"היה זה בשושן פורים, בשעות אחר הצהרים. בעודי מנסה לפלס לי דרך בפקקים המפורסמים שפוקדים את ירושלים בכל שנה ביום הפורים, אני נאלץ לעצור בגלל שיכור שמרקד לו על הכביש, מבלי להיות ער למה שמתחולל סביבו.
הצפירות העצבניות של הנהגים הכעוסים לא עזרו כדי להזיז את השיכור ממקומו. הוא נראה זורח מאושר, רוקד ומקפץ בהנאה מרובה.
לרגע הוא נעצר, הכניס ידו לכיסו ושלף את הטלפון הנייד שכנראה רטט במרץ. הוא ענה לטלפון, החיוך נמחק מפניו העליזות, ובתוך רגע הוא פרץ בבכי מטלטל.
חשבתי לצאת אליו", מספר לנו מגיד המישרים הנודע הרב אליעזר יוטקובסקי שליט"א, "אבל בדיוק אז צלצל גם הטלפון שלי… על הקו חיכתה לי הבשורה המרה על סילוקן של צדיקים. רוח אפינו אשר אמרנו בצלו נחיה, רבינו שר התורה איבד את ההכרה, החייאה… אחרי זמן קצר כבר נמסר על כך שיצאה נשמתו בטהרה, ותיהום כל הארץ, ובכל בית ישראל תאניה ואניה.
אני רוצה לומר דבר נפלא, וכדאי שנשים לב לכך. בספרו 'טעמא דקרא' שואל רבינו הגר"ח זצ"ל שאלה נוראה. הרי שלמה המלך כותב בקהלת את ה'עיתים' השונים: לכל זמן ועת… עת ללדת ועת למות, עת לטעת ועת לעקור נטוע, וכן על זה הדרך.
שואל רבינו הגר"ח זצ"ל: הכל אני מבין, אבל מה זאת אומרת 'עת למות'? יש זמן שבו אנחנו ממליצים, חברים, בואו, הולכים למות, עכשיו זה הזמן המוצלח למות…
השאלה אכן שאלה קשה, אבל התשובה שהוא עונה שם פשוט מסמרת שיער: יש דבר כזה זמן מתאים למות, כותב רבי חיים, יש זמן כזה. מתי? ביום שישי אחר הצהרים, שכתוב בגמרא שהנפטר בזמן זה זוכה להיכנס מיד לגן עדן, וכן ביום הכיפורים שהוא יום מחילת עוונות. זה הזמן למות, כשהאדם נקי מכל חטא ועוון ומקודש כולו בקדושה העליונה, כשמובטח לו שהוא ייכנס מיד לגן עדן, זה בדיוק הזמן המתאים.
ומתי הסתלק רבינו לבית עולמו, ביום שישי אחר הצהרים, ביום הפורים דמוקפין, שעליו, על יום הפורים, כותב הזוהר הקדוש שהוא בבחינת יום הכיפורים, 'פורים כפורים'.
ההדרכה של החזון איש
את השיחה אנו מקיימים עם הרב יוטקובסקי, לקראת הגיליון המיוחד שנוציא לאור בס"ד בשבוע הבא, ערב חג הפסח, והיא עוסקת בליקוט פנינים מאירות ממורשתו נוראת ההוד של מרן שר התורה זיע"א, בניסיון לאחוז בשולי אדרתו הטהורה. הרב יוטקובסקי, כמי שגדל בצלו של מרן שר התורה והתפלל בשנות ילדותו ובחרותו בבית הכנסת 'לדרמן', וכמי שזכה להיכנס אינספור פעמים אל הקודש פנימה ולשאוב מלוא חופניים רגעים יקרים במחיצתו של רבינו זיע"א, שופע כמובן סיפורים, עובדות ורעיונות מרבינו הגר"ח, ועל כן אמרנו לבל נמנע טוב מבעליו ונשתף את הקוראים בסיפורי המופת, וגם אחרי כתיבת מאמר זה עוד נותרו סיפורים רבים מספור לגיליון של השבוע הבא, ואולי גם לאחר הפסח…
"חלק מהסיפורים הללו ראיתי בעצמי, אחרים שמעתי מחברים ויש גם סיפורים מפורסמים. כל עובדה כזאת היא ספר מוסר בפני עצמו, וצריך לא רק לספר סיפורים אלא גם להתבונן בהם וללמוד מהם דרך" הוא אומר.
"החלק הכי חשוב בהספדו של צדיק זה ללמוד ממעשיו בבחינת 'והחי יתן אל לבו', יש לנו כל כך הרבה דרכים להידבק ברבינו גם לאחר פטירתו.
"ואכן, זכינו להקים סמוך לפטירתו פרויקט מיוחד המכונה 'תורתי'. מדובר ביוזמה של הנגיד רבי אהרן דרייזין ממונטריאול שבקנדה, והיא פתוחה לכל החפץ בכך בטלפון שמספרו 073-383-8380, כשכל הרעיון של התוכנית הוא לצעוד בדרכו של רבי חיים זצ"ל, ולקחת איזושהי נקודה מהמעלות המיוחדות שלו, כדי שנבין מי היה האיש הפלאי הזה ונוכל ללמוד ממעשיו.
אני זוכר שכשהייתי ילד כבן עשר, היה רבינו מוסר שיעור בירושלים, בשנת האבל על אביו זצ"ל. איזו מתיקות זאת היתה. הוא היה אומר בשיעור שנמשך עשרים דקות מדי יום, ובמהלכן הוא למד כל יום שני דפי 'ירושלמי'. עד היום אני זוכר את המנגינה ואת הצורה המתוקה שהוא למד. לכל מילה היה חן מיוחד, ראית שהוא חי את הגמרא הוא מנהל שיחה ערה עם הגמרא, מדהים!!! אנשים באו במסירות נפש לשמוע את השיעור הנפלא הזה, ולמרות שהייתי ילד קטן, אני זוכר את הכיף שהיה לי להשתתף בשיעור הזה!
"איך באמת זכה רבינו לכזאת מתיקות התורה? הוא עצמו סיפק תשובה לשאלה הזאת. סיפר רבינו זצ"ל, כשהוא היה ילד, הוא נכנס פעם לדודו החזון איש. שאל אותו מרן החזון איש, מה אתה לומד היום??? אמר לו רבי חיים שהוא לומד מסכת קידושין.
"אמר לו החזון איש, תדע לך שלכל מסכת יש נשמה. היא יצור חי, כמו שהגמרא מספרת בסוף מסכת חגיגה. והמסכת הזאת שאתה לומד, מצפה ומייחלת שתסיים אותה. אם הלומד נוטש אותה באמצע ואינו מסיים, היא בוכה ובוכה בלי הפסק, וזה גורם לה צער נורא ואיום. ואם הלומד מסיים את המסכת, היא שמחה ורוקדת בשמחה עצומה על כך שעוד יהודי עסק בה וסיים אותה.
"ולכן", הזהיר החזון איש את אחיינו האהוב, "אם אתה לומד קידושין, תראה לסיים את המסכת. אל תנטוש אותה באמצע שלא תגרום לה צער נוראי.
"סיפר רבי חיים שהדברים האלו חדרו ללבו ונתנו לו חשק מיוחד לסיים עוד ועוד מסכתות. עד כדי כך היה רבי חיים מרבה לסיים מסכתות, שהוא פיצל את שעות הלימוד שלו ולמד בבוקר בכולל חזון איש ואחה"צ בכולל פוניבז', מסיבה אחת ויחידה, הוא לא רצה שיראו איך שהוא עובר במהירות ממסכת למסכת ומסיים כל הזמן מסכתות בלי סוף, ולכן היה לו סדר לימוד של הכולל הזה וסדר לימוד של הכולל ההוא, כך שהאברכים חשבו שהוא מסיים מהר כי הוא לומד את אותה מסכת בכל שעות היום…".
להיות 'רבי חיים' בדף אחד
"ואכן במערכת של 'תורתי', במספר הנ"ל, אנחנו מציעים אופציה לכל החפץ בכך, לקבל על עצמו לסיים מסכת אחת. איזו מסכת שהוא בוחר, בין אם לומדים אותה בישיבה ובין אם לא. כל אחד גם בוחר לעצמו את קצב הלימוד, דף ביום? דף בשבוע? כל אחד בוחר את הקצב שלו, אבל צריך להיות עקבי וכל פעם שלומדים עוד דף צריך לעדכן והמערכת מחשבת כמה זמן עוד נשאר לסיום וכמה דפים עוד נשארו וכו'. בחור שיסיים מסכת, יזכה לקבל תעודת הוקרה שתהיה חתומה על ידי כל גדולי התורה והחסידות שליט"א.
"כעין זה יש לנו עוד יוזמה באותו פרויקט 'תורתי', להיבחן על דפים שלמים ב'שקלא וטריא'. זה כבר קיים בחמישים ישיבות קטנות ועוד היד נטויה בס"ד. במהלך הזמן הבחורים לומדים דפים 'שקלא וטריא', ונבחנים בעל פה אצל הבוחנים מטעמנו שעושים זאת בהתנדבות מלאה, ובבין הזמנים הבחורים כותבים את השקלא וטריא בסיכום, ועם תחילת הזמן הם ייתנו את הדפים לבוחנים שיעברו על זה ויעדכנו במערכת שהם אכן נבחנו.
"האופציה השלישית והמעניינת במיוחד היא ללמוד דף אחד של גמרא 'כמו רבי חיים'. אנחנו ממליצים לעשות את זה עם הדף הראשון של ערבי פסחים, אבל לא בהכרח כל בחור יכול לבחור לעצמו איזה דף שהוא רוצה, וללמוד אותו עוד פעם ועוד פעם, לעיין בו וללמוד אותו עם השולחן ערוך והמשנה ברורה, עם הרמב"ם והבית יוסף, על ההלכות העולות מהדף הזה, ללמוד אותו כמובן עם רש"י ותוס', עם הרי"ף והנימוקי יוסף, ולחזור עוד ועוד, 30 ו-40 פעם על אותו דף.
"הרעיון הוא שמי שירגיש את הטעם המתוק כל כך בידיעתו של דף אחד על בוריו עם הראשונים, הלכה למעשה, יבין מה זה 'להיות רבי חיים', ואולי גם להרחיב את השיטה הזאת לעוד דפים ומסכתות בש"ס בסייעתא דשמיא".
אולי הוא הזכיר אותי…
פעם נפטר יהודי חסיד גור, שבצעירותו למד בחיידר יחד עם מרן הגר"ח. והנה ביום הראשון של ה'שבעה' נוקשים על דלת ביתה של המשפחה האבלה, הגאון רבי חיים קנייבסקי הגיע לנחם.
בני המשפחה נדהמו, מרן הגר"ח הגיע לנחם אותם??? על מה ולמה??? כשהתיישב מרן מולם, הם לא הצליחו לכלוא את רגשותיהם ושאלו מדוע הגיע הרב? היה לו איזה קשר סודי עם אבא שלנו? אולי למדו בחברותא בחצות הלילה?
"אבל רבי חיים השיב בפשטות שהוא למד עם אבא שלהם בחיידר, ולכן בא לנחם. הבנים ניסו בכל זאת לחקור, אולי הם היו בידידות מיוחדת גם בשנים האחרונות, אבל לא.
"אני לא יודע אם אבא שלכם הזכיר אותי", אמר להם מרן, "קוראים לי חיים קנייבסקי, יכול להיות שפעם הוא הזכיר את השם שלי…
"לאחר שחזרו ושאלו מדוע הטריח הרב את עצמו לעלות שלוש קומות כדי לנחם אותם, השיב להם מרן בפשטות: "כי זה מצווה…".
"אגב אציין שתמיד כשהיה הולך לניחום אבלים, הוא היה מגיע ביום הראשון ל'שבעה', כי 'מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה'".
כמה כלבים יש בש"ס???
"מרן זצ"ל היה נוסע לירושלים שלוש פעמים בשנה, בשלושת הרגלים, כדי להתפלל בכותל המערבי ולבקר אצל חמיו הגרי"ש אלישיב זצ"ל.
"היה בעל תשובה טרי ששמע על כך, והחליט שהוא חייב לקחת את הרב קנייבסקי ברכב המפואר שלו. הרים כמה טלפונים והצליח לקבל את המשאלה שלו. ויהי היום רבי חיים התיישב ברכבו של היהודי שניצל את ההזדמנות כדי לשאול את הרב שאלות שהכין מראש.
"ביציאה מבני ברק הוא עוד שתק, כי רצה להתרכז בדרך ולא להחמיץ אף רחוב, אבל כשהגיעו לכביש גהה הוא שלף מהכיס את הדף עם השאלות שכתב עוד לפני חול המועד.
"כשאני עושה קידוש בליל שבת, כל בני המשפחה מתקבצים לשמוע כמובן", מספר האיש לרב, "אבל השאלה היא אם יש עניין שגם הכלב שלנו ישמע את הקידוש…".
"מרן שמע את השאלה והשיב כדרכו בקצרה: "לא צריך".
"אותו יהודי קיבל את התשובה, אבל היתה לו שאלה נוספת: "האם יש עניין לתת לכלב לטעום מעט מהיין של הקידוש???".
"מרן זצ"ל הבין שהוא נפל פה חזק, ושאם הוא לא ימצא פתרון, הוא יאלץ לעסוק ב'הלכות כלבים' כל הדרך לירושלים…
"בתוך רגע הוא מצא פתרון ואמר לבני המשפחה שליוו אותו ושהיו גם הם באוטו: "באמת מעניין, אף פעם לא עשינו חשבון כמה פעמים כתוב 'כלב' בש"ס…".
"ישבו ועברו על הש"ס כולו, מסכתא אחרי מסכתא, וקיבצו את כל הכלבים עד שהגיעו לחשבון מדויק כמה כלבים יש בכל הש"ס.
"לאחר מכן סיפרו בני המשפחה על כך, והיה מישהו שהחליט לבדוק במחשב ומצא שמספר הפעמים שכתוב 'כלב' בש"ס גבוה יותר… שאלו את מרן הכיצד ייתכן הדבר, והשיב על אתר שהמחשב החשיב גם את המקומות שבהם הופיע 'כלב בן יפונה', ואילו הוא עצמו החשיב רק את המקום שבו ה'כלב' הוא אכן 'כלב', בעל חי ההולך על ארבע…".
ומה נעשה אנן???
"אכן היה רבינו גדול שבענקים, סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, אבל כעת שנסתלק מעמנו מה נעשה?
"אני רוצה לספר לכם סיפור מופלא שאירע אחר הסתלקותו, ושאני מכיר מכלי ראשון: באחד החסידויות הגדולות בארץ, היתה קבוצה של ארבעה חסידים מאוד חשובים, תלמידי חכמים מופלגים, שהיו נוהגים לעלות למרן זצ"ל פעם בחודש לשאול אותו שאלות שונות וגם לבקש את ברכתו עבור כל צרכי בני הקהילה. רבינו היה מברך ראו הרבה ישועות בזכות ברכותיו.
"אחרי הסתלקותו של מרן, כשהגיע המועד שבו היו נוהגים לעלות אליו, הם התכנסו וחשבו מה נעשה כשאיבדנו את הצדיק הקדוש הזה, ומה יהא על עמך בית ישראל הזקוקים לישועות?
"נמנו וגמרו שבמקום ללכת לרבינו, הם ידבקו בדרכיו. פתחו גמרות ולמדו משך זמן מה רק בלימוד התורה בלי להתייחס לשום מפריע חיצוני, ולאחר מכן עמדו ובירכו בפיהם את כל הזקוקים לישועה, שבזכות אותו צדיק שבדרכיו הם דבקים עתה, ייפקדו כל הזקוקים לישועה, ואכן הם מספרים שמיד לאחר מכן הם התחילו לקבל ד"שים, התפילה פעלה את פעולתה כאשר היה בחיי חיותו של מרן זצ"ל.
"לכן יש כאן עצה טובה לכל החפץ להידבק במרן זצ"ל, יכול להחזיק בדרכיו, בין אם בלימוד שעה אחת כפי שעשו אנשי אותה קבוצה, ובין אם בלימוד במערכת 'תורתי' כפי שהזכרתי קודם לכן, ובוודאי זכות מרן תשפיע על כל הדבקים בדרכיו שפע בו"ה בכל העניינים".