לפנינו סיפור נפלא על כוחה של תפילה תמימה מפיו של יהודי. מתוך הספר הנפלא העוסק בכוח התפילה 'אוחילה לא-ל'.
הצמח צדק היה אומר: מקובלני, שתפילה הנאמרת בתמימות, אף אם היא יוצאת מפיו של יהודי פשוט – הרי היא מתקבלת כתפילתן של הצדיקים הראשונים.
רבי אלימלך בידרמן שליט"א סיפר בשמו מעשה מופלא:
יהודי כפרי פשוט התגורר סמוך ונראה לעיר הקודש ירושלים. לפרנסתו עבד את האדמה, ואת תוצרת הפירות והירקות שצמחו אצלו מכר לאנשי ירושלים. כך הרויח את מטה לחמו בצמצום.
יהודי זה היה עם הארץ, ואפילו את סדר התפילה לא ידע כראוי. אלא שפעם אחת בבואו לירושלים הכיר את אחד מרבני העיר, ומאז עשה לו מנהג של קבע לעלות אליו בכל פעם שהגיע למכור את התוצרת שלו, ובכל ביקור ביקש שילמד אותו קטע מן התפילה.
נענה הרב למשאלתו הטהורה, והקדיש עבורו פרק זמן, בו לימדו בסבלנות אין קץ את מטבע התפילה שקבעו אנשי כנסת הגדולה.
והנה הגיע חודש חשון. היהודי הודיע לרבו, כי בימים הקרובים לא יוכל לפקוד את ביתו כהרגלו מימים ימימה, שכן בתקופת החורף יורדים גשמים עזים וכל הדרכים מלאות בוץ ורפש. על כן ביקש ממנו, שיכין לו את סדר התפילה למשך חודש ימים, בהם לא יעלה בידו להגיע אליו.
נענה לו הרב בטוב ליבו, והכין לו את סידורי התפילה המתאימים לכל יום במהלך החודש הקרוב. ואמנם היהודי הקפיד בהיותו בביתו להתפלל מידי יום ביומו כפי הסדר שקבע לו הרב.
באחד הימים נקלע היהודי לירושלים, והנה הבחין כי החנויות כולן סגורות על מנעול ובריח.
ברגע הראשון עלה בו מורא גדול, שמא טעה בחשבון הימים, ואותו יום הוא יום השבת, אולם כאשר פתח בשיחה עם יהודי שפגש, הבין כי לא שבת היום. הפציר בו שיגלה לו מהי הסיבה לחנויות הסגורות.
'יום תענית הוא היום הזה', השיב לו בן שיחו, 'והחנויות סגורות משום איסור מלאכה שגזרו ביום הזה'.
'יום תענית?' הזדעזע היהודי, 'כלל לא ידעתי על כך!'
שבור ורצוץ עלה אל בית הרב, ובכה לפניו: 'כמעט נכשלתי באיסור אכילה ביום זה! מדוע לא סיפר לי הרב כלום על תענית הציבור שנקבעה היום?'
התנצל הרב: 'תענית זו אינה מן התעניות הקבועות. זוהי תענית מיוחדת שקבעו הרבנים. בשעה שסידרתי לך את סידורי התפילה שלך, עדיין לא קבעו את היום הזה'.
'תענית מיוחדת?' תהה הכפרי, 'מה ראו חכמים לקבוע את היום הזה לתענית?'
'משום שכבר עברה תקופת חשון ועדיין לא ירדו גשמים', הסביר הרב, 'על כן צריך להתענות כדי שיבטל הקב"ה את רוע גזר דיננו'.
'אך מדוע צריך לצום בשביל זה?' התקשה הכפרי להבין.
'ומה לדעתך ראוי לעשות כאשר אין הגשמים יורדים?' החזיר לו הרב שאלה.
השיב הכפרי בפשטות: 'בשעה שאני זקוק לגשם בשדה שלי, אני נושא את עיני השמימה, ומבקש מעומק הלב: 'אבינו שבשמים, צריך אני לאכול, אנא תוריד לי מטר מן השמים' ומיד יורדים גשמים'.
התרגש הרב מדבריו והציע לו לעשות זאת גם כעת.
הסכים הכפרי, יצא החוצה, וכבן המתחטא לפני אביו ביקש מקירות לבו בתמימות 'אבינו שבשמים, למי תתן גשמים אם לא לאנשי ירושלים? הרי הם בניך אהוביך!' ותכף התקדרו השמים בעבים וגשמי ברכה ניתכו ארצה.
כשסיים הצמח צדק את סיפורו הוסיף: היהודי הזה התפלל בתמימות, בלי 'חסידישע פשעטלאך'… הוא אינו הרהר כלל שמא הוא אינו ראוי, לא חשב שאולי לא ירדו גשמים והתפילה לא תתקבל. הולך היה באמונתו הפשוטה, יודע שהקב"ה כל יכול, וברור לו ללא צל של ספק שבודאי יוריד ה' גשמים עבור בניו אהוביו. משום כך תפילותיו מתקבלות לרחמים ולרצון, ועוד בעודו מדבר שומע ה' לקול שוועתו.
(אוחילה לא-ל)