מכחישי הקורונה
אין ספק שלאנשים קשה ונמאס. הם כבר לא מסוגלים לשמוע שאסור ללכת לביה"ס, להיכנס למרכולים ולהיפגש בחתונות. נמאס להם מאלכוג'ל ונגמר להם מההפחדה. אין להם כח לתקנות ובעיקר לא נח להם עם המסכות" – אומר הרב ד"ר משולם הרט, מי שהפך על כורחו ובשליחות מרנן גדולי ישראל שליט"א, מפאת תפקידו, נסיונו וקולות השטח המגיעים תדיר לאוזניו, למסביר הקורונה המוביל בציבור החרדי:
"קבלתי, למשל, שיחת טלפון מעובדת בחנות, שנכנסה לבידוד לאחר שעמיתתה נדבקה בקורונה, שנדהמה לשמוע מבעלת החנות, שנשארה לאייש לבד את העמדה ללא עזרת העובדות, שאינה מתכוננת לעזוב את משמרתה כלל, למרות שלפי כל הכללים גם עליה להיכנס לבידוד מיידי. אין כבר קורונה, הבהירה לה, הכל כרגיל. והיא לא לבד. יש אמנם חנויות שראיתי בפירוש כמה מקפידים בהן להכניס רק שני קונים בו זמנית, אבל לעומתן בעלי עסק המעלימים עין ומבחינתם העיקר שיקנו".
"זהו חלק מהגל הנוכחי, שלצד רוב הציבור הצייתן, יש אנשים שמתכחשים ולא רוצים להתמודד עם המצב, באופן כזה, ההתפשטות של פיזור הנגיף עלולה להיות מהירה מאוד, כי מוכרת כזו שבאה במגע עם עשרות קונים ביום, יכולה להמשיך את שרשרת ההדבקה, אם לא היום אז מחר ומחרתיים. וכך מתגלגלים הדברים למחוזות שאיננו רוצים שהם יגיעו אליהם, כשהחנויות היו סגורות לחלוטין".
אולי באמת צריך לסגור חנויות?
"אינני מבין תמיד את כל השיקולים, אך לאור המציאות הקיימת אולי לא תהיה ברירה אלא לסגור חנויות ואולי גם אולמות. אנחנו רואים הלא מה קורה בחנויות, כיצד אנשים מזלזלים בשמירה על התקנות, שלא לדבר על אולמות שמחה אליהם יש בחורים המגיעים היישר מהקפסולות הסגורות ומחפשים להתפרק מהתקנות. הם רוקדים ונותנים ידיים, בלי מסכה ובלי שמירת מרחק כלל. הכל מעורבב וכך מופץ הווירוס במהירות. המקרה האחרון ששמעתי הוא של חתן שתוך כדי השבע ברכות שלו נאלץ להיכנס לבידוד ומי יודע מי היה מקור ההדבקה בקרב קהל האורחים הגדול, שלרבים מהם נמאס מהמסכות ומכל הקורונה וזו התוצאה".
אפשר לומר שאנחנו בגל שני של קורונה?
"עושה רושם שיש התפרצות מסוימת שונה מעט מקודמתה. אני שומע על מקומות שבעבר הקורונה לא הגיעה אליהן ועכשיו היא שם ומצד שני גם אלו שהיא כבר הייתה שם היא שוב מתפרצת ונראה שהגל השני מתגלגל אלינו, גם אם נחליט להתכחש לקיומו".
המזלזלים בע"מ
תמוה הדבר, בפרט במקומות שנשמרו וצייתו להוראות. בני ברק, למשל, שאפילו התקשורת כבר נאלצה להודות שהיא עולה על מקומות אחרים ברמת ההקפדה שלה ובציבור שם ברובו המוחלט צייתן להנחיות. והנה, למרות הכל היא שוב מככבת בעיר בעלת אחוזי ההדבקה מהגבוהים ביותר, אפילו לפני תל אביב. איך אפשר להסביר את התופעה
"שאלה מצוינת והיא קשורה לאותה נקודה. כי לאנשים קשה וההדבקה היא באזורים בהם השוליים לא נשמרים מספיק. ספרה לי כלתי שבעודה ממתינה בתור באחד המרכולים יצא לה להאזין לשיח בין שתי חברות, כשהאחת מתפלאת על רעותה 'אינך אמורה להיות בבידוד?' והשנייה עונה: 'נמאס לי, כבר לא מסוגלת יותר, יצאתי להתאוורר'. במקביל, בעקבות המכתב שפורסם ב'יתד נאמן' בשבוע שעבר והיה למראה עיני העדה שליט"א, בו המלצתי להימנע ככל הניתן מהשתתפות בחתונות בהם סיכוי ההדבקה גבוה במיוחד, קבלתי לביתי מכתב נזעם מאב של חתן, שטען כלפי איך אני מעז להרוס להם את השמחה, כשהם מחכים בקוצר רוח שהיא תהיה מרובת משתתפים".
"הבנתי את תסכולו, אבל אני עדיין דבק בעמדתי שהיא עמדת גדולי ישראל שליט"א, שכדאי להימנע ככל הניתן מהליכה לחתונות שאין חובה להיות שם, למעט לצורך איחול מזל טוב ובלי להישאר ולהסתכן. לא כי אני רוצה להכאיב למישהו או חלילה לפגום בשמחתו, אלא כי זו הדרך למנוע את המשך ההדבקה וכי אולמות הם אחד המקומות הנפיצים ביותר לפיזור הווירוס. רבים מהמלמדים שחלו והכניסו ת"תים שלמים לבידוד, נדבקו בחתונות, למחרת הם הגיעו לחיידר, שהו בחדר הסגור עם התלמידים ללא מסכות וכך המשיכו את ההדבקה, שאין לה גבולות. לכן, עם כל הצער שבדבר, חתונות צריכות להיות מחוץ לתחום בעת הזאת. צריכים להשתתף לזמן מינימום, לשמח וללכת כי זה בבחינת פיקוח נפש".
מהם המקומות המוגדרים כמסוכנים ביותר?
"הכל מסוכן למי שלא שומר, ולא משנה היכן הוא נמצא. אין ספק שהמקומות הסגורים יותר בעייתיים. באוטובוס למשל כשצפוף מידי ולא כולם עם מסכות, בדרך בני ברק לצפת נחשפים משך שעתיים לכל הווירוסים שבעיר. בקניונים יש טעות אופטית. קיימת תחושה שמדובר במקום גדול שהווירוס מתפזר בו, אבל בסופו של דבר כל חנות נמצאת בכוך שלה, בחדר קטן כלשהו. כשאין כללים, ההדבקה היא לא שאלה של אם אלא מתי. שאלת המסוכנות היא תלוית כל אדם וקשורה אך ורק לרמת השליטה העצמית שלו. אין הבדל בין סופר, חנות או אולם. השאלה היא עד כמה הוא מקפיד על שמירת המרחק, עטיית המסכה, על השהות הקצרה בשיחה עם אנשים וכד'. מי ששומר מאוד יכול ללכת לכל מקום במגבלות הידועות. גם אם חולה קורונה עובר בסמיכות אליך בבית הכנסת או בכולל, כל עוד הוא לא ישב לידך ולא שוחחתם רבע שעה לא קרה כלום, בתנאי כמובן שעטית מסכה כמו שצריך".
כשהמסכה הופכת לבדיחה
"אין ספק שיש בשולי הציבור כאלו שעושים מהמסכה בדיחה" – מסכים הרב ד"ר הרט – "מוצאים אינסוף תירוצים למה לא ללבוש אותה או לשים אותה רק חלקית, לאחד מגרד, לשני נמאס ולשלישי אין אויר. אפילו שמעתי מישהו שנתלה בתפילה וטוען כי הוא חייב לתקשר ישירות עם הקב"ה ללא מסכה מבודדת על הפה והוא דיבר ברצינות גדולה. ויש כאלו שמבחינה בריאותית מסבירים ברצינות למה קשה להם לנשום, לדבר ולהחזיק מעמד עם המסכה יותר מכמה דקות. חשוב להבין: מסכה, שהיא על הפה בלבד, איננה מספקת הגנה כלל. המסכה מיועדת להגן הן על זה שלובש אותה והן על זה שיושב מולו. אם היא נמצאת רק על הפה, היא אמנם מגנה על זה שמולו מפני רסיסים שיצאו החוצה, אבל צריך לזכור שאנשים נוטים לנשום דרך האף ואם המסכה לא מכסה אותו, האף נשאר חושף והכל חודר פנימה, כאילו אין לו הגנה כלל!"
"המסכה היחידה המומלצת היא מסכת התכלת הכירורגית, המסננת את ההפרשות והווירוסים הרבה יותר ממסכת הבד המחוררת, שהגנתה פחותה. המסכה השקופה שרופאים משתמשים בה נועדה בעיקר להגנה על העיניים, שנותרות חשופות מול מטופלים בעת בדיקה, כדי שלא יתעטשו ויתיזו לעברן. מבחינת הציבור אין לה משמעות כי היא כמעט לא מגנה על שום דבר. אפשר לראות שתחת השקף הכל נותר פתוח והמרחק בינו לבין האף הוא 3-5 ס"מ ובינו לבין הפה עד 10 ס"מ. כך שהכל פרוץ והווירוסים חוגגים באין מפריע".
להחמיר גם כשאפשר להקל
אחת הסיבות לזלזול לכאורה נובעת מהתחושה שאחרי הכל אנחנו בגל קל יותר עם פחות מונשמים וחולים קשים ומצב שפיר, שבו כ85% מהחולים הם צעירים ולכן העסק בשליטה ומאפשר קצת את שחרור הרצועה…
"קשה לנו באמת לשאול את הוירוס האם הוא מתכוון להמשיך להיות חלש יותר הפעם ולהתחשב בנו לאורך כל הדרך. נכון שהגלל שהפעם הצעירים יותר נבדקו המצב נראה פחות מעורר חרדה, אבל אסור לשכוח שאנחנו מדברים על וירוס עלום שעדיין הוא בגדר תעלומה בכל המובנים. בניגוד לשפעת המחוללת מחלה שהגוף מצליח להתגבר עליה, פה מדובר בווירוס תוקפני ואגרסיבי, שכדי להתגבר עליו הגוף מפעיל מנגנון מיוחד כדי לחסלו ומייצר מחלה אוטואימונית בה הוא תוקף את עצמו ומייצר נוגדנים הפוגעים באיברים עצמם".
"ראינו אצל חולים רבים, חודשים אחרי שהם הבריאו, המון סימפטומים של חולשה, כאב, קשיי נשימה ופגיעה קשה לעיתים גם בלב, בכליות ובריאות. זהו נגיף שקשה להיפטר ממנו וגם אי אפשר להבטיח לאף חולה שזו הפעם האחרונה. לא ברור לכמה זמן הנוגדנים שנוצרו יכולים לתת הגנה, האם לחודשיים, לחמישה חודשים או לחצי שנה. הרפואה לא יודעת לצייר את התמונה הלאה. אף אחד לא יודע מה יהיה מחר, מהיכן בא הווירוס, איך הוא תוקף, מי בדיוק יפגע ובאיזו עוצמה. האם תהיה מחלה סמויה בלי תסמינים או שיהיו תסמינים קשים, שגם גופו הבריא והצעיר לא יעמוד בהם. דווקא משום כך אסור לתת פרשנות אישית לדברים ולזלזל בהוראות. כי כולנו חכמים אחרי מעשה. אי אפשר להקל ראש, כי הנכד יכול שוב להדביק את הסבא והסבתא ואף אחד לא רוצה לשלם את המחיר חלילה. לכן אין לדעתי ברירה, ובמקומות שידרש והדבר יהיה מוצדק מבחינת הנתונים והמצב, יש לערוך סגר מחודש במקומות מסוימים בהם התפשטה התחלואה, בכל אזור ובכל מגזר אוכלוסייה ובמקומות שזה מוצדק מבחינת המצב, כי איזו דרך אחרת יש לעצור את ההדבקה כשהיא מתחילה לצבור תאוצה?"
"חשוב שאנשים יבינו כאן ועכשיו כי המצב מסוכן לא פחות ממה שהוא היה קודם והכל תלוי בנו איך הוא יתפתח. זו טעות אופטית לחשוב שהגל הזה יותר קל, כי אין לדעת מה תהיה התחנה הסופית ולקראת מה אנחנו הולכים" – מסכם הרט המקדיש מזמנו היקר ללא ליאות כדי להעביר מאת המסרים הקריטיים שנפשנו בהם.
"עלינו להחמיר על עצמנו גם במקרים שאפשר להקל. למשל שכל מי שמתעסק בחינוך ידאג שהוא, ואם אפשר גם לתלמידיו, יהיו עם מסכות ככל הניתן. צלצל אלי אב מקרית ספר שרצה להתייעץ איתי לגבי שליחת בנו לחיידר. אמרתי לו שלא שומרים מספיק ומוטב לא לשלחו. הוא סיפר שהרבה אמר לו: תפסיק, לא צריך מסכות, עובדה שמשרד הבריאות הורה שבשעת הלימוד בכיתה אפשר לוותר על המסכה. אמרתי, ואני אומר לכולם, שהמצב קשה וצריך להחמיר. למרות שמשרד הבריאות מקל לכאורה בדבר ומאפשר דווקא בכיתה סגורה לשבת בלי מסכות ובחוץ באוויר הפתוח בשעת ההפסקה כן מחייב לכך. כי העובדות מדברות בעד עצמן וחובה לשמור בקפדנות רבה אפילו מהפן האנוכי. כל אחד מאתנו הרי אגואיסט ורוצה לשמור על עצמו וחלק מהאגואיזם הוא לא להזיק לאחרים, שלא יזיקו בעקיפין גם לנו וכיום יותר מתמיד חלק מהאנוכיות היא השמירה על הסביבה. כי בריאות הכלל תשמור על בריאות הפרט".
האחריות מחייבת
רוב הציבור שלנו צייתן לגדולי ישראל שליט"א, חרד לבריאותו ונשמע להוראות הבריאות, אבל מה נעשה כדי להגן על עצמנו מפני המיעוט המסכן את כולנו?
"מצווה למחות בידי מפרי ההוראות, שהן בגדר הלכה של 'ונשמרתם לנפשותיכם'. ומעשה שהיה לפני כחודש כשראש העירייה הרב רובינשטיין התפלל ב'יום כיפור קטן' ב'נחלת משה' עם קהל גדול של אנשים. שמיעוטם לא לבשו מסכות. הוא דפק על השולחן והודיע כי אינו ממשיך את התפילה עד שכולם יהיו עם מסכות. ואכן תוך זמן קצר צצו מסכות שהיו תחובות עמוק בכיסים, כי לא נח/מציק/מעצבן וסתם נמאס, ומצאו מקומן על פני המתפללים. יצא לי, בתקופה בה התפללתי תחת הבתים, למחות בבחור ישיבה, שהתפלל ללא מסיכה. נגשתי אליו והוצאתי פתק שכתבתי בכתב ידי ובו נרשם: 'אתה רודף ואינך יכול להצטרף למניין'. מובן שהוא מיהר ללבוש אותה, לשמחת אביו שהודה לי שהצלחתי במה שהוא נכשל".
"זהו תפקידנו להעיר לסביבה ולמחות בכל מי שמסכן אותנו. זו אינה התערבות גרידה אלא מעשה מתבקש. כי זכותנו לשמור על עצמנו מפני מי שמזיק לנו. ולכל אחד יש בימי מגיפה קשים אלו, שהולכים לצערנו ומתגברים, חובה כפולה, אישית וציבורית, כדי שנהיה נקיים כלפי שמים וכלפי בני אדם".
[יתד נאמן – ג' בתמוז תש"פ]