בתלמוד ירושלמי בסוף מסכת תענית מובאת שאלה: מפני מה חרבה העיר 'תור שמעון' בתקופת חורבת בית שני? ותירצו (לפי אחת הגירסאות): מפני ששיחקו בכדור בשבת. לחכמי הירושלמי כנראה היתה קבלה שבאותה עיר לא נעשו עבירות חמורות ולכן התקשו מה הייתה הסיבה שהקפידו עליהם מן השמים עד שנחרבה העיר, והתשובה על כך היא שהם שיחקו במשחקי כדור ביום השבת. מה הביאור בזה? מדוע משחק בכדור מביא כזה חרון אף?
נראה שיש בזה לימוד לדורות על הצורה של מצות השבת והיחס אליה. יכול להיות מעשה שנעשה עם הקפדה שלא לעבור על חילול שבת ובכל זאת הוא סותר את המהות הפנימית של המצוה עד שעוקר אותה מתוכנה.
נתאר לעצמינו עיר שכל תושביה מתקבצים ביום השבת לאיצטדיון העירוני ומקיימים משחק 'כדורגל'. הם דאגו מבעוד מועד שלא יעברו על קוצו של יו"ד מהלכות שבת. בדקו בערב שבת שלא יהיה חלילה השוואת גומות, הביאו כמה וכמה כדורים למקרה שאחד מהכדורים יתקלקל וכך לא יצטרכו לעשות במלאכת תיקון. כמו כן העמידו משגיחים מיוחדים שאף אחד מהשחקנים או הצופים לא יעברו על איסור טלטול מוקצה או טלטול ברשות הרבים. במשך שעתיים תמימות השחקנים בועטים בכדור מצד לצד והצופים צועקים בדברי עידוד עד שאחת מהקבוצות ניצחה וכולם לוחצים ידיים בהנאה… לכאורה משחק כזה הוא כשר למהדרין, כדת וכהלכה, אולם על דבר כזה נחרבה עיר ואם בישראל. למה? מפני שביזו את עצם קדושת השבת. הצורה הזו סותרת את מנוחת השבת.
בודאי שצריכים בשבת לאכול טוב ולישון טוב, לעשות את צורכי הגוף של שבת, אבל ברור גם שהשבת אינה יכולה לעבור בצורה של עוד יום מימות השבוע ולהתייחד רק בכך שנמנעים מעשיית מלאכה, אלא צריכה להיות הנהגה אחרת לגמרי בשבת, רוחנית הרבה יותר.
זכורני מבית אבא, כיצד השבת היתה מוקדשת כל כולה לרוחניות ובעיקר ללימוד עצמי ולמסירת שיעורי תורה בהלכות שבת. אם שואלים אותי מה היה אאמו"ר זצ"ל עושה בזמנו הפנוי, אני משיב שכמעט ולא היה לו זמן פנוי! בשעה מוקדמת מאוד אבא קם כדי להכין את השיעורים שמסר באותה שבת, לאחר מכן הלך לתפילת שחרית בישיבת 'קול תורה' ואז שב לסעודת השבת ובסיומה רץ למסור שיעור בהלכות שבת ולאחריו למד עם הילדים את פרשת השבוע, אחר כך היה משיב לשאלות של תושבי השכונה והיה תור ארוך של שואלים… כשסיים שב אל הבית ונכנס לנוח למשך חצי שעה או פחות ומיד לאחר מכן מסר בבית שיעור לבעלי בתים ואחר כך התפללו בביתנו תפילת מנחה. מיד לאחר התפילה למד חברותא עם הילדים ועם הנכדים עד זמן סעודה שלישית ובסיומה הלך למסור שיעור לפני תפילת מעריב. ועדיין לא דיברתי על כך שגם תוך כדי סעודות השבת כמעט לא היתה סעודה שעברה ללא שדפקו על הדלת וביקשו לברר איזה ענין הלכתי דחוף… כך עברה השבת כשכל כולה קודש קודשים והזמן מנוצל היטב לעסוק בעניינים רוחניים של תורה ועבודת השם מלבד קיום שאר מצוות השבת, כל זאת כדי להבדיל את היום הקדוש משאר ששת ימי המעשה.
אנו כעת עומדים בשבתות הקיץ בהם שעות אחר הצהריים הולכות ומתארכות. אנטו צריכים לדאוג שנוכל לייחד את זמנינו ביום הזה ללימוד ושינון של דברי תורה, להתפלל בכוונה גדולה יותר ולרומם את השבת עד שתהיה אצלנו 'יום מכובד מכל ימים'.