אסור ליהנות מן העולם ללא ברכה, מתי לא עוברים על איסור זה?
השו"ע (סימן רט ס"ג) כתב, שכל הברכות שמסתפק האדם אם ברך או לא, אינו מברך לא בתחילה ולא בסוף, חוץ מברכת המזון, מפני שהיא של תורה. ובטעם הדבר ביאר המשנ"ב (ס"ק ט) שמכיון שהברכות הם מדברי סופרים, וספק דרבנן לקולא.
על דין זה שגם בברכות הנהנין נאמר הדין של ספק ברכה להקל, העיר המהרש"א בפסחים (דף ק"ב עמוד' א ד"ה פרשב"ם) שכיון שהגמ' ברכות (ל"ה עמוד א) אומרת שמי שנהנה מן העולם ללא ברכה מעל, וביאר רש"י שם (ד"ה עמל) על פי המשך הגמ', שכיון שנאמר 'לה' הארץ ומלואה' הרי הנהנה בלי ברכה, כנהנה מהקדש. אם כן הרי יש כאן צד איסור דרבנן, ואדרבה צריך לברך שאם לא יברך יהיה אסור מספק ליהנות מהעולם, וכן הוכיח הרעק"א (גליון הש"ס ברכות דף י"ב ע"א) מדברי התו"ס (שם ד"ה לא לאתויי).
ובביאור דעת השו"ע [שהיא דעת הרי"ף והרמב"ם] כתב הגרש"ז אויערבך (מנחת שלמה קמ"א סימן י"ח אות ח') שאין עיקר הטעם לחיוב ברכת הנהנין כדי להתיר ההנאה [שלא יחשב כגוזל ומועל], אלא עיקר חיוב הברכה בברכת הנהנין הוא כדי להודות ולהלל לה' קודם אכילה, וזהו חיוב ממידת דרך ארץ [וכמו בברכות המצוות, רק שכאן האלימו רבנן תקנתם שיברך דווקא לפני האכילה מטעם שלא יראה כגזלן], נמצא שהטעם שנחשב כמועל וכגוזל הוא בגלל שהוא מחויב לברך, אבל אין הברכה באה להתיר האכילה, ולכן כאשר יש ספק אם ברך או לא, שפטור לברך מספק, שוב אינו עובר באיסור זה של נהנה מהעולם בלא ברכה.
מי שספק לו אם ברך, האם יכול לברך 'בריך רחמנא' וכו'?
אף שאין לברך כשמסתפק אם ברך אם לאו כפסק השו"ע (סימן רט ס"ג), כתב הגן המלך (לבעל הגינת ורדים, סי' כג, והביאו בהג' רעק"א סי' קפד ס"ד) שיהרהר הברכה בליבו, כדי לצאת ידי חובה לדעת הרמב"ם שבכל ברכות דרבנן יוצא בהרהור, וביאר, שאף אם לפי האמת כבר בירך, מכל מקום אינו עובר בהרהור על "לא תשא", כיון שאינו מוציא ההזכרה בשפתיו [כשם שאינה נחשבת לשבועה אלא בביטוי שפתים]. וכן כתבו להלכה המאמר מרדכי (ס"ק ה), הפמ"ג (סי' קפה א"א ס"ק א), בן איש חי (שנה א מטות אות יד), כף החיים (ס"ק א), ובשו"ת מנחת יצחק (ח"ה סי' ק) בשם הצל"ח (ברכות כ, א) וא"א מבוטשאש, שיהרהר הברכה בלבו. וכן צידד הגרש"ז אויערבך (ברכה אחרונה פ"א ס"ק כד), מאידך הישועות יעקב (או"ח סימן סב ס"ק א) כתב שכל מה שהרהור מועיל כדיבור הינו דווקא היכן שיכול להוציא זאת בפיו ג"כ, אבל בספק אם ברך שאינו יכול לברך בפיו [כיון שמספק אנו נוקטים שכבר בירך], גם להרהר הברכה בליבו לא יועיל.
נידון מעניין ישנו באחרונים, לפי דברי השו"ע בסימן קסז (סעיף י) שמי שבמקום ברכת 'המוציא' ברך 'בריך רחמנא מלכא מאריה דהאי פתא', יצא [ובמשנ"ב (ס"ק נג) כתב שאף שאין זה לכתחילה שהרי שינה נוסח הברכה בדיעבד, יצא], האם במקום ספק יוכל לברך על כל פנים 'בריך רחמנא' וכו', שיטת הפני יהושע (ברכות י"ב ע"א ד"ה ויותר נראה) שכיון שאין בזה הזכרת שם לבטלה מאחר שהוא בלשון תרגום, יצא ידי ברכה, וכן נקטו הבן איש חי (שנה א' נשא אות ט') וערוך השלחן (סי' ר"ב ס"ק ג').
אמנם הפתחי תשובה (יו"ד סי' שכח ס"ק א) כתב שאין דבריו מוכרחים, שיתכן שכשאומר 'רחמנא' בתוך ברכה, נחשב הדבר כהזכרת השם. וכן כתבו בשו“ת רעק“א (מהדו"ק סי‘ כה) ובחי' חתם סופר (נדרים ב, א') שאסור לומר בריך רחמנא לבטלה בספק ברכה, וכן כתב המהר"ם שיק (ספר המצוות, מצוה ס"ט) בשם החתם סופר. וכן כתב בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ד סי' מ אות כז) שלפי המשנה ברורה (סי' פ"ה ס"ק י) אין לברך מספק ברכה בנוסח של בריך רחמנא, וכן כתב הדרך אמונה (פ"ה מהלכות בכורים ציה"ל אות קס"ב), וכן כתב בשו"ת מנחת שלמה (ח"ב סי' ג') וכן דעת הגרי"ש אלישיב (שבות יצחק נר שבת פ"כ הע' כד).
האם מברכים ברכה אחרונה על שתיית קפה קר?
השו"ע סימן ר"י (סעיף א') כתב, ששיעור אכילה כדי להתחייב בברכה אחרונה הוא כזית, ושיעור השתיה הוא רביעית ויש אומרים כזית, ולכן טוב להיזהר לשתות או פחות מכזית או יותר מרביעית. ובמשנ"ב (ס"ק א') הביא שכל זה דווקא כאשר אכל הכזית תוך כדי שיעור אכילת פרס, ולענין שיעור הזמן בשתיה כתב, שאם הפסיק מעט וחזר ושתה עד שהשלים לרביעית, יש אומרים שאינו מצטרף, ויש אומרים שכל עוד שלא שהה מתחילת השתיה ועד סופה יותר מכדי אכילת פרס מצטרף.
ולגבי שתית משקאות חמים שהרגילות לשתותם מעט מעט וקשה לשתותם בלא הפסק, כתב המשנ"ב שיש מחלוקת גדולה בין הפוסקים אם לברך ברכה אחרונה [לפי הדעה הראשונה], והביא שמחצית השקל והחיי אדם והדרך החיים כתבו שלא יברך, וכן מנהג העולם, והוסיף שבודאי טוב להניח מהשתיה שיעור רביעית כדי שיוכל לשתות כשתצטנן מעט בלי הפסק.
על עצה זו של המשנ"ב, כתב הדעת תורה ( סימן רד סעיף ז) בשם בעל המנחת חינוך שבקפה אם מניחו להתקרר מעט, ואחר כן שותהו אין לו לברך ברכה אחרונה, שאין זה כדרך שתייתו ובטלה דעתו, וכן מבואר בברכי יוסף (סימן רד ס"ק ו), וכן כתב בשו"ת אור לציון (ח"ב פי"ד תשובה כז) שכיון שאין הרגילות במקומותינו לשתות את הקפה קר, אין אפשרות לברך ברכה אחרונה על קפה [והוסיף, שאם שותה אותו בבת אחת כשהוא רותח, ג"כ בטלה דעתו, ואינו יכול לברך, וכן במשקה חריף, וראה מה שכתב שם לענין שתיית תה], מאידך בשו"ת שבט הלוי (ח"י סי' מב אות יג) כתב שתמוה לומר כן, שהרי קפה שהצטנן מעט ראוי לשתיה ונהנים מזה, וכמדומה שכן מנהג העולם, וכן מוכח מעצת המשנ"ב להמתין שיצטנן קצת [שנקט בלשונו שתיית קפה או תה], שמברכים באופן זה ברכה אחרונה.
האם אפשר להתחיל בתפוח בדבש באכילת הסימנים בראש השנה?
השו"ע בהלכות ראש השנה (סימן תקפג ס"א) כותב, שיהא אדם רגיל לאכול בראש השנה רוביא, כרתי, סלקא, תמרי וקרא. וברמ"א שם הוסיף שיש הנוהגים לאכול תפוח בדבש ורימונים, ובמשנ"ב (ס"ק ג) כתב שהאוכל התפוח בדבש התפוח עיקר ומברך עליו ופוטר הדבש, ומשמע שהמנהג באכילת הסימנים היה להתחיל באכילת התפוח בדבש קודם התמרים והרימונים, ותמה הכף החיים (ס"ק יג) שהרי מבואר בשו"ע סימן ריא (סעיף א) שמין שבעה קודם אף אם יש פרי העץ אחר שחביב עליו [ואף שבסעיף ב הביא השו"ע שהרמב"ם חולק וסובר שיש להקדים את החביב תמיד, כבר ציין המשנ"ב (שם ס"ק יג) שמשמע מדברי השו"ע שהעיקר להלכה היא הדעה הראשונה, שהיא דעת רוב הפוסקים], ותירץ שיתכן שמדובר באופן שהתמרים ורימונים אינם לפניו בשעת הברכה והביאו אותם רק אח"כ, משום שרוצים לאכול את התפוח תחילה לסימן טוב.
אכן אם גם התמרים לפניו כתב הכף החיים (ס"ק כה) שמברך על התמרים. וכן כתב הגרשז"א (מכתב, המחזור המפורש עמ' 8) שאם יש לפניו תמרים או רימונים, יברך עליהם, שהרי הם ממין שבעה [ויברך תחילה על תמרים ואם אין תמרים יברך על רימונים] ושכן העיר הגרי"ח זוננפלד (לוח א"י). וכן הורה הגר"ש ואזנר (מלבושי מרדכי סי' ה הע' יג) שאף שיש בתפוח בליל ר"ה רמזים ועניינים שונים יותר משאר פירות, מ"מ אם התמרים או הרימונים וכדו' לפניו, יקדים אותם, כיון שעלינו לעשות ע"פ ההלכה הפסוקה. [ואם ה'קרא' חביב עליו יותר כתב הגרש"ז אויערבך (הליכות שלמה תשרי פ"א דבר הלכה אות כז) שאולי יש להקדימו גם לפני התמרים, שהרי אין ברכותיהם שוות, שהרי באופן זה כתב המשנ"ב (סימן ריא ס"ק ט) שהעיקר לדינא כדעת האומרים שיש להקדים ולברך על החביב תחילה].
והרוצה שלא לשנות מהמנהג הקדום שבירכו על התפוח, הורה הגרשז"א (שם אות כו) שלא יניח פירות משבעת המינים על השולחן עד לאחר שיברך על התפוח, ויכוון בברכת 'בורא פרי העץ' גם על המינים שיבואו אחר כך.
האם יש לאורז קדימה לענין ברכה על מין שבעה?
השו"ע סימן ריא (ס"ו) כותב שאם היה לפניו תבשיל מקמח כוסמין שיבולת שועל ושיפון וגפן ותאנה ורימון, יש להקדים את ברכת התבשיל לברכת הגפן והעץ, מכיון שעל התבשיל הוא מברך 'בורא מיני מזונות' ועושים מהם פת שמברך עליה 'המוציא' וברכת המזון. וביאר במשנ"ב (ס"ק לד) מדוע הוצרך השולחן ערוך לטעם זה הרי גם כוסמין הם מין חיטה ושיבולת שועל ושיפון מין שעורה [וחיטה ושעורה קודמין לגפן תאנה ורימון בפסוק], מכל מקום כיון שאין הם נזכרים במפורש בפסוק אין להם חשיבות מן שבעה כמו אלו שמפורשים בפסוק.
לפי זה יש לדון האם כאשר יש לפניו תבשיל מאורז וגפן ותאנה ורימון, האם יקדים לברך על האורז כיון שברכתו מזונות או על המין שבעה, הפרי מגדים (א"א ס"ק יג, ובסדר המעלות אות ב) כתב שמכך שתלה השו"ע את הקדמת התבשיל מכוסמין בזה שהוא מין שעושים ממנו פת שמברכים עליה 'המוציא' וברכת המזון, נראה שאין מעלה לברכת מזונות לבד על מין שבעה, ולכן אורז אף שברכתו מזונות כיון שאין עושים ממנו פת אינו קודם לשבעת המינים, וכתב שכך היא גם דעת הלבוש, והוסיף הפרי מגדים לדון מכח זה שאולי אף לפרי העץ שאינו מין שבעה אין האורז קודם [שהוא פרי האדמה], אמנם הסיק שכיון שברכת 'בורא מיני מזונות' מבוררת יותר מברכת 'בורא פרי העץ' יש להקדים האורז.
מאידך האבן העוזר (ס"ו) כתב, שאף שאין עושים מאורז פת שמברכים עליה 'המוציא' וברכת המזון, מכל מקום הואיל ומברכים עליו 'בורא מיני מזונות', שהיא ברכה חשובה יותר מברכת בורא פרי הגפן, יש להקדים ולברך עליו, וכן כתב בהגהת הלבוש (סוף ס"ד).
שיעור 'כדי אכילת פרס', האם מחשבים משעת הלעיסה או משעת הבליעה?
בענין החיוב ברכה אחרונה על כזית כתב השו"ע (סימן רי ס"א), שהוא רק אם אוכל הכזית בשיעור של 'כדי אכילת פרס'.
ומאימתי מחשבים שיעור של אכילת פרס, האם כבר משעת הלעיסה או רק משעת הבליעה, כתב בשו"ת שבט הלוי (ח"ט סי' קעג) לענין ברכת המזון, שלפי דברי החת"ס שכתב שהברכה היא משום הנאת מעיים שמתיישבת דעתו [ולא הנאת גרון כמו לגבי איסורים ומצוות], בוודאי מתחיל השיעור משעה שכבר בלע ונתישבה דעתו מהנאת מעיו [אלא שהוסיף שבחי' החת"ס (חולין קג, ב) חידש שהנאת מעיו מתחילה מיד לאחר הבליעה עוד לפני שנכנס המאכל לקיבה], וכן מבואר בפמ"ג (א"א ס"ק א) שהאוכל שנשאר בין החניכיים אינו מצטרף לפי שברכה תלויה בהנאת מעיו.
ודעת הגר"מ פיינשטיין (הגדת קול דודי יד, ז) ושו"ת אור לציון (ח"ג פט"ו ס"ק יג) שאף לענין מצות אכילה, כמצה, מונים כדי אכילת פרס מרגע הבליעה, ואין הלעיסה בכלל חשבון זמן זה [אלא שהגר"ש וואזנר והגרי"ש אלישיב הורו בזה למנות משעת הלעיסה, כמו שהובא ב'ביאורים ומוסיפים' במשנה ברורה במהדורת 'דרשו' בסי' תע"ה ס"ק מב].