"בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד ה' אלוקיך ושמעת בקולו" (ד, ל)
"לעתיד לבוא אין ישראל נגאלים אלא מתוך חמשה דברים הללו, מתוך צרה דכתיב 'בצר לך' הרי מתוך צרה, 'ושבת עד ה' אלוקיך' הרי מתוך תשובה, 'כי אל רחום ה' אלוקיך' הרי מתוך רחמים, 'ולא ישכח את ברית אבותיך' הרי מתוך זכות אבות, 'ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים' הרי מתוך הקץ". (ב"ר ב, כ"ג)
מבואר כאן שבאחרית הימים יבואו צרות גדולות, עד שמתוך הצרות ישובו ישראל בתשובה, ומתוך כך ייגאלו על ידי רחמים וזכות אבות וכמבואר במדרש. וכבר אמרו חז"ל (סנהדרין צז:) על אחרית הימים "הקדוש ברוך הוא מעמיד להן מלך שגזרותיו קשות כהמן וישראל עושין תשובה ומחזירן למוטב".
וכן כתב הרמב"ם (פ"ד מהלכות תשובה ה"ד) "אין ישראל נגאלין אלא בתשובה, וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין".
והדברים הללו אמורים באופן מיוחד לדורנו, אשר בעוה"ר סבבונו צרות רבות מבית ומחוץ, ובוודאי כל הצרות הללו הם בחינת "קול דודי דופק". שהקב"ה ממתין לנו שנשוב בתשובה על ידי הצרות הללו, ועי"ז ישלח לנו את משיח צדקנו, ועל כן יש לנו להזדרז לשוב בתשובה, ובפרט שעכשיו באחרית הימים זוהי התקופה האחרונה שאפשר עוד לעשות תשובה, שהרי לאחר ביאת משיח כשיקויים "ומלאה הארץ דעה את ה'" וכולם ישתוקקו לעבוד את ה', כבר לא נחשב תשובה מעלייתא, וכד' הרמב"ם (פ"ב מהלכות תשובה ה"א) דתשובה זהו דוקא כשהוא באותו מצב שעושה העבירה, אבל לאחר שנגלה כבוד ה' ודאי אין היצר אותו היצר.
ובזכרוני שבהיותי אצל האדמו"ר הרה"ק בעל ה'דברי יואל' מסאטמאר זצ"ל, דיבר לפני קבוצה ממקורביו, שבזמנינו שאנו חיים בהסתר פנים, הרי אנו זוכים לשכר רב על כל קיום מצווה מתוך עמידה בניסיון, ועל חינוך בנינו ובנותינו לקדושה ולצניעות, והוסיף שלאחר זמן ביאת משיח צדקינו שיתגלה כבוד שמים, ויהיה ניכר לעין גדולת הקב"ה, לא יהיו ניסיונות תקפים כמו שיש לנו היום בגלות בהסתר פנים.
ואחד ממקורביו שאל אותו, שאם כן נמצא שאנו מפסידים הרבה על ידי ביאת משיח צדקנו, שהרי הקב"ה משלם שכר כפי ערך הניסיון, ובביאת משיח שירדו הניסיונות נפסיד השכר, וא"כ מדוע אנחנו מתפללים כל כך על ביאת משיח.
והרים האדמו"ר את קולו ואמר, שאין שום ספק שבביאת משיח צדקינו רק נרוויח ולא נפסיד, וביאר שמי שחי עם אמונה טהורה, ועומד בניסיון גם בזמן הסתר פנים, ומחנך את בניו ובנותיו בקדושה ובצניעות, הוא מוכיח שמצידו הוא מוכן לקיים מצוות השי"ת גם בזמני קושי, ולכן הוא יקבל שכר גם לאחר ביאת משיח צדקינו כמו לפני ביאת משיח צדקינו, כי הקב"ה יחשיב לו מחשבה כמעשה וייתן לו שכר גם לאחר ביאת משיח צדקנו, כאילו עמד בניסיונות גם, ודווקא מי שלא עמד בניסיונות קודם ביאת משיח צדקינו, הוא לא יקבל שכר לאחר ביאת משיח, כמו השכר שהיה יכול לקבל על מעשים טובים קודם ביאת משיח צדקינו.
"בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים, ושבת עד ה' אלוקיך ושמעת בקולו" (ד, ל)
בפסוק זה נצטווינו להאמין בקב"ה שהוא בורא ומנהיג העולם. והנה באמת יש לתמוה איך ישנם בעולם כופרים ואפיקורסים, והלא מעשה ה' וגבורותיו ניכרים בכל פינה, וכמו שפשוט לכל בר דעת, שמכתב אינו יכול להתהוות מעצמו על ידי הרבה טיפות דיו שנפלו ונסדרו מעצמן (וכמו שהאריך בזה ב'חובת הלבבות' שער הייחוד פרק ו), כך גם כל העולם שנברא בדקדוק ובחכמה נפלאה, לא יתכן להתהוות מעצמו.
והגע עצמך, אילו היה כדור הארץ קרוב מעט יותר לשמש או מעט רחוק יותר, לא היה העולם יכול להתקיים, וכן כל מיליארדי הכוכבים אשר כולם משלימים יצירה אחת גדולה, מעידים על אמיתת הבורא וכמוש"כ (תהילים י"ט, כ) "השמים מספרים כבוד אל ומעשי ידיו מגיד הרקיע", וא"כ היאך ישנם כופרים בעולם, ובפרט שרבים מהכופרים הם אנשים משכילים בשאר שטחי החיים, והיאך יתכן שנסתם ליבם וטחו עיניהם מראות דבר פשוט כ"כ, שיש בורא לעולם.
ושמעתי בשם המהרי"ל דיסקין זי"ע שביאר בזה, שבאמת על פי הטבע אין מקום לכפירה כלל, אבל הקב"ה שברא העולם, וברא אור וברא חושך וברא טוב וברא רע, ברא גם את 'יצר הכפירה' המושך את האדם באופן בלתי טבעי להיות כופר, כי מאחר שלולא כח הכפירה לא היה לאדם ניסיון, שהרי שהיה ברור ללא שום ספק אמיתת הבורא ושכר ועונש, ברא הקב"ה בעולמו יצר הכפירה כדי שיקבל האדם לעתיד לבוא על מה שהאמין בקב"ה והתגבר על יצר הכפירה.
והוסיף המהרי"ל, שעל כן צריך סייעתא דשמיא מרובה שלא להיכשל באפיקורסות, וצריכים לחזק עצמינו באמונה כל הזמן. ובמיוחד בתקופה האחרונה לפני ביאת משיח שהשטן וכח הטומאה והכפירה מתגברים כיון שהם יודעים שסופם קרב, ועלינו להמשיך בדרך אבותינו ולהתרחק מהם בתכלית הריחוק, וכך נצליח להחזיק באמונה עד הסוף. עד ביאת משיח צדקנו.
*
אכן הגאון הקדוש רבי אלחנן ווסרמן זצ"ל ביאר הדברים באופן אחר, שהתאווה מעבירה את הכופרים על דעתם, כי מאחר שאם יודו באמת שיש בורא לעולם, הם יוכרחו ממילא גם לקבל על עצמם עול -לחיות כפי רצון הבורא, שהרי זה וודאי שהבורא לא ברא את העולם לחינם אלא יצרו לצורך מטרה מסוימת. ובוודאי אף השאיר הדרכות היאך להשתמש בעולמו, וזהו תורתנו הקדושה, על כן כדי לחיות בחופשיות בלא שום עול, הם כופרים במציאות כדי לדחות את מצפון האמת שבקרבם.
והוסיף רבי אלחנן וביאר, שהשוחד מעוור עיני חכמים ומוציא מהם את הדעה הברורה, וכיון שהם רוצים להיות חופשיים מכל עול וללכת אחר התאוות, הרי הנגיעות משבשות את דעתם עד שנזרק בהם דעות כוזבות ומשובשות כל כך.
בפסוק כאן נאמר "וידעת היום", ומשמע מלשון זה שהאמונה בבורא עולם צריכה להיות בגדר "ידיעה" ולא רק בגדר "אמונה" עיוורת, בלא שום ידיעה ברורה, וראוי להבין א"כ מדוע אנו קוראים למצוה זו 'מצות אמונה', והרי היה לנו לכנותה בשם 'ידיעה' ולא בשם "אמונה", שהרי נצטווינו לדעת כן בידיעה ברורה, ולא רק להאמין לשמועה ששמענו מאבותינו.
ומרן הגרי"ז זצ"ל שאל פעם את אביו, למה אנו קוראים למצוות אמונה בשם 'אמונה' וכי צריך 'אמונה' לזה? והרי זוהי ידיעה ברורה המוכרחת בחוש שיש בורא ומנהיג לעולם, וגם אומות העולם מסכימים, שאי אפשר כלל להבין את כל החכמה הנפלאה הטמונה בבריאת האדם בלבד, אם לא שיש בורא לעולם.
והשיב לו אביו שבאמת ישנם שני דינים, ראשית דבר צריך האדם 'לדעת' ידיעה ברורה בשכלו, שיש בורא ומנהיג לעולם שהלא זהו דבר המוכרח בשכל, וכמו שכתוב (דברים ד, ל"ט): "וידעת היום והשבות אל לבבך", והרי שהאמונה בבורא עולם צריכה להיות בגדר "ידיעה" ולא רק בגדר "אמונה". ושנית, לאחר שבא האדם לידיעה הפשוטה המוכרחת מצד השכל, צריך גם 'להאמין' בכל אותם הדברים שהם למעלה מהשגתנו, ואין לנו אפשרות להבינם [וכגון מה היה לפנים, ולמה ברא הקב"ה את הבריאה דווקא בזמן זה וכיו"ב], כי מאחר שאנו כבר יודעים שיש בורא ומנהיג לעולם, עלינו גם להאמין בו ולא להרהר אחריו או אחר הכתוב בתורתו. וכלל הדבר הוא, שמהיכן שנגמר מקום השכל, משם צריכים להאמין (ועי' באבי עזרי פ"ה מהלכות תשובה ה"ה שהביא הדברים, ועיי"ש מה שהוסיף עוד מפי מרן הגרי"ז בזה, וע"ע בבית הלוי סו"פ בא שכתב כן).
והחוקרים והפילוסופים בזמננו מדמים שצריכים הם להבין הכל בשכלם, וכשאינם מבינים ממציאים הם הבל הבלים, ועלינו לשבח לאדון הכל שלא שם חלקינו כהם, שאף שאנו מתבוננים בידיעת ה' אבל יודעים אנו שאין אנו יכולים בשכל אנוש להשיג הכל, ומאמינים אנו בקב"ה גם במה שאין אנו יכולים להשיג בשכלנו.
*
באמת בזמננו אשר אנו חיים בגלות ובהסתר פנים, אי אפשר לחיות בלא 'אמונה' לקבל גם מה שאין אנו מבינים בשכלנו, שהלא בכל עת אנו רואים נגד עינינו צרות וגזירות ללא שיעור, ואי אפשר לנו בשכלנו להשיג ולהבין את דרכי הנהגת הקב"ה בעולמו, וצריכים אנו 'להאמין' בקב"ה, ולדעת ששכל האדם מוגבל, ואין לו אפשרות להשיג בשכלו את הנהגת הבורא, ואין שום מקום להרהר אחר הנהגת הקב"ה.
ובאמת מי שזוכה להאמין בקב"ה ולתלות את כל בטחונו בקב"ה, זוכה לחיים רגועים ושלווים, וכמו ששמעתי פעמים רבות מפי מרן הגרי"ז זצ"ל, שביאר מה שנאמר בפסוק (תהלים כ"ז, י"ד) "קווה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה'", שתחילה חובת האדם לקיים בנפשו "קווה אל ה'", ואם יקיים כן בנפשו אז יזכה לקבל שכרו, שהקב"ה יאמץ לבבו שיזכה להמשיך לקוות אל ה', וממילא לא יהיה לו לעולם שום דאגה ועוגמת נפש, כי מי שלבו סמוך ובטוח בה', אינו דואג מכלום, אלא משליך עצמו על הקב"ה שיעשה עמו כרצונו.
(מתוך הספר 'ביאורים והנהגות' דברים)