"וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמֹהוּ" (במדבר כג י)
הסיפור דלהלן הועבר אלינו על ידי תלמיד חכם המתגורר בירושלים, ששמע את הדברים מיהודי יקר, מתושביה הנכבדים של שכונת 'גוש 80', הנמנה על המתפללים הקבועים בישיבת בריסק, וממתנדבי החברא קדישא בירושלים.
בשיחה אקראית שניהלתי עם איש החברא קדישא, מספר התלמיד חכם, אמר לי הלה שיש לו ידידות קרובה עם כומר שוויצרי אחד. תוך כדי כך החל איש החברא קדישא לגולל בפניי את סיפור חייו, ותיאר מה עבר עליו בשואה האיומה. דע לך, אמר, כומר זה הינו יוצא דופן משאר הגויים שהכרתי, והוא מחסידי אומות העולם ממש.
בניגוד לנוצרים רבים, וכמרים במיוחד, שנטלו חלק נכבד בחורבן היהדות בשואה, והוכיחו את כוחם בשנאת עולם לעם עולם, הכומר שעליו אני מדבר- התנגד לשנאה זו בכל כוחו, וגם היה שותף אישי בהצלתי. הוא דיבר תמיד על השקר הגדול של הנצרות בימי השואה, ואמר שהוא מאמין גמור בדת ישראל, אומר איש החברא קדישא.
האיש סיפר שמאחר שהכומר ההוא היה שותף בהצלתו, הוא חש לו הכרת הטוב ושומר איתו קשר עד עצם היום הזה. "עד כדי כך מגיעים הדברים שלפעמים כאשר הוא מגיע לארץ ישראל, הוא מבקרני בביתי".
בשלב זה נעצר המספר קמעה, ונראה כמהרהר, ואחר כך הוסיף: "אספר לך סיפור מעניין שאירע לי איתו לאחרונה. כומר זה, ביודעו את האמת, חשקה נפשו להיקבר בקבר ישראל. הוא שלח לי מסמך של צוואה שבו הוא מודיע על וויתור מראש בקבורה של הכנסייה, ורצונו ובקשתו להיקבר בקבר ישראל, ובקשתו שטוחה לפני שאדאג למימוש הצוואה".
עמדתי נבוך, ולא ידעתי מה לעשות, שהרי ההלכה היא שאין קוברין עכו"ם אצל ישראל, וברור שלא מצאתי שום צד להקל בדבר. אך מאידך גיסא עומד כאן חסיד אומות העולם ומבקש בקשה.
נכנסתי אל מרן הגרי"ש אלישיב והצעתי בפניו את הדברים. פשוט וברור שלמרות שתיארתי בפני מרן את חסידותו של הגוי הלזה, ועד כמה סייע ליהודים, פסק ואמר שאין כל היתר לקוברו אצל יהודים, "אבל", הוסיף הגרי"ש אלישיב, "תסביר לו שאין זה מחמת שנאה, אלא ממניעים הלכתיים גרידא", וכך עשיתי.
הגוי הבין את הדברים, ואמר שדווקא משום שמעריך מאוד את היהדות, הוא מבין שיש דברים שאי אפשר לשנות בה. והנה לאחר זמן הוא מתקשר אלי שנית, ובפיו הצעה. "כיון שאי אפשר לקבור אותי ליד יהודים יש לי רעיון", אמר. "אני אצווה לשרוף את גופי לאחר שאמות, ויצררו את אפרי בתוך צלוחית, ואולי את זה כן יהיה מותר לקבור ליד יהודים והיה זה שכרי"…
ניגשתי שוב אל מרן הגרי"ש, שחייך ואמר שאין מה לעשות, וגם באופן זה אי אפשר לקוברו בקבר ישראל. התקשרתי אל הכומר, ומסרתי לו את הדברים כהוויתם, והבעתי בפניו את צערי על כך שעצה זו עדיין לא מהווה פתרון, ואי אפשר למלא את בקשתו, עד כאן הסיפור כפי שהתרחש במציאות.
התעוררות גדולה היתה לי מהסיפור הנ"ל, אומר הת"ח הירושלמי, שהעביר לי את הדברים. עד כמה עלינו להודות ולהלל שאנחנו יהודים! הנה הגוי ההוא, למרות היותו מחסידי אומות העולם, בכל זאת אין לו בשום אופן הזכות אפילו להקבר בקבר ישראל, ואפילו בתור אפר.
ואילו אנחנו, בני אברהם יצחק ויעקב, זכינו אף לחיות בקרב ישראל כל ימי חיינו! התגדלנו בבתי המדרשות, על ברכי התלמידי חכמים, והעשרנו את נפשנו בתורה וביראה. כמה מאושרים אנחנו! על אחת כמה וכמה טובה כפולה ומכופלת למקום עלינו, שקרבנו לפני הר סיני – – –