סיפר הרב שבתי סלבטיצקי שליט"א: הייתי לאחרונה בהכנסת ספר-תורה שהתקיימה בצרפת. בסעודה סיפר אחד המשתתפים סיפור אישי עוצמתי ומרגש במיוחד. וכך סיפר:
אבי ואמי עברו את השואה ולאחריה הגיעו לארצות הברית. באותה עת שררה ברחוב האמריקני רוח של חומריות, הפקרות וכפירה. אבי שחשש לעתידי הרוחני, קרא לי פעם אליו ואמר מעומק ליבו מילים שנחרטו על לוח ליבי ונחקקו היטב במוחי לכל החיים. מילותיו מלוות אותי תמיד ומסמנות לי את הנתיב הנכון להלוך בו.
אבי נקט במטאפורה מתחום הספורט בשביל להעביר לי את המסר אותו ביקש שאפנים. יש סוג של תחרות המכונה 'מרוץ שליחים'. התחרות בכללות מתנהלת כך: ארבעה אנשים רצים מסביב לעיגול מסוים שהיקפו הוא 400 מטר. כל אחד מארבעת הרצים רץ רק רבע מהמסלול (=מאה מטרים) והוא צריך להעביר מקל אותו הוא מחזיק בידו לרץ הבא, שבתורו יעבירו לבא אחריו, עד השלמת הסיבוב כולו, מהר ככל שניתן.
אבא אמר לי אז: "בני, אני רוצה להעביר לך את המקל! כעת זה השלב בו אתה הוא הרץ! לעם ישראל יש שליחות, יש מסורת בת אלפי שנים החל ממשה רבנו ועד לימינו אנו. 'משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע, יהושע לזקנים' וכן הלאה. דור אחר דור עובר השרביט מאב לבן. עליך להעביר את ה'מקל' הלאה ולמסור את קדושת התורה לבאים אחריך.
"האמת היא", הוסיף אבי, "שהשליחות שלנו הוטלה על שכמנו כבר בראשית ימי העולם, בעת שציווה הקב"ה 'מלאו את הארץ וכבשוה'. עלינו לכבוש את העולם במשמעות של גילוי האלוקים בבריאה, זיהויו בתוך הטבע. אשר ברא אלוקים לעשות – לתקן"!
אבי ביקש לחדד את כובד האחריות המוטלת על כתפינו והוסיף: "אם אתה לא תמשיך במסירת המקל, אין לנו עתיד. אך לא רק העתיד יעלם אם תיפסק העברת 'המקל', אלא גם העבר יירד לטמיון. יתברר למפרע שכל אותם דורות של יהודים קדושים שמסרו נפשם על העברת לפיד-היהדות לדור הבא, היו לשווא חלילה. בני! העבר הלאה את המסורת שהנחילונו לנו אבותינו. למשפחה שתקים בעתיד, לחבריך ולכל מי שרק תוכל".
כשסיים היהודי לשתף אותנו בדברי אביו הוא אמר בהתרגשות: "אני חי עם מילותיו של אבא כל הזמן. הן מהדהדות באוזניי ללא הרף וינחו את דרכי לנצח!"
וסיפור נוסף באותו עניין סיפר הרב סלביטצקי:
ר' וולוול גרין ז"ל היה עד גיל די מבוגר מדען חלל מוערך בנאס"א ופרופסור לאפידמיולוגיה, שאין בחייו ולו רמז קלוש לתורה ומצוות. רק סביב גיל ארבעים החל וולוול במסע התקרבות לאידישקייט, מסע מופלא וארוך שהחל בפגישה עם שליח חב"ד במדינת מינסוטה, הגה"ח רבי משה פלר שליט"א. לאחר שכבר הפך לחסיד מן המניין, הזמנו אותו פעם לאנטוורפן בשביל להרצות בפני יהודים על יהדות, והקהל ששמע על סיפור חייו הייחודי ודרכו אל חיי תורה ומצוות, נותר פעור פה ממש.
באותה הזדמנות הבאנו אותו לדבר אל תלמידי בית ספר יהודי שרוב תלמידיו הגיעו ממשפחות שלא ניהלו אורח חיים דתי. בשיחת הכנה שעשיתי אתו, ביקשתי לספר לו על אוכלוסיית בית הספר ובהתאם לכך על סגנון הדיבור הנכון אליהם לדעתי. ר' וולוול היסה אותי ואמר: אל דאגה, לא אדבר איתם על מושגים גבוהים, אדבר בשפה שהם מבינים היטב. אדבר אתם על מדע…
בדבריו, סיפר ר' וולוול לתלמידים על תקופת עבודתו בנאס"א והמחקרים שעשה, ובין היתר אמר להם כך: בנאס"א ישנן תוכניות עתידיות הנראות כיום כמדע בדיוני. בין היתר ניסינו לתכנן הגעה עתידית למאדים ולגלקסיות מרוחקות, שהמרחק אליהם הוא עשרות ומאות שנים. אחד האתגרים שבמשימה כזו, הוא שתוחלת החיים הממוצעת היא רק כשמונים שנה, כך שהאסטרונאוטים שיאיישו את החללית, לא יוכלו להגיע אל יעדה בחיים…
ואז עלה רעיון "משוגע", לפיו יישלחו בחללית זוג אסטרונאוטים שייוולדו להם ילדים בחללית עצמה, והם ילמדו אותם כיצד לתפעל את החללית ומה עליהם לחקור כשיגיעו אל היעד…
אלא שאז העלה מישהו בעיה אפשרית שעלולה לשים לאל את כל המאמצים והכספים שכרוכים בשליחת חללית מחקר שכזו, ואמר: ומה יהיה אם הילדים שייוולדו בחללית יאמרו להוריהם – "עזבו אתכם משטויות! כל הסיפור הזה שאתם מספרים על כך שנשלחנו לביצוע מחקר בכוכב רחוק, ממש לא נראה לנו, ואין לנו שום כוונה להתנהל בהתאם להנחיותיכם". מה יהיה אז? שאל. הרי המשימה כולה תיכשל!
"יש לי רעיון", אמר דווקא פרופסור יפני. "פשוט נשלח זוג יהודים. הרי הם כבר אלפי שנים מצליחים להעביר את המסורת שלהם לדור הבא באופן מדויק. בטוחני שגם במקרה זה הם יצליחו להעביר לילדיהם את ההבנה של חשיבות משימתם ונכונותה. היהודים הם עם שמחזיק במסורת שלו בלי לעגל פינות!"…
האחדות בישראל היא אחדות בין כולנו בהווה, אך לא רק. אנחנו מחוברים גם בשושלת הדורות. "כבר אלפי שנים מצליחים להעביר את המסורת לדור הבא" כדברי אותו פרופסור, ומעבירים גם את הכוחות והפעולות שנעשו בכל הדורות לדורות הבאים. זוהי "אחדות ישראל" במלוא מובנה.
(מתוך שיעורו השבועי של הרב שבתי סלבטיצקי לציבור הכללי, נערך על ידי תלמידים ויו"ל ע"י מכון 'הפרשה בחיי')