יש תקופות בהם פרשיות השבוע ופסוקי המקרא, הופכים כמו מאמר מופלא ואקטואלי. ולימודם עם דברי רש"י הקדוש והמפרשים, פשוט מעניקים חוויה אינטלקטואלית מופלאה, על כוחות הנפש וחולשת השקר.
לימוד עצום על מידות האדם, ועל כחה של נגיעה.
כמו פרשת השבוע שלנו.
אתה קורא את הרש"י שמסביר את טיעוני המרגלים ונימוקיהם, ואתה חש כאילו אתה קורא דיווח אקוטואלי מהעיתון.
להבדיל.
אכן, הבדל עצום יש בין המרגלים, שבתחילתם ובבחירתם היו 'כולם אנשים' – באותה שעה כשרים היו (רש"י) לבין הפוליטיקאים ואנשי הממשלה בני ימינו. אין מקום להשואה בכלל. אבל עדיין נדמה שכן יש מקום לנו הקטנים, ללמוד ולהחכים מעט מתוך הפרשה על כוחות הנפש.
להתבונן ולהתרגש לראות איך שהכל כתוב בתורה, וכל מזימות הנפש הבהמית חולשותיה ותאוותיה, צפים ועולים ברגעים שהנגיעה האישית נכנסת לתמונה.
"חמדת הכבוד קשה היא מאד", כותב המסילת ישרים (בסוף פרק יא), כי גם אם "היה אפשר שיכבוש האדם את יצרו על הממון ועל שאר ההנאות, אך הכבוד הוא הדוחק, כי אי אפשר לו לסבול ולראות את עצמו פחות מחבריו, ועל דבר זה נכשלו רבים ונאבדו… וחכמים זכרונם לברכה הגידו לנו, כי הוא שגרם אל המרגלים שיוציאו דבה על הארץ וגרמו מיתה להם ולכל דורם מיראתם פן ימעט כבודם בכניסת הארץ, שלא יהיו הם נשיאים לישראל ויעמדו אחרים במקומם".
וכשיש נגיעה אישית וחמדת הכבוד נכנסת לתמונה, אז פתאום האדם חושב שחושך זה אור ולילה הופך להיות יום. הוא שבוי בתוך שקריו, ולא נותן לאמת הפשוטה לבלבל אותו. הוא לוקח את הארועים הטובים שקורים לו, ומשתמש איתם כדי להצדיק את מעשיו.
וכך גם הפרשנות שלו לארועים, תהיה מנקודת מבט שקרית וכוזבת.
הנה לדוגמא, החמאס כמעט ולא יורה טילים מעזה בשנה האחרונה, זו עובדה שבהחלט אינה נתונה לויכוח. אבל האם זה ראיה שהממשלה הזו אכן פועלת ומרתיעה את אוייבנו, או שמא הפוך בדיוק, וזאת ראיה כי הממשלה הזו לא מאיימת עליהם כלל, ולכן הם חפצים בקיומה ובמתנותיה מאד, מה שמביא אותם להתפלל להצלחתה במסגדיהם, ולהיות שותפים פעילים ומלאים בתיחזוקה.
עובדה אחת, ושתי פירושים. שונים וקיצונים בתכלית. מה האמת? מי שהולך צמוד יד ביד לחכמי התורה, יודע שאין לו מקום לטעויות, והוא חף מנגיעות בצורה מוחלטת.
מי שמעורב ומעודכן יותר באקטואליה, כמובן יוכל להוסיף ולמנות דוגמאות לרוב, איך שהמבט המעוות, של אנשי ממשלת הרשע, הוא שמביא את האדם למסקנות מטופשות ומנותקות.
"אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא (במדבר יג, לב), בכל מקום שעברנו מצאנום קוברי מתים. והקב"ה עשה לטובה כדי לטרדם באבלם ולא יתנו לב לאלו" (רש"י). הקב"ה בכונה עשה שענקי ארץ כנען יהיו עסוקים וטרודים בקבורת מתיהם, וע"י כך לא ישגיחו באורחים החגבים הללו, שלא יתנו לב לתיירים שבאו לרגל את הארץ, אבל המרגלים לא מבינים את עומק הדבר, אלא מסתכלים על הארוע והעובדה הזו בעין רעה, ומפרשים פירוש נורא, שהארץ חלילה "אוכלת יושביה".
כך זה עובד, כשאתה נגוע, אז הפרשנות שלך לאירועים משתנה, ונקודת המבט כבר משוחדת.
כך זה היה אז בתקופת המרגלים, וכך זה גם היום. כאשר הטיעון הבסיסי שאין לראש הממשלה אפילו 5 מנדטים, ואין לו לגיטמציה לפעול, הופכים לטיעון וסיבה למה זה הכי טוב עבור המדינה, כי ככה הוא "משוחרר" מכל מחויבויות פוליטיות כאלו ואחרות. אין לך אלא להסיק כי הניתוק והאינטרס – גורם לאדם להיות "משוחרר" מהשכל הישר. או מהשכל בכלל.
~~~
ואתם יודעים מה? אם צריך, הם גם יגידו קצת אמת בתחילת הדברים, אבל זה רק כדי שהשקר, יותר נכון סדרת השקרים שיבואו מיד אח"כ – ישבו יותר טוב. וגם לזה יש דוגמא בפרשה: "בָּאנוּ אֶל הָאָרֶץ … וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ… וְזֶה פִּרְיָהּ (במדבר יג, כז), זבת חלב ודבש היא. כל דבר שקר שאין אומרים בו קצת אמת בתחלתו, אין מתקיים בסופו (במ"ר טז, יז) (רש"י)
וכשאתה מרים את הראש לרגע מהחומש, ואתה שומע ורואה מה קורה בחוץ, איך השטן מסמא את עיני האדם, וכאז כן עתה, השקר ותאוות הכבוד מובילים את האדם לפי תהום, וכל הפרשנות לכל הארועים עטופים בפוליטיקות ובשקרים, אין לך ברירה אלא לנשק את החומש ברטט, להתרגש מכך שתורת אמת נתן לנו, ולדעת שהפוך בה והפוך בה דכולא בה, וכן, כל החכמות שבעולם – גם תורת הפסיכולוגיה והתקשורת – כבר מזמן מופיעים בתורת האלוקים הנצחית.
כן, אדון ליברמן, זה מה שאנחנו עושים בכולל.
