. לשנה הבאה הגיע שוב להתארח אצל רבי פנחס זצ"ל בליל ראש השנה וביקש ברכה זו, והשנה כן בירכו בלב מלא תפילה ותקווה, ובאותה שנה אכן התארס גם הוא למז"ט.