אף אתה הקהה את שניו וכו'. יש להבין מה הטעם שמקהים את שיני הרשע קודם שעונים לו את התשובה לשאלתו?
ויש לבאר זאת על פי מה שכתב רבנו יוסף חיים ע"ה, שהיו בזמנו אנשים שלא רצו לקיים את איסורי התורה בענין גילוח הזקן בתער, וטענתם היתה, שמאחר שלא נולדו עם זקן, ובעת לידתם היה גופם שלם בלא מום, הרי זו הוכחה שאין שום פגם בכך שפניהם יהיו נראים כיום היוולדם על ידי גילוח בתער.
והתשובה לטענתם היא מעין טענתם: האם נולדו עם שיינים? הרי תינוק נולד ללא שנים, ובכל זאת הוא שלם ויפה תואר! ואם אינם רוצים לקיים את מצות הגילוח, יתכבדו נא ויעקרו את שיניהם. שאם מצות הגילוח מיותרת בעיניהם – גם שיניהם מתייתרות. עד כאן דבריו.
זו הסיבה שמקהים את שיני הבן הרשע, שעיקר טענתו היא: "מה העבודה הזאת לכם", וכוונת דבריו, שאם כל הטירחה המרובה קודם החג נעשתה בעבור קיום מצות זכירת יציאת מצרים והאמונה בה' יתברך שהוציא משם את אבותינו – מספיק להדביק איזו מדבקה על דלת הבית שיהיה כתוב עליה: אני מאמין ביציאת מצרים ומודה לה' על ניסיו", ובזה תתקיים תכלית המצוה בלא לנקות את הבית ובלא לאכול מצות ושאר מצוות החג. ובכדי שיבין את נחיצות קיום המצוות על פי דקדוק הדין דוקא, יש להכות את שיניו, שיוכל להסתדר בלעדיהן על ידי שיאכל דייסה או ישתה חלב בלבד, כמו שעשה ביום הולדו קודם שגדלו שיניו, ומדוע יצטרך שינים?! על ידי כך יבין הרשע שטעה במחשבתו ובטענתו וישוב בתשובה על מעשיו.
תמימותם הטהורה של יהודי הגולה
מעשה שהיה באחד מצדיקי הדורות שהגיע בשנה אחת בערב חג הפסח למדינת אוקראינה, שם התגוררו יהודים רבים שאמונתם תמימה אך לא היתה בהם תורה והלכה כראוי מחמת מיעוט החכמים שהיו בהם. אותו חכם שאל איש אחד בור ועם־הארץ מתושבי המקום, אם יוכל להתארח בביתו בליל הסדר. אותו אדם סירב לארחו, אך הרשה לו לעמוד מחוץ לביתו ולהתבונו במעשיו דרך חלון הבית, וכך הוא אכן עשה.
והנה, בהגיע אותו עם־הארץ לאמירת "כנגד ארבעה בנים דברה תורה", כאשר אמר: "תם מה הוא אומר" – החל לבכות בכי מר ולא הצליח להירגע. כאשר ראה זאת החכם, נכנס אל ביתו ונסה לנחמו ושאל אותו לפשר בכיו.
אמר לו אותו יהודי, שבשפה האוקראינית המילה "תם" מתפרשת כמו "שם", וכאשר אמר מלים אלו יתם מה הוא אומר, חשב בליבו שכונת בעל ההגדה לשאול על הדין והחשבון שכל יהודי צריך למסור בפני בית דין של מעלה, כלומר, "שם – בבית דין של מעלה – מה הוא אומר?" מה יש לאדם לומר על מעשיו בימי חייו, וכאשר נזכר שיצטרך לתת דין וחשבון על כל מעשיו, החל לבכות ולשוב בתשובה לפני הקדוש ברוך הוא.
כשחזר אותו חכם למקומו, אמר לתלמידיו, שכאשר שמע את תשובת אותו יהודי, הבין מדוע סיבבו משמים שיגיע בליל הסדר דוקא למקום זה, מקום עמי ארצות, שגם מהם ניתן ללמוד על מעלת ליל הסדר הקדוש, שאף שאינם מכונים את הפירוש הנכון והאמיתי, מכל מקום כוונתם טהורה, ומתכוונים לסוד ליל הסדר שכל מהותו חיזוק האמונה ושיבת האדם והתקרבותו לבוראו.
הקפדה יתרה במצוות חג הפסח
הנה, איסור חמץ בפסח הוא איסור חמור ביותר, ועל-כן, יותר משהאדם מקפיד על נקיון בגדיו, נקיון כליו, נקיון ביתו או דירתו, וכן רכישת כלי פסח וכדומה, – עליו להקפיד בכל המאכלים שנכנסים אל פיו בימי חג הפסח שיהיו נקים מכל חשש חמץ, שגורל האדם וגורל בני ביתו במשך כל ימות השנה, וכן גורלם של כל עם ישראל תלוי בזהירות מאסור חמץ אפילו במשהו.
מרן רבי יוסף קארו ז"ל היה קודש קדשים, וקבלנו עלינו את כל פסיקותיו, עד שהמליצו עליו חכמי דורו את הפסוק (אסתר ו, ו): "איש אשר המלך חפץ ביקרו" – שהמלך הוא מלך־מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, והוא היה חפץ ביקר"ו – ראשי תיבות ברבי יוסף קארו. וקבעו שהלכה כמותו (ראה מה שכתבנו בזה בס"ד בשו"ת מבשרת ציון השלם ח"א סימן ג]. הוא זכה לכתוב את החיבור הקדוש ה"שלחן ערוך", וכתב בו בהלכות פסח [או"ח תמב, ו], שכל המנהגים שנהגו ישראל בכל הדורות להחמיר על עצמם בעניני הזהירות מחמץ וההידור במצה, אין לזלזל בהם, שלכולם יש מקום במנהג ישראל מחמת הזהירות והשמירה היתרה שצריך מאיסור חמור זה.
ונראה שכונת מרן ז"ל בהלכה זו, לדברי הגמרא במסכת סנהדרין [קו, ב]: "רחמנא ליבא בעי", ועוד אמרו [מנחות קי, א]: "אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכון ליבו לשמים". ולפי טרחת האדם וכוונת ליבו, כך תהיה לו הצלחה באותה שנה.
ועל־ידי הטרחא שאנו טורחים במצוות חג הפסח, מתעוררים עלינו רחמים בעולמות העליונים, ובכך יחפוץ הקדוש ברוך הוא לגאלנו במהרה.
(מתוך הגדה של פסח – לספר בציון)