באחד החורפים הירושלמים הקרים היתה העיר משותקת מחמת השלגים הכבדים שירדו בלא הפוגה יומיים רצופים. הקור העז והשלג העמוק לא הרתיעו את חכם בן ציון אבא שאול זצ"ל מראשי ישיבת "פורת יוסף" המעטירה, גם לא העובדה שהתחבורה שבתה. הוא בוסס במרבד הלבן ופילס דרכו לבית אחד המתפללים הקבועים בבית הכנסת "אוהל רחל", שהכניס את בנו באותו ערב לעול המצוות. הבין הרב, שבמזג אויר כזה לא יבואו רבים לשמחה, והמצווה לשמח כפולה ומכופלת.
בשמחה רבה יצא הרב מביתו מתוך מחשבה על הזכות הגדולה שנפלה בחלקו לשמח את בעל השמחה ואת חתן הבר מצווה. מיד בצאתו מביתו פגש בשכנו ששאלו: "לאן כבוד הרב יוצא במזג אוויר סוער שכזה"? ענה לו הרב: חז"ל הפליגו במעלתו של הזוכה להתעסק ב'מת מצווה' שאין מי שיקברהו עד שאמרו: "מת מצווה הכל קרוביו", ואני הולך להתעסק ב'חי מצווה' שזה הרבה יותר ממת מצווה"… המשיך הרב והסביר: "אחד המתפללים בבית הכנסת חוגג היום בר מצווה לבנו וכיון שברור לי שרבים לא יגיעו, החלטתי לצאת ולשמחם.
קפוא ועמוס בשלג הגיע הרב לבית השמחה ומצא את הבית ריק, רק חתן הבר מצווה והוריו ישבו סביב השולחנות הערוכים. האורות דולקים והאווירה נכאה. כל כך שמחו כשראו את הרב. הרב החל לשיר תוך כדי שהניח את ידו על כתפו של חתן הבר מצווה ובין שיר לשיר היה מחבקו ומנשקו ואומר להוריו: "אשריכם שזכיתם בבן כזה! כולו זך וטהור ובוודאי שעתיד הוא להיות אחד ממאורי הדור".
לאחר שראה הרב שהעצבות הוסרה מעל פני ההורים ומפניו של חתן הבר מצווה, עמד ומסר את המתנה, ביקש סליחתם ואמר: "אני חייב לצאת, אשוב בעוד כמחצית השעה". בעלטת הלילה עשה דרכו, בוסס בשלג הכבד, עד הגיעו לטלפון ציבורי. באצבעות קפואות שילשל אסימונים וחייג לתלמידיו, עד שהשיג רכב מצויד בשלשלאות ברזל, בעזרתן ינוע בשלג.
כשהגיע הרכב, עלה וביקש מהנהג: "סע בבקשה לביתו של ראש הישיבה חכם עזרא עטיה". חכם עזרא שמח מאוד לראותו והרב פתח מיד ואמר: "יש כאן מת מצווה חי! בר מצווה קודרת! מצווה נדירה שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים"! חכם עזרא עטיה שמח מאוד ואמר: "תודה רבה לך שחשבת עלי לזכותני במצווה נדירה שכזאת".
כשנכנסו לרכב, ביקש חכם בן ציון את רשותו של חכם עזרא עטיה להביא גדולי עולם נוספים. גם המקובלים הגדולים חכם אפרים הכהן וחכם יעקב עדס שמחו מאוד על המצווה הגדולה שהתגלגלה לידם ואמרו לרב: "מעולם לא קיימנו מצווה גדולה שכזאת"! במשך כל נסיעתם לבית חתן הבר מצווה, לא הפסיקו גדולי עולם אלו להודות לה' יתברך על הזכות הנפלאה הזאת ובין לבין חזרו להודות לחכם בן ציון שחשב עליהם.
כשנכנסו גדולי עולם אלו לביתו של חתן הבר מצווה אורו עיניהם של ההורים ושל החתן, הם לא האמינו למראה עיניהם, שמחתם עלתה לשחקים כשפצחו גדולי עולם אלו בשירה לכבוד חתן הבר מצווה. חכם בן ציון אבא שאול שמח מאוד לראותם כל כך שמחים עד שזלגו עיניו דמעות מרוב אושר שזכה לקיים מצווה נפלאה שכזאת.
(ברינה יקצורו)