ואהבת לרעך כמוך – וספירת העומר
נדבר מעט על עניינים של בין אדם לחבירו, היות ואלו דברים שמאד צריכים חיזוק, שאדם יכול לעשות דברים טובים אבל בענינים של בין אדם לחבירו הוא לקוי מאד, כמו שרואים לפעמים שאדם רוצה להרחיב ביתו ולהוסיף עוד ארבעה אמות כיון שמשפחתו גדלה וצריך לזה הסכמת השכנים ומצוי מאד שא' השכנים מעכב ומתרץ את זה בכל מיני תירוצים למה זה מפריע לו, אבל אם הוא טוב לב הוא מסכים מיד, וכי מה אכפת לו שלמשפחת השכן יהיה קצת פחות צפוף בביתו, ממילא צריך לראות להשתפר מאד בבין אדם לחבירו.
א"כ רואים מכאן עד כמה חשוב הזהירות בין אדם לחבירו, וכתב רבינו יונה בשערי תשובה (שער ג' אות קמ"א) המלבין פני חבירו ברבים אין לו חלק לעולם הבא, ומה שלא אמרו כן על הרוצח שאין לו חלק לעולם הבא, כי המלבין פני חבירו איננו מכיר גודל חטאו, ואין נפשו מרה לו על עוונו כמו הרוצח, על כן הוא רחוק מן התשובה.
והנה זה ודאי שהרוצח יענש בגיהנום, אבל לא כתוב שאין לו חלק לעולם הבא, ואילו על המלבין פני חבירו כתוב שאין לו חלק לעולם הבא, וההבדל בזה הוא שהרוצח רואה את מה שעשה וע"כ יכול להיות שיתעורר ויעשה תשובה על מעשיו, ע"כ יש לו חלק לעולם הבא, משא"כ המלבין פני חבירו ברבים שאינו מרגיש במה שעשה וע"כ הוא גרוע מהרוצח ואין לו חלק לעולם הבא, וכך הוא הדרך, שבתחילה הוא מלבין פני חבירו ואח"כ הוא מגיע עד כדי רציחה, כיון שאינו זהיר בכבוד חברו הוא מגיע אח"כ עד כדי כך שנהיה רוצח.
וממילא אין פלא שיש בימינו כ"כ הרבה דברים נוראים שא"א לתאר, שהרי זה נורא ואיום להרוג אדם באכזריות, אפילו אם הוא היה אדם פשוט, ומגיעים למצב הזה כיון שאין נזהרים בדברים שבין אדם לחבירו, והתורה הלא מדגישה את החשיבות של הזהירות בבין אדם לחבירו.
שח רבנו: ששנה אחת בבית כנסת חשוב בבני ברק היה עוררים על הש"ץ של מוסף דר"ה שהלך ללמד במקומות שאינם ראויים, והורידוהו מהש"ץ, וניגש אחר במקומו. וראיתי כיצד בעת שניגש הלה למקום הש"ץ זלגו עיני הש"ץ הראשון דמעות.
ובאותה שנה נסתלק הש"ץ השני באופן פתאומי בית עולמו, ומי יודע חשבונות שמים.
זהירות רבנו בבין אדם לחבירו
כאשר רבנו שליט"א אומר את שיעוריו בימי הקיץ בישיבת פוניבז' היו מדליקים את המאוורר או את המזגן ומקפידים לכוונו אליו כדי שלא יהיה לו חם, אמנם היות והוא אדם חלוש המכשיר רק הזיק לו והצטנן בעיקרון פשוט וברור כי רבנו יתנגד ויורה להם שלא יכוונו את המאוורר אליו. אך רבנו שליט"א לא אמר להם דבר, ולכן כשהיא הרבנית הייתה פוגשת אחד מהתלמידים ביקשה שיחוסו על בריאותו ולא יכוונו מאוורר מולו, הרי לנו כמה נזהר כלפי תלמידים צעירים בהידור וחומרה יתירה.
העיד נכדו שאמר לו בקיץ בזקנותו בשנים האחרונות מתקיים בביתי מנין לתפילות שבת אני חושש מלהדליק מזגן שמא אצטנן ואחלה, אך כיון שכל כך ביקשו חשבתי לעצמי שהם ידליקו את המזגן, ואני אלבש בגד חם בתמוז, וממילא יהיה אפשר להדליק מזגן, אבל אם כל זאת מידי קיץ נחלה מעט מחמת המזגנים הפועלים לטובת שומעי השיעור בביתו והבאים לתפילות, אבל רבנו שותק. [ויצויין רבנו שליט"א משלם מכספו הפרטי את החשמל הזה להפעלת המזגנים, וממאן לקחת מהמתפללים או מכל אדם זר שמבקש לממן את החשמל המופעל לטובת הציבור]. (מאחורי הפרגוד)
לא להניד עפעף
מעשה נוסף של הידור אחר בבין אדם לחבירו שאירע בכ"ד ניסן תשע"א בשעה שקיבל רבנו שליט"א קהל כשהוא יושב על מיטתו, אחד הנכנסים הניח על הכרית את הקערה לנטילת ידיים ובה ספל מלא מים והתיישב שם, ולא שת לבו ולפתע נשפך הספל על המיטה, [ומאחר שרבנו שליט"א מחמיר בגילוי במים גם במי נטילת ידיים, והספל שבקערה הנ"ל היה מכוסה לכן אותו אברך לא שת לכך שהמים יכולים להישפך].ורבנו שליט"א אפילו לא הניד עפעף לסובב את ראשו לראות המים ומחמת מי נשפכו, והמשיך לשבת ולדבר איתם, אחרי שכולם עזבו את החדר התברר כי נרטב כולו אף נזקק להחלפת כל בגדיו ממש ואף הוצרכו להחליף את כלי מיטתו ואת המזרן, אך בשעת מעשה אפילו לא סובב את פניו. (מאחורי הפרגוד)
רק הוא צודק
ת"ח בבני ברק שעתיד היה לנאום במגבית חירום להצלת יתומים, שאל את רבנו שליט"א מה לומר להם? וענה לו רבנו שליט"א תאמר להם שצריך להפסיק לצער איש את רעהו או בביתו ומשפחתו, כי צרות משונות כאלו באות מחמת בעיות בבין אדם לחברו, והמשיך רבנו שליט"א: היום ערב שבת קודש נכנס יהודי והתאונן על יסורים שונים ומשונים ממש שעטו עליו. אמרתי לו שמכיוון שהצרות משונות כ"כ שיפשפש ויבדוק שמא נכשל בבין אדם לחברו בצער לזולת. הוא הגיב: כי מעולם לא ציער בני אדם וכי הוא נזהר תמיד בין אדם לחברו, לא וויתרתי לו וביקשתי ממנו לחשוב עוד בסבלנות כיון שצרות כאלה מחייבות מחשבה נוספת, והוא נזכר וסיפר כי אכן פעם אחת ציער את פלוני אבל במקרה ההוא צדק והיה מגיע לו הפטיר בבטחון, אמרתי לו: בעולמנו מסתובבים אנשים שהרגו ורצחו מה אתה חושב שלאנשים הללו היה משעמם ולכן נטלו נפש, הרי בוודאי הנרצח הציק להם גנב או הכה אותם אבל הם רצחו נפש אם כן מה אתה משיב לי במקרה ההוא צדקתי, אמנם צדקת אבל נכשלת בצער גדול לזולת למי שצודק לא הותר לרצוח, למי שצודק לא הותר להתאכזר, ועוד עבירות. (מפי רבי דוד שריבר שליט"א) (מאחורי הפרגוד)
(כאיל תערוג, תשע"ה)