שח הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א: מעשה נורא סיפר הרה"ג בנש"ק רבי חיים מאיר הגר שליט"א, איתן מושבו בעי"ת חיפה יצ"ו, ומשמש כמגיד שיעור בישי"ג 'יחל ישראל' דחסידי סערט ויז'ניץ בפני הבחורים המבוגרים. וכך הוי מעשה:
לפני כשנה הזמינו את נוות ביתו לעשות 'תכנית' (מופע) בפני כ-800 תלמידות סמינר. באמצע התכנית קמה אחת מהמורות ושפכה עליה 'קיתון של רותחין' לעיני קהל ועדה, בטענתה שאין כל רעיון (מסר) חינוכי בתכנית. היא נדהמה מאוד מן הדברים ומיד נסתה לפייס אותה בדברים רכים: הניחי לי בזו השעה, כי כדי בזיון וקצף, ואחרי ככלות הכל אסביר לך כוונתי… אבל ה'מוכיחה' עמדה על שלה בכל התוקף וזעקה לעברה: לא ולא, תפסיקי מיד!…
אין כח בידי בשר ודם לתאר את רגשי הבושה והכלימה שהיו מנת חלקה, וכבר לא היתה מסוגלת להמשיך מרוב הלם וכאב ובושה, והמשיכה עוד כמה רגעים בלבד ועזבה את המקום חפויית ראש. מיד בצאתה, כשכולה בוכייה ונסערת, שפכה בפני בעלה את מר ליבה על שככה עוללו לה, והוא החל מפייסה.
בתוך דבריו עמדו לנגד עיניו סיפורי מעשיות ששמע וראה על 'ישועות' גדולות אשר ניתן לפעול על ידי המחילה על ביזיונות, על כן הפציר בה למחול למי שפגע בה ולהקדיש את הזכות הגדולה עבור שלושה בחורים משומעי לקחו, בני כ"ג – כ"ד שנים, אשר כבר זמן רב עבר מעת שהגיעו לפרקם ועדיין לא נושעו. ואכן בגבורת לב כבשה את כעסה ומחלה לה.
לא עברו ימים רבים, ובתוך כמה שבועות זכו כולם למצוא את זיווגם, כשכל שידוך ושידוך היה 'נס' בפני עצמו (אי אפשר לפרט, אך כל היודע סיפור הדברים לאשורם רואה בעליל כי יד ה' עשתה זאת). ע"כ דבר המעשה.
ואגב אורחא יסופר, שלאחרונה (עקב המחלה שהתפשטה ברחבי העולם) פרסמו אנשי מעש שכל מי שנפגע על ידי רעהו ומחל לו, מתבקש להעלות את המעשה ע"ג הכתב, ואם ישלח אליהם את הכתוב יכנס שמו להגרלה על סך ח"י אלפים (18,000) שקלים, וכל זאת כדי להרבות שלום בעולם ולהרבות זכויות לעצור את המלאך המשחית.
גם משפחת הרב הגר שלחו את סיפורם, ואכן, ביום ב' סיון נערך הגורל ורבי חיים מאיר זכה בו (ויהי לפלא, שזכייתו חלה ביום הילולא של זקנם הרה"ק ה'אהבת ישראל' מויזניץ זי"ע). אבל, באמת אמרו, כי אותו סכום שזכה בו אינו אלא 'לשבר את האוזן' – משל אחד מני אלף לגודל השכר הצפון בשמים למי שחושק שפתיו בכח שלא להשיב למחרפהו, ועוד מוחל לו לפנים משורת הדין.
וידועים דברי הרה"ק ה'ישמח משה' זי"ע ('ישיר משה' על שה"ש) על הפסוק (שם א ב) 'ישקני מנשיקות פיהו', כי נשיקה רומז על תענוג ואהבה – וממה הקב"ה מתענג, מ'נשיקות פיהו' – כשאדם משיק שפתותיו זו לזו בכח, לעצור בעדם מלהוציא איזה דיבור… שבזה 'נותן' הוא כביכול להקב"ה מנחת אהבה.
(באר הפרשה)