שכרו של המקיים תורה ומצוות מתוך הדחק
"אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם" (יח, ה)
כשיהודי עובד את הקב"ה מתוך הדחק, ומקריב למען השי"ת – אין לתאר אין לשער למה הוא זוכה. אין לנו מושגים,
ישנה משפחה אחת, משפחת שנקר, שכל עולם הישיבות מקנא בה. כמעט כל בן מהמשפחה הזאת הופך לראש ישיבה. בשעתו, כשהלכתי לנחם את בני המשפחה על פטירת אימם, שמעתי סיפורים מפעימים על חיי הדחק שהם חיו בתל אביב. הייתי כולי מזועזע. זה נתן לי הסתכלות שונה על כל החיים. אחרי הסיפורים ששמעתי – אין זה פלא בעיני שזכו לכל מה שזכו!
היה להם בבית בסך הכל חדר אחד. בחדר הזה ישנו, על מזרונים שהונחו על הרצפה, ההורים והילדים. כל שני ילדים ישנו על מזרון אחד. כיון שלא היו להם כיסאות שלמים, הניחו קרש בין כיסא לכיסא ועליו ישבו.
וכל זה עדיין לא נורא, למרות שאנחנו בהחלט לא היינו רוצים לחיות כך…
מה שהיה יותר נורא הוא, שגם לחם לאכול לא היה. האבא היה קונה במכולת לחם ישן, שהיה נמכר במחיר זול יותר. בעולם של היום הכל מודרני. המכולות יכולות להחזיר את כל הלחם שנשאר למאפיות. אבל אז לא היה מושג להחזיר לחם. אם נשאר לחם היו מורידים את המחיר ואנשים היו קונים אותו במחיר המוזל.
כדי שהילדים יאכלו את הלחם הישן, האבא היה שופך עליו שתי כוסות קפה, ועושה ממנו כמין דייסה. אלא שעדיין הטעם לא מי יודע מה… ולכן האבא היה יושב ומספר להם סיפורים, עושה להם שמח, וכך לא הרגישו את הטעם של הקפה. כשגמר לספר כבר לא היה להם לחם בפה…
בשבת, האבא, רבי צבי, שהיה מתמיד גדול, היה יושב ולומד דרך קבע עד שעה שתיים בלילה לאורה של הפתילייה שעליה בישלו את הטשולנט.
סיפרו עליו שכשהיה ילד קטן עשו בחיידר בו למד "מבצע ילד טוב". כל ילד היה צריך לספר על מעשה טוב שעשה במשך השבוע. כששאלו אותו: "צביקה! איזה מעשה טוב עשית"? השיב: "לא עשיתי שום מעשה מיוחד. אצלנו ישנים שני ילדים על מזרון אחד. לילה אחד אחי הצעיר, שישן יחד אתי, הסתובב במהלך השינה ונשכב לרוחב המיטה, במקום לאורכה. לא רציתי להעיר אותו. ונשכבתי גם אני לרוחב המיטה, ולא הצלחתי להירדם כל הלילה. אבל העיקר שלא הערתי אותו"…
אדם עושה משהו קטן לכבוד השי"ת, מתאמץ גם כשקשה לו – "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם" – ה' ישלם לו על זה כפל כפליים. ראיתי בשם אחד הגדולים שדייק בלשון הברכה: "הגומל חסדים טובים" – לא כתוב "העושה", אלא "הגומל", בתורת גמול! אדם עושה משהו קטן והקב"ה נותן לו על כך גמול עצום.
(רבי חזקיהו מישקובסקי שליט"א – נאה דורש ויקרא)