בזכות השמירה על חומרא מדרבנן
"אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם" (יח, ה)
כשאדם מסתפק על מאכל מסויים אם הוא בריאותי או חלילה עלול לגרום לו לנזק בריאותי – הוא מחמיר ולא אוכל אותו. אולם כשהוא מסתפק אודות כשרותו של מאכל – הוא נוטה להקל… אם בחדר ניתוח דרוש שהכל יהיה סטרילי, למה במה שנוגע לנשמה – אדם לא מקפיד שהכל יהיה סטרילי?
סיפר הרב מבריסק זצ"ל סיפור מדהים:
כשהגרמנים ימ"ש נכנסו לעיר בריסק, הם בחרו לעשות את הסלקציות בשבתות וחגים. בגלל שיהודים לא שמרו שבת, התקיים בהם מקרא שכתוב (ישעיהו א, יד) "חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי", ושמחת השבתות והחגים נהרסה.
שבת אחת, בשעת התפילה, יצא כרוז ברחובות: "כל היהודים צריכים להתרכז מיד בכיכר העיר. כל אחד רשאי לקחת עמו מזוודה אחת. מי שלא יגיע – יישלח למחנה עבודה". כולם ידעו ש"מחנה עבודה" פירושו "מחנה השמדה".
יהודי אחד הבחין שהכפתור במעיל שלבש רופף. יש איסור מדרבנן לצאת עם כפתור כזה למקום שאין בו עירוב, שמא הכפתור ייתלש ויבוא להרימו ולטלטלו. הוא החליט, אפוא, שהיות והקור בחוץ היה עשרים מעלות מתחת לאפס ובלי מעיל לא שייך לצאת, ועם המעיל אסור לצאת – הוא יישאר בבית הכנסת! והורה לבני ביתו לצאת לבדם לכיכר העיר. למרות כל הפצרותיהם ואזהרותיהם שזוהי סכנת נפשות להישאר, הוא נותר בשלו: שמירת השבת תגן עלי! יותר משישראל משמרים את השבת – השבת משמרת את ישראל.
בסופו של דבר, את כל מי שהתאסף בכיכר העיר העמיסו על משאיות, ומשם לרכבות המוות שנסעו לאושוויץ. כל בני משפחתו נעקדו על קידוש השם. והוא, הצליח להסתתר מעיניהם של הגרמנים בבית הכנסת, ומשם ברח ליערות, וחייו ניתנו לו במתנה.
בזכות השמירה על חומרא מדרבנן לא לצאת למקום שאין עירוב עם כפתור רפוי – הוא ניצל ממוות לחיים!
המצוות הקטנות, אלו שנראות פשוטות ולא מדי חמורות – מהן אדם מקבל את הברכה, את האושר והישועה.
(רבי גואל אלקריף שליט"א – נאה דורש ויקרא)