פעם נכנס אל הרבי ה'פני מנחם' מגור זצ"ל רופא מומחה לרפואת עיניים, שהיה מטפל בקביעות בעיני האדמו"ר. הד"ר סיפר לרבי כי הוא יוצא לכינוס עולמי של רופאי עיניים שמתקיים פעם בשנה באירופה, וביקש ברכה לפני נסיעתו. הרבי התעניין מהי מטרת הכינוס, והד"ר הסביר שהרופאים מחליפים דעות, מספרים על חידושים ותגליות.
שאל הרבי: האם יש חשש שרופא שיש לו תגלית מיוחדת לא ירצה לספר זאת כדי לשמור את כל הכבוד בשבילו? הרופא התפעל מהשאלה, וטרם שהספיק לענות אמר לו הרבי:
"תגיע לכינוס, תבקש את רשות הדיבור ותגיד לחבריך הרופאים שרבי מירושלים ביקש ממך לומר לכולם, שכמו שאנו כל המתכנסים כאן, רוצים לשפר את הראייה של המטופלים שלנו, ודואגים שגם להם תהיה עין טובה לראות טוב – כך גם חובה עלינו לראות בעין טובה מבחינה מוסרית. אנחנו צריכים לעזוב שיקולים אישיים של כבוד וכו' ולעשות הכל כדי לקדם את רפואת העיניים בעולם, לטובת בני האדם; לגלות עין טובה גם לחברינו למקצוע ולגלות סודות ותגליות נסתרות גם לחברינו".
כשהגיע הכינוס הגדול של רופאי העיניים מכל העולם, לא שכח הד"ר את בקשת הרבי וכשהגיע זמנו לדבר סיפר לכולם על הרב הזקן מירושלים שביקש ממנו למסור דבר מה למשתתפים.
הייתה דממה באולם, כולם רצו לשמוע מה רב זקן מירושלים אומר. הד"ר מסר את דברי הרבי, והוסיף, שתחרות היא דבר טוב אבל לא בזמן שזה בא על חשבון החולים.
כולם הקשיבו לדברים בעניין. ואז קם ד"ר יוגוסלבי וסיפר כי יש לו תגלית חדשה ומיוחדת, ומלכתחילה לא תכנן לשתף ולספר זאת, אך לאחר הדברים המיוחדים שנגעו לליבו הוא רוצה לשתף את כולם בחידוש המהפכני, והזמין את מי שרוצה לשמוע עוד פרטים להגיע אליו באופן אישי.
ההתרחשות המיוחדת הזאת עוררה הדים רבים וגרמה קידוש ד' גדול.
(ליקוטי שמואל)