סגולה נפלאה נתנו חז“ל (ברכות טו:) לצנן את הגיהינום: כל הקורא קריאת שמע ומדקדק באותיותיה – מצננין לו גיהינום.
ומצאנו כמה טעמים בדבר, הבית יוסף כתב )או“ח סי‘ ס“ב( וז“ל: כתב רבינו הגדול מהר“י אבוהב ז“ל אולי הטעם שמצננין לו גיהינום, שמאחר שהוא מעורר עצמו בזה ומניע חום טבעי לדקדק באותיותיה, בשכר זה החום הטבעי מצננין לו חום אחר שהוא בגיהינום עכ“ל.
בסגנון אחר כתב בעיון יעקב שהיא מידה כנגד מידה, כמו שהוא מתון בק“ש ליתן ריווח בין הדבקים ואינו ממהר, כך לא ימהרו להענישו וימתינו עד שהגיהנום יצטנן מרתיחתו.
בספר פותח שער (ברכות שם) מביא פירוש נפלא מהגר“י צדקה זצ“ל ששאל מה ענין מצננים, ולכאורה ממה נפשך אם עבר עבירות וחייב גיהינום למה מצננים לו, ואם זכאי למה בכלל מקבל גיהינום, וביאר שבכל אדם שחוטא, אפשר שעשה כן מתוך חוסר אמונה, ואם כן עונשו חמור יותר. אכן אם מדקדק בק“ש ומקבל עול מלכות שמים בהידור ודקדוק, ודאי שגם אם עבר עבירות היה זה רק כשלון לפי שעה מחמת יצה“ר, ולא מחוסר אמונה. ולכן ”מצננים לו גיהינום“, שהגיהינום שלו אינו כאותו שחוטא מחמת אפיקורסות, אלא כחוטא מחמת יצה“ר עכ“ד.
הסבר נוסף כתב הגה“צ רבי צבי אריה פרומר אבד“ק קוזיגלוב בספרו ארץ צבי (לראש השנה עמ‘ טו), וזה לשונו: ”דקדק באותיותיה“ – היינו שהפריד בין הדבקים ושכרו מידה כנגד כמו שמפריד בין הדבקים בק“ש, כך מפרידין העבירות שלו לחלקים דקים, ועי“ז אין צריך יסורי גיהינום חזקים כל כך וסגי בצינון הגיהינום.
ונסיים במה שסיפר הגרמ“י רייזמאן שליט“א ששמע מבעל המעשה עצמו: פעם אחת בא לפני מרן החזון איש בחור צעיר שסבל על עצבים בחומרות והקפדות, והיה חוזר כמה פעמים ק“ש, מרוב חרדה ולחץ שמא לא אמר תיבה אחת כראוי.
ושאל אותו החזו“א, מדוע הנך נוהג כך? השיב הבחור, הלא אמרו חז“ל שכל הקורא ק“ש ומדקדק באותיותיה מצננין לו גהינם. אמר לו החזו“א בתוכחת חן, ”אתה רוצה לקפוא שם בגיהינום?!“.