מספר בעל המעשה י' ר':
הורי הגיעו לשבות בעיר מגוריי לכבוד שבת המלכה. החלטתי עם נוות ביתי לסעוד עם ההורים את סעודת ליל שבת, ובחזור נלך רגלי מרחק של כארבעים וחמש דקות מרמה א' בית שמש עד לחפציבה.
סעדנו את הסעודה בהתרוממות רוח וחזרנו עם ילדינו הקטנים בשעה שתיים אחר חצות לילה. משהתקרבנו לבית חשכו עינינו. הבית כולו חשוך!!! נזכרתי שלא כיוונתי שעוני שבת על המזגנים וכולם נשארו דולקים בבת אחת, מה שהעמיס על הגנרטור שבת והפיל את החשמל.
מעבר לחום הכבד הייתה בעיה שהילדים הקטנים פחדו לעלות הביתה מחמת החשיכה. היינו אובדי עצות, שכן בשעה כה מאוחרת אין סיכוי למצוא גוי של שבת באזור שלנו, ועכשיו אין מצב לחזור לבית שהורי מתארחים בו ואין מצב להרגיע את הקטנים בחום ובחשיכה…
ואז החלה בתי בת השמונה להפעיל את הקטנים וכך אמרה להם: "אנחנו נגיד פרק תהילים ביחד וה' יעשה נס ובאמצע התהילים החשמל יידלק…"
אמנם הדבר מגוחך אך לא יכולתי לעצור את התמימות של ילדה קטנה, והיא בשיא הביטחון בה' פצחה באמירת תהילים, ומאוד קיוויתי שלא תאבד את אמונתה ברגע שהחשמל לא יחזור לדלוק, ונשאתי תפילה חרישית לנס למרות שאין סבירות לנס בשעה כזו.
באמצע אמירת התהילים ראיתי שני עוברי אורח שנראו כגויים עוברים בכיכר שמול הבית שלי. פניתי אליהם ושאלתי אם אכן הם גויים, והשיבו בחיוב, [כמובן שעל פי הלכה היה לי היתר בזה], הם הואילו לעלות לבית ולסדר את עניין החשמל והגנרטור להפתעת ולשמחת כולם…
למחרת שאלתי את הרב אם באמת נהגתי כשורה עם הגוי של שבת. השיב הרב: "אתה נהגת כשורה ולכתחילה, אבל תסביר לי איך משיגים גוי בשעה 2:00 בלילה? זה פלא גדול!!!"
השבתי לו שנראה שעבורי לא הייתי משיג, אלא התמימות והביטחון של בתי הקטנה היא זו שהשיגה את הגויים של שבת, ומה גם שאילו הגענו דקה לפני או דקה אחרי כבר לא היינו פוגשים בהם, וראינו כמה הכל מכוון ומדוייק מאיתו יתברך!!!
(מסיפורי השגחה פרטית שנשלחו למערכת טיב הקהילה, ראה תשע"ט)