יום ראשון י"ב באלול תשע"ז
איזה איסור 'שהייה' יש בתנור החשמלי שבימינו?
התנור שבימי חז"ל, היה רחב למטה וצר למעלה, ופתחו היה למעלה – פתח צר. בשל מבנהו זה אגר התנור בתוכו חום רב מאד, ומשום כך אסרו חכמינו ז"ל השהיית תבשיל על גביו אף כשהוציאו ממנו את הגחלים, או שפיזרו עליהם אפר, (ראה תקציר לאתמול), משום שגם לאחר פעולות אלו, נותר הגחלים ניצוץ כלשהו, ומכיון שחומו רב, קיים חשש שגם באופן זה ינסה האדם להבעיר בו אש על ידי אותו ניצוץ. וכבר כתבו ראשונים בנוגע לתנור שבימיהם – שדינו ככיריים, ולא כתנור שבימי חז"ל, משום שפִּתחו היה מן הצד, ורחב, והחום לא נאגר בו כבתנור שבימי חז"ל; ויש שחולקים על כך. ונחלקו האחרונים אם ראוי להחמיר לפחות בתנור של מאפיה, שחומו רב. והתנור החשמלי שבזמננו – לכל הדעות, דינו ככיריים, הן משום שפִּתחו מן הצד, ורחב, והן משום שמצטנן לאלתר, בניגוד לתנור שבימי חז"ל ששמר על חומו זמן רב לאחר דעיכת האש. [שו"ע רנג, א, משנ"ב כא, כב ו־כח; ביאורים ומוספים דרשו, 37]
תבשיל ש'הושהה' בטעות על גבי האש – האם נאסר באכילה?
מי שעבר בשוגג על איסור 'שהייה', אם משום ששכח, ואם משום שטעה בדין – אם התבשיל היה מבושל לגמרי, אף אם המשך בישולו רצוי, מותר לאוכלו בשבת, כיון שאין הנאה ממשית מהשהייה, שהרי היה ראוי לאכילה קודם לכן. אולם, אם לא היה מבושל לגמרי, אסור לכל אדם לאוכלו בשבת, ואף במוצאי שבת, עד חלוף זמן המספיק לחלק הבישול שנוסף על ידי שהייה זו. ואף שבאיסור בישול בשבת, כאשר נעשה בשוגג יש מתירים את התבשיל באכילה, וכן הלכה בשעת הדחק – בשהייה מחמירים יותר, משום שאנשים נוטים להקל בה; אך אם אין לו מה לאכול בשבת, יאכל את התבשיל ה'מושהה', משום שאסור להתענות בשבת. ואם עבר על איסור השהייה במזיד – אף אם התבשיל היה מבושל לגמרי, אם תוספת הבישול רצויה – אסור לאוכלו, כדי שלא יהנו ממלאכה שנעשתה בשבת, או כדי שלא יבואו להקל בכך בעתיד. [שו"ע רנג, א, משנ"ב ל-לב, וביה"ל ד"ה עד; ביאורים ומוספים דרשו, 38-39]
באיזה מקרה אסור רק לבני משפחה אחת לאכול תבשיל מסוים בשבת?
הנחת תבשיל בשבת על גבי האש אסורה אף כשהוא מבושל לגמרי, ואיסור זה מכונֶה איסור 'חזרה'. והוא חמור יותר מאיסור 'שהייה' – שהשוגג דינו כמזיד (ראה לעיל); וטעם הדבר, משום שעושה מעשה בשבת. ויש אומרים שאם החזיר בשוגג תבשיל המבושל לגמרי, אסור התבשיל רק לו ולבני ביתו – שנעשה גם בשבילם – ולא לאחרים; ויש אוסרים גם לאחרים. ותבשיל שמבושל לגמרי, ותוספת בישולו אינה רצויה – מותר באכילה אף כשהחזירו במזיד, כיון שאין לו כל הנאה מהחזרה; והגם שנהנה מכך שהתבשיל לא הצטנן – נראה מדברי הפוסקים שאין צורך להמתין עד שיצטנן. ואף בתבשיל שתוספת בישולו רצויה, אלא שאין דעתו על הבישול, ולא החזירו אלא כדי שלא יצטנן – יתכן שמותר לאוכלו, ואף כשהחזירו במזיד. ברם, אם התבשיל כבר הצטנן והחזירו בשבת כדי לחממו, אסור באכילה עד שיצטנן, גם אם תוספת בישולו אינה רצויה; ונחלקו הפוסקים אם התבשיל אסור באכילה אף לאחר שהצטנן. [שו"ע רנג, א, ומשנ"ב לה-לו; ביאורים ומוספים דרשו, 41-43]