הרב אייזיק רוזנבלום
איציק בן ה-13 היה שבור ורצוץ. לא מכבר נחגגה שמחת בר המצווה שלו בהתרגשות גדולה. קהל גדול לא השתתף בגלל הגבלות הקורונה, אבל ההתרגשות אינה תלויה במספר המשתתפים, אלא בדברים אחרים לגמרי, שלא חסרו במקרה שלו.
מצאתי לפני בחור פיקחי ומבין עניין, הוא נמצא בתחילת דרכו בישיבה, ולכאורה יש לו את כל הכלים הנדרשים כדי להצליח בלימודיו בסייעתא דשמיא. הוא מוכשר, חכם, אין לו בעיות קשב מיוחדות, הזיכרון שלצו סביר לחלוטין, עם קצת מאמץ ויגיעה הוא יגיע רחוק בעז"ה.
אז למה הוא היה כ"כ שפוף? בגלל בחור אחר שלומד אתו בשיעור, ופשוט יורד לו לחיים.
בכל פעם שהוא עובר על ידו, הבחור ההוא זורק הערה עוקצנית. פעם הוא לועג לכך שאיציק קצת פחות גבוה ממנו, פעם לזה שהסוודר שלו קצת שונה, פעם הוא מעיר לו על כך שהנעליים לו לא מצוחצחות.
"מה בעצם מציק לך", שאלתי את איציק, "הרי הבחור הזה מעיר לך הערות מטופשות למדי. הטענות שלו הן לא הכי חכמות בעולם, גם הנעליים שלו לא תמיד מצוחצחות כראוי, ואולי הוא קצת יותר גבוה ממך אבל הרי ברור לך וגם לו שקומתו של אדם אינה סיבה ללעג בקרב אנשים שמנת המשכל שלהם אינה נמוכה במיוחד.
"אז מה באמת מציק לך? למה אתה כל כך לוקח את זה ללב???".
איציק חשב מעט, ולאחר מכן ענה לי תשובה: "אני מרגיש שהוא תמיד מצליח לתפוס אותי כשאני לא מוכן, הוא תמיד תוקף בהפתעה, ברגע הכי לא צפוי. אני כבר לא יודע מתי הוא יתפוס אותי, ומה תהיה ההערה הבאה שלו.
"נכון, אחרי שהוא מעיר לי אני חושב על זה קצת ומבין שההערה שלו אין בה שום דבר, אבל זה לא מיד. קודם כל אני נרתע לאחור, נעלב קצת, מאבד עוד קצת מהביטחון העצמי שלי, ורק לאחר כן אני אוסף את השברים ומתעודד מזה שהוא דיבר שטויות. בכל פעם אני נשאר עם עוד קצת נזק, עד שבסוף התחלתי לפחד ללכת לישיבה, אני לא יודע מתי הפעם הבאה שהוא יציק לי…".
**
שמעתי את דבריו של הבחור הנבון, ושאלתי אותו אם הוא למד פעם בספר 'השל"ה הקדוש'. תשובתו היתה שלילית, הוא שמע על השל"ה הקדוש, הוא יודע שזה ספר חשוב מאוד, אבל הוא עוד בחור צעיר, רק בן 13, וטרם היתה לו הזכות ללמוד בתוך הספר.
"קמתי ממקומי, ניגשתי לארון הספרים ושלפתי כרך של השל"ה הקדוש, לקראת סוף הספר מופיע שם חלק שנקרא 'תורה שבעל פה' ובו מאמרים רבים שאחרון שבהם הוא מאמר 'עשרה הילולים' הכולל עשרה שערים. הראשון שבהם הוא 'שער הייחוד', ובתוכו מביא השל"ה הקדוש הגה"ה, עם הסבר נפלא על עניין 'מסירות נפש' על קדושת השם.
כותב השל"ה הקדוש מה זה מסירות נפש? רק אדם שמגיע לידי ניסיון של עבודה זרה וכדו', ומסכים למות כדי שלא לעבור על ג' חמורות הוא מוסר את הנפש? ומי שכל ימיו לא התנסה בניסיונות הללו לא מסר את נפשו???
לא ולא!!!
אומר השל"ה הקדוש שמסירות נפש יכול כל אדם למסור את נפשו על קדושת השם בכל יום ואפילו פעמים רבות ביום? איך? על ידי כח הדמיון.
האדם צריך לדמיין שמעמידים אותו בפני עבודה זרה ומצווים אותו לעבוד אותה, והוא מסרב בתוקף וצועד אל האש. הדמיון צריך להיות כל כך חזק, כותב השל"ה הקדוש, עד שהאדם המוסר את נפשו ירגיש את חום האש על בשרו!!! כך גם את שאר העונשים שבהם מענישים אותו כביכול, בעודו מדמיין זאת, בגלל שסירב לעבור על מצוות התורה, ובכל פעם ידמיין זאת בצורה אחרת, וירגיש את הדבר.
מסביר השל"ה הקדוש: לזה התכוון רבי עקיבא כשסרקו את בשרו במסרקות של ברזל ואמר קריאת שמע, שאלו אותו תלמידיו רבינו עד כאן? והשיב להם כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה… הכוונה, אומר השל"ה הקדוש, שהוא הצטער באמת, כי הרגיש את מסרקות הברזל על בשרו הרבה קודם לכן, עשרות שנים הוא הרגיש וסקילה ושריפה וכל מיני מיתות משונות, ולכן כשבא לידו קיום המצווה הוא עשה זאת בשמחה ולא היה לו כל קושי בדבר!
**
איציק קרא את הדברים יחד איתי ומאוד הקשיב. אכן פשט נפלא, הדרכה יוצאת דופן של השל"ה הקדוש.
"ואיך זה קשור אליך?", שאלתי אותו???
הוא לא ידע מה לענות…
התשובה היא, הסברתי לו, שאדם צריך להיות מוכן לתרחישים מסוימים, בצורה כזאת שכשהם יבואו הוא כבר יהיה מתורגל.
בכל מקום בעולם עושים תרגילי מוכנות והיערכות למלחמה. למה??? בבתי הספר ותלמודי התורה משמיעים מדי פעם אזעקה או צלצול שנועד לדמות אזעקה, והילדים צריכים לרדת בסדר מופתי אל המקלט, כתה ח' במדרגות האלו, כיתה ז' במדרגות ההם, אלו הולכים למקלט הגדול אלו למקלט הקטן…
למה צריך לתרגל את זה? לא חבל על הזמן? אפשר להסביר להם, "ילדים, אם יש אזעקה אתם יורדים לשם, נכנסים למקלט הזה, ומחכים בפינה השמאלית".
אלא מה? אם תישמע חלילה אזעקה, הילדים לא יזכרו מה שאמרו להם ואת ההוראות שנתנו להם, אבל את התרגול הם כן יזכרו, וככל שהתרגול יהיה יותר תדיר ויותר רציני, כך הם יגיבו בצורה מהירה יותר וייצמדו בצורה טובה יותר להוראות.
ולכן, הסברתי לאיציק, אם הבעיה שלך היא שבחור כלשהו תופס אותך כשאתה לא מוכן, מה שצריך לעשות זה לתרגל. לתרגל מפגשים. התרגול יכול להתבצע אפילו בדמיון שלך, כמו המעשה עם רבי עקיבא, וככל שתהיה מוכן טוב יותר, כך תגיב בצורה טובה ביותר ברגע האמת.
**
אנחנו נעשה חמישה תרגילים, הוספתי ואמרתי לו, אני אטיח בך 'עלבונות', ואתה תדחה אותם מהר ככל האפשר בטענה שהם שטויות והבלים, אתה מוכן???
איציק הסכים ואני התחלתי.
"הנעליים שלך מלוכלכות", אמרתי לו, וקיוויתי שהוא לא ייעלב. לשמחתי הוא הבין את הטריק ומיהר להשיב לי: "אז אל תסתכל עליהן…".
"גם המכנסיים שלך קצרות מדי", הוספתי ואיציק שנכנס לאווירה מיהר לענות לי: "טוב, זה בגלל שאני גדל מהר…".
"מה זה העט הזה? לא יכולת להשקיע עוד ארבעה שקלים ולקנות משהו טוב יותר???", איציק: "מה החקירות האלו? אתה רוצה לעבוד במשטרה?".
ראיתי שהוא הבין את העניין, והמלצתי לו, מעכשיו תתרגל בבית, בינך ובין עצמך, תעליב את עצמך ותשיב לעצמך תשובות מיידיות, בלי לחשוב… אחרי שתעשה זאת במשך שבוע, כל יום פעמיים ביום למשך חמש דקות, תתחיל ליישם את השיטה גם מול החבר המציק. ברגע שהוא 'עוקץ', תהדוף את העקיצה באופן מיידי, ואני מבטיח לך שאחרי כמה ניסיונות, העקיצות האלו פשוט ייעלמו, כשהוא יראה שאין ל'ברכה' שלו על מה לחול, הוא יפסיק 'לברך' אותך, ויחפש לעצמו קרבן אחר או תעסוקה חלופית…
**
בפגישה הבאה שלנו, איציק הגיע מחויך ומאושר… אני רוצה לומר לכם", הוא פתח את השיחה, "הרווחתי שני דברים… קודם כל הצלחתי להתפטר מהבעיה שהציקה לי כל כך, ובנוסף, למדתי להכיר ספר חדש, ומאז אני לומד כל יום במשך כרבע שעה בשל"ה הקדוש, ונהנה מכל רגע…".
שמחתי כמובן לשמוע על כך ואמרתי לו ששיטת התרגול הזאת נכונה לא רק למסירות נפש, ולא רק להתפטרות מחבר מציק. השיטה הזאת טובה גם להתגברות על הכעס, הוא טובה גם להתגברות על גאווה ועל כל מידה רעה באשר היא.
וזה בעצם עוד הסבר למה שאמרו חז"ל 'קדש עצמך במותר לך', כי אדם שמתרגל לפרוש ממה שמותר לו, לוותר על הרצונות שלו ולהתגבר על החשק העולה בו לאכול מאכל פלוני או לעשות מעשה אלמוני, בקלות רבה יוכל אותו אדם להתגבר על מה שאסור ועל מה שאינו רצוי בעיני ה' יתברך.