סיפר הרבני החסיד המפואר רבי קאפיל שענברוין שליט"א, מחשובי תושבי קריית יואל מאנארא יצ"ו: לפני כשנתיים ימים בערב פסח תשע"ט חש לפנות בוקר בכאבים עזים בליבו, מיד קרא לבנו ר' בעריש שליט"א המתנדב בארגון 'הצלה', רבי בעריש בדק את אביו ומצא שכל המדידות מראים שהמספרים גבוהים באופן נורא ואיום. במהירות עצומה החישו את רבי קאפיל לבית החולים, שם החלו לעשות לו סדרת בדיקות ולתת לו תרופות לסדר את מצבו החמור ל"ע.
והנה תיכף בבואו לבית החולים פנה אל הרופא ואמר לו, שמע נא, עלי להתייצב בשעה 1:00 בצהריים בקריית יואל לצורך אפיית מצת מצוה… שחק עליו הרופא ואמר לו, מה הינך סח, עדיין הנך שרוי בסכנת חיים, כיצד תדבר מ'מצות'. אולם 'הוא באחד ומי ישיבנו'… עד שאמר לו הרופא, דע לך, כי לפי הנראה כעת יש ספק גדול כמה שעות נשארו לך לחיות, ואתה 'חולם' להשתחרר בצהריים…
ואכן, רבי קאפיל ראה את הבהלה הגדולה סביב מיטתו, כשעוד ועוד רופאים באים לנסות להציל אותו… ומטפלים בו בכל מיני טיפולים. בשעה 11:00 יצא בנו מהחדר לזמן מה להספיק להתפלל שחרית, ואמר ר' קאפיל לב"ב. חוששני שהגיע הזמן לעשות 'תשובה' – אני רואה שהמצב לא פשוט, ה'חברה' אינם מצליחים… והכריז בקול שהוא מקבל על עצמו מעתה שלא לדבר כלל בקריאת התורה מתחילה ועד סוף.
אמרה לו נוו"ב, והרי בעצמך אמרת לי שמעודך ועד היום לא דברת באמצע קריאת התורה, וכי עתה כש'יזכיר לו יום המיתה' נודעים לי 'סודות' שלא ידעתים עד היום?… השיב לה: אכן מעולם לא דברתי בקריאת התורה, אלא שעד עתה לא קיבלתי זאת על עצמי ב'קבלה', רק הייתי נזהר בכך לחומר האיסור שבדבר, כידוע מפי ספרים וסופרים, ועתה לרגל המצב הריני מתחייב עצמי ב'קבלה' שלא לדבר מתחילת התפילה ועד סופה, וביותר בעת קריאת התורה.
תוך כדי דיבור ממש נכנס הרופא ב'נשימה אחת', שאל ותמה – מה היה כאן, ברגע זה נפלו כל ה'מספרים' וירדו מטה מטה עד שה'לב' פועל כאחד האדם. רבי קאפיל, שה'מצות מצוה' בערו בקרבו נענה מיד אל הרופא: אולי תשלחני לביתי מאחר שב"ה כבר התייצב הלב. החזיר לו הרופא: לא ולא, מאחר שעד לפני רגעים ממש היית בסכנת חיים, עלינו להשאיר אותך כאן תחת השגחה ו'שמירה מעולה' לראות שהכל פועל כשורה, ואם תמשיך להרגיש טוב תוכל לחזור אל ביתך בחצות הלילה, אבל לא רגע אחד קודם לכן.
אך רבי קאפיל, שעז היה רצונו להספיק לאפות מצות כדת היום נענה ואמר – הריני מקבל על עצמי לפרסם את הנס שהיה לי בזכות הקבלה שלא לדבר בקריאת התורה, כדי לעורר את הרבים ולהפרישם מאיסורא…
מה עשה הקב"ה, כעבור זמן מועט הובהל לאותו בית חולים איזה נכרי שהיה שרוי במצב קשה ומסוכן ביותר, מרוב 'בהלה' סביב אותו גוי הוציאו את רבי קאפיל מחדרו עם המיטה אשר שכב עליה כשאינו לבוש כהוגן רק מכוסה באיזה כיסוי דק, והניחוהו בפרוזדור – כי היו צריכים את החדר פנוי לאותו גוי. התרעם ר' קאפיל וגער ברופאים – וכי כך מביישים אותי להניחני ב'רשות הרבים'… הבו לי את בגדיי וכו', והללו, שלא היתה להם סבלנות אליו ולבקשותיו, נענו לעברו: אם ברצונך – לך לך מכאן…
ואכן בשעה 1:00 בצהריים כבר היה בקריית יואל כשהוא בריא ושלם. להודיעך כוחה של קבלה טובה שבוקעת רקיעים ומבטלת גזירות קשות ורעות.
(באר הפרשה)