הגאון רבי יוסף שאול נטנזון זצ"ל בעל ה'שואל ומשיב', היה מתארח מעת לעת כשנצרך למנוחה אצל בעה"ב אחד במקום מרגוע. פעם אחת נזדמן לו לסור לשם ביום ל"ג בעומר, כשעמו גם כמה דיינים נוספים מקהילתו שבאו מן הסתם לסעדו ולתמכו.
בעל האכסניה שנכנס להגיש לפני הרבנים כיבוד ודבר מאכל, ניצל את העובדה שיום זה הוא יום ל"ג בעומר, יום ההילולא של ר' שמעון בר יוחאי, וביקש את שכרו תוך שהוא פונה לר' יוסף שאול ואומר: "נו… תאמרו משהו לכבודו של ר' שמעון בר יוחאי…!"
חייך ר' יוסף שאול ואמר לסובבים: "בואו ונמלא את רצון בעה"ב". פנה אל אחד מן הדיינים שישב עמו ואמר: "תמנה בבקשה כמה פעמים מוזכר שמו של ר' שמעון בר יוחאי בכל התלמוד!!"
תיכף ומיד פתח אותו דיין והחל סופר ומונה בדפי הש"ס מברכות, שבת, עירובין וכן הלאה, כשהוא מציין בכל מקום היכן מוזכר שמו של רשב"י, וסופרם אחת לאחת, כשהדבר נעשה בע"פ כמובן מאליו.
הנה כבר אוחז אותו דיין אחרי כל סדר מועד, וממשיך לתוך סדר נשים, ור' יוסף שאול יושב כנגדו בשקט ובדומיה ושומע את המספר ההולך וגדל של הפעמים הרבות שהוזכר ר' שמעון בש"ס. כשאחז הדיין כבר עמוק בחצי השני של הש"ס, התעשת ר' יוסף שאול לפתע ואמר: "מספיק, מספיק. עד כאן כבר חיסרת שלושים ושלוש מקומות שהוזכר רשב"י בגמרא, כמנין ל"ג…!!" והחל מונה את כל הל"ג מקומות שבהן שכח הדיין את רשב"י – לשמחתו ולהנאתו של בעל האכסניה שקיבל את שכרו במיטב…
('אגעדאנק' מתוך 'לב שלום')