מספר שמואל מקרית גת:
קיבלתי מתנת שמים, והיא חוש הומור מפותח. אני אדם שמח, שמשתדל לשמח גם אחרים ולהעלות חיוך על פניהם. בכישרון כמו שלי יש גם סכנה. עלולים לפגוע ולהעליב בלי כוונה, ואכן אני נזהר מאד שזה לא יקרה.
עם כל הזהירות, קרה מה שקרה, ויום אחד במסיבת מרעים, חיקיתי את קולו של אברך, שיש לו קול ייחודי ושונה. השומעים צחקו מהחיקוי המוצלח, וגם אני נהניתי מכל העניין.
בצהריים מספרת לי אשתי שבני הגיע מהישיבה והוא מדבר בקול מוזר… אמרתי לילד שישתה תה. אולי הגרון שלו קצת מודלק, אולי הוא מצונן. שינוח מעט וילך לרופא. אבל בלב ידעתי שכל הדברים האלו לא יעזרו. עשיתי צחוק מיהודי, פגעתי בכבודו של אברך יקר, ומשמים משלמים לי מידה כנגד מידה, במזומן.
זה לא היה לי נעים בכלל, אבל ידעתי שאני חייב לבקש מחילה מהאברך, וכמה שיותר מהר. אם אמשוך את העניין, גם הסבל יימשך, ולכן מיהרתי להשיג את מספר הטלפון שלו ולבקש מחילה.
האברך הצדיק אמר בפה מלא שהוא מוחל בלב שלם. לא עבר זמן רב ואשתי מתקשרת אלי בשמחה, לספר שהתופעה המוזרה נעלמה. הבן חזר לדבר בקולו הרגיל והבריא.
(גיליון השגחה פרטית)