אני גר בירושלים, ויש לי תפקיד בישיבה קדושה. ברחמי ה' נקלעתי למצוקה כלשהי וציפיתי מאוד לישועה. שמעתי שיש סגולה נפלאה, לערוך סעודת הודיה ולהודות על הישועה העתידית. סגולה זו נרמזת במלים "סעדני ואיושעה", קודם עורכים סעודה ואחר כך נושעים.
החלטתי לקיים את הסגולה, ובאחד מימי חודש אדר קראתי לבחור מהישיבה וביקשתי ממנו שיסייע לי בארגון סעודה כזאת לכמה בחורים ביחד. נצא, ניטול ידיים, נסעד את לבנו ונזמר שירות ותשבחות לקל חי. ביקשתי מהבחור שהסעודה תיערך בסמוך לקבר של צדיק, ואז נאמר גם תהלים, וזה ירומם את כל המעמד. הבחור לקח עליו את המשימה, והוא בירר על מיקום מוצלח. נודע לו שיש קבר של צדיק באזור בית שמש, וכך יצאנו, מצוידים בכל הנדרש לקיום הסעודה.
כשהגענו אחר הצהריים לאזור בית שמש, חיפשנו את הקבר אך לא מצאנו אותו. הסתובבנו כשעתיים ואין כל זכר לציון. לא רציתי להמשיך עוד בחיפושים, מכיוון שכבר התחיל להחשיך, ולכן החלטתי למצוא בזריזות מקום שיש בו שולחן וספסלים. הבחורים מצאו עד מהרה מקום כזה, וטרם התיישבנו לסעודה המתוכננת ביקשנו להתפלל מעריב.
עכשיו צפה בעיה חדשה. אנחנו רק תשעה, וחסר לנו עשירי למניין. אחד הבחורים אמר: "יש קבלה מהבעל שם טוב, שכאשר יש תשעה יהודים, תמיד מגיע העשירי". אם כך, כל מה שנותר לנו לעשות הוא לחכות לעשירי, שלבטח יגיע. אמנם זה לא נראה הגיוני כל כך. מי זה יחליט להופיע כאן דווקא עכשיו, בחורשה עלומה בסתם יום של חול בשלהי החורף? התחזקנו באמונה וחיכינו.
והנה, קול של מנוע נשמע. שני פנסים זורקים אלומת אור לעברנו, רכב מתקרב וממנו יוצא יהודי שאינו שומר תורה ומצוות עדיין. הוא רואה שכולנו מסתכלים עליו ומודדים אותו במבטינו, ואומר, "אל תיבהלו. פשוט, באמצע הנהיגה הרגשתי עייפות כזאת, שהרגשתי שאני חייב להפסיק את הנסיעה ולנוח. חיפשתי פינה שקטה ומצאתי אתכם".
נראה לי שאנחנו לא עונים לתואר 'פינה שקטה', אבל הוא בוודאי עונה לתואר 'עשירי למניין'. ביקשתי ממנו שיצטרף אלינו, והוא הסכים ברצון. שם כיפה על הראש, וענה אמן ואמן יהא שמיה רבא. ברוך השם, התפללנו במניין.
לאחר התפילה הודיתי לו ואמרתי: היינו כאן רק תשעה, ואחד הבחורים אמר שקבלה היא בידינו מהבעל שם טוב, שכאשר יש תשעה יהודים יגיע העשירי. אתה העשירי שנשלח אלינו משמים, לפי דברי הבעל שם טוב הקדוש.
הוא נהנה ביותר לשמוע זאת, ואמר: "עכשיו אני כבר לא צריך לנוח. התפילה רעננה אותי לגמרי, ואני יכול להמשיך לנהוג. ערב טוב לכם". הוא נכנס לרכב, כמעט שיצא אל הכביש, ואחרי כמה דקות חזר.
"חשבתי על מה שאמרת", אמר היהודי, "לפני כמה ימים סיפר לי אחד מבני המשפחה שאנחנו נכדים של הבעל שם טוב. זה לא סתם שדווקא אני הגעתי. זה בזכות הסבא הקדוש. אני מרגיש שאני ממש שליח שלו. אולי זה אומר משהו".
התרגשתי יחד אתו. החלפנו בינינו מספרי טלפון, ומאז אנחנו בקשר. היהודי היקר הזה עושה כל הזמן צעדים קטנים אך משמעותיים בדרך אל היהדות. גם זאת קבלה בידינו מהבעל שם טוב – שכל יהודי הוא יקר אצל הריבונו של עולם, לפחות כמו בן בכור שנולד אחרי שבעים שנה. והנכד של הבעל שם טוב עוד יתפלל הרבה בעזרת ה', ולא רק כעשירי למניין.
(גיליון השגחה פרטית)