השבוע יום שלישי יחול יום היארצייט של האדמו"ר הקדוש מרן רבי אהרן מבעלזא זי"ע שנסתלק ביום כ"א מנחם אב תשי"ז. גדולי הצדיקים המליצו עליו את הנאמר על אהרן הכהן 'אוהב שלום ורודף שלום'. לפנינו מספר עובדות קודש בעניין זה שנלקטו מתוך הגיליון השבועי הנפלא 'נר לפרשת השבוע':
היה זה כאשר האדמו"ר רבי אהרן מבעלז הגיע לארץ ישראל בשנת תש"ד, לאחר שניצל בניסים ונפלאות מידי הגרמנים. את השבת הראשונה רבי אהרן עשה בחיפה. החסידים אנשי ירושלים שבאו לקבל את פניו הביאו עמהם שוחט מומחה וירא שמים, כדי שהרבי יאכל משחיטתו המהודרת, אולם הרבי סירב, באומרו שקבלה היא מאביו הקדוש מהרי"ד שכאשר נקלעים לעיר בה מונהגת שחיטה מהודרת מטעם הקהילה, יש לסמוך על השוחטים המקומיים, כדי להימנע ממחלוקת.
רבי אהרן פנה אל בעל האכסניה, הרה"ח ר' חנניה כהנא ושאלו: 'כמה יהודים גרים בחיפה'. נקב ר' חנניה במספר של כמעט ארבעים אלף. הוסיף הרבי ושאל: 'ומהיכן הם אוכלים בשר?'. השיבו ר' חנניה, שבחיפה ישנם שוחטים מובהקים, יראים ושלמים, שאת בשר שחיטתם המהודרת אוכלים יהודי חיפה. אחד הנוכחים, הרה"ח ר' אלימלך אשכנזי העיר: 'הרי כבר הגיע שוחט מירושלים שהזמנתי, אולי אין זה מן הראוי לדחותו, כדי שלא לביישו'. אולם רבינו ביטל את דבריו ואמר כי אי אפשר לבייש את הרבים, בכך שלא יסמכו על השוחט בעיר.
והוסיף: 'פעם בא אבי לעיירה אחת בהונגריה ורצו להביא שוחט מעיר סמוכה, למרות שהיה שם שוחט. סירב אבי ואמר: 'מוטב לי לאכול משחיטת השוחט של העיירה, מלהביא שוחט מומחה הימנו מעיר אחרת, כדי שלא לבייש את הקהילה הזאת!'
בשעה מאוחרת יותר, כשהתייצב לפניו ראש השוחטים וסכין השחיטה בידו, לא הסתיר רבי אהרן את קורת רוחו ושיבח אותו בחיבה. אף את השוחט הירושלמי פייס בדברים באומרו כי אין בזה שמץ של פסילה אישית כלפיו חלילה, אלא כלל גדול שהוא נוקט בו תדיר מפני דרכי שלום, הרחק ממחלוקת.
למחרת פורסם הסיפור הזה עם השוחט בעיתוני ארץ ישראל, וזה עשה רושם עז על הציבור.
(ע"פ ספר היובל לקהילת בעלזא חיפה)
סיפר רבי אהרן מבעלז בשם אביו מהרי"ד: 'כשבאה ליהודי הזדמנות לפגוע בחברו ולומר לו איזה קנטור, והוא מתאפק הרי זה נחשב בשמיים כמי שצם פ"ד תעניות!'
הוסיף על כך רבי אהרן: 'כל זה אמר רבי כשהעולם היה עדיין עולם, והעולם כמנהגו נוהג, אך עתה לאחר החורבן הנורא, שבני אדם כאובים והרוסים בנפשם וגופם, כשאחד מתאפק לא לפגוע בחברו הרי זה – והחווה בידו – עוד ועוד ועוד, דהיינו פי ארבע!'
('בנתיבות לב' מהגה"ח אהרן טויסיג – 'בוצינא קדישא')
'אהרן לא היתה בריה שלא אהבו, שכל דבריו היו בנעימות ומתק שפתיים. ואם חטא אדם באיזה חטא, לא היה אומר לו 'חטאת', אלא היה מדבר אליו ברוב כבוד, בין לאיש בין לאישה' (ילקוט מעם לועז חקת).
היה זה עוד בעיירה בעלז. בא אל רבי אהרן אחד והעיד על ספר יהודי שסגר את המספרה לאחר כניסת השבת. רבינו קרא לספר ושאלו, מדוע עשה זאת. הלה גם התנצל וגם הכחיש…
אמר לו רבינו: 'אתה שהחזקת את המספרה פתוחה בשבת תביא 'רוטל' נרות לבית המדרש, ואתה – פנה למספר המעשה שראית וסיפרת לי תביא שני 'רוטל' נרות לבית המדרש. ואני, הרב שבעירי ארע דבר זה, אביא חמישה 'רוטל' לבית המדרש'.
(ע"פ 'אביר המלכות')
פעמים הרבה נכחו אצל רבינו שילוב רוח הקודש עם מידות, כאשר חזה איך לא לפגוע ביהודי, או איך להניח את דעתו.
פעם יהודי אחד תפס מקום טוב בשולחן קודם שנכנס רבינו לעריכת השולחן. כשנכנס רבי אהרן נוצרה מהומה גדולה ונגרם שהלה נדחף הרבה ממקומו, והיתה לו חלישות הדעת גדולה.
לפני 'שלום עליכם' שאל רבי אהרן על אותו אחד אם הוא פה, וציווה לקרבו, וככל שנתקרב ציווה לקרבו יותר, עד שהגיע אל מקומו שתפס קודם לכן, אז נחה דעת רבינו…
('אור לנתיבתי')
כל פעם מחדש נהנה בפרט מהבלזר ראב שאני זכיתי לראותו כשהייתי ילד זכותו יגן על כל ישראל
את הסיפור עם העניין השחיטה לא לבייש זה היה היסוד של הצדיק לא לדבר רע על אף יהודי ובפרט על ארץ ישאל