"למדתי בתל אביב, לפני 54 שנים, בישיבה קטנה 'היכל התלמוד'. נאלצנו לסיים באמצע השנה, כיוון שהישיבה הפסיקה לתפקד, והתקבלתי לישיבת 'חברון' שהיתה ממוקמת אז בשכונת גאולה. הלכתי להיבחן אצל הגאון רבי משה חברוני זצ"ל. הוא ראה אותי, והתחיל לבחון אותי באידיש. אמרתי לו: אני לא יודע אידיש אלא עברית. אז הוא אמר לי: 'אתה רוצה ללמוד תורה? התקבלת לישיבה'".
כך משחזר מגיד המישרים הנודע מירושלים הרב מאיר צימרוט שליט"א את כניסתו כנער צעיר לישיבת חברון הידועה, בשיחה עם הרב יונתן שטנצל בקו המשניות והחסד 'אמר אביי' (025332646)
"נכנסתי לישיבה כאמור בזמן אייר. למדו שם באותה עת 350 תלמידים. נכנסתי באמצע השנה ולא היה לי מקום בפנימיה, הייתי צריך לשכור חדר, וגם בחדר אוכל יכולתי לאכול רק במשמרת שניה כי לא היה מקום. לא הכרתי אף אחד וגם לא הכירו אותי, כי נכנסתי באמצע שנה. כך ישבתי בהיכל הישיבה יום שלם לבד. בגלל המספר הגדול של הבחורים בישיבה, בקושי שמו לב שמישהו חדש הגיע. כך גם היה ביום השני, עוד יום שלם שאני לומד לבד. ואני לא מכיר אף אחד מהישיבה.
"ביום השלישי לפני מנחה ניגש אלי מישהו ושואל אותי: 'איך קוראים לך?' אמרתי לו: מאיר צימרוט. הוא שואל אותי: 'למה אתה לומד לבד?' ואז התחלתי לבכות… אמרתי לו: אני לא מכיר אף אחד. ואז הוא אמר לי במילים האלה: 'אני אלמד איתך, עד שאני אסדר לך חברותא'.
"הבחור הזה, היה נכד של המשגיח רבי אליהו לאפיאן זצ"ל. שמו הוא הרב אברהם פינסקי, והוא מתגורר בפתח תקווה. הוא נתן לי עידוד וחיזוק. לא אשכח לעולם את הבחור הראשון הזה שקיים את דברי שמאי 'והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות', וזה מה שגרם לי להישאר בישיבה".