הרב צבי וינברג
"וַיֹּאמֶר הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה" (בראשית כ"ב, ז')
במסכת ברכות (כו:) מובא שיצחק תיקן את תפילת מנחה, שנאמר (להלן כד, סג): "ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב", ואין שיחה אלא תפילה.
מבואר מדברי הגמ' שאת תפילת מנחה תיקן יצחק לפני נישואיו עם רבקה, עי"ש בפסוקים, שרבקה פגשה אותו כשחזר מהשדה. אולם השל"ה הקדוש (ספר בראשית פרשת וירא תורה אור ד') מביא חידוש שיצחק תיקן את תפילת מנחה כבר בזמן עקידתו.
וז"ל שם: "ומצאתי שלכך נקרא תפילת מנחה "מנחה" יותר משאר תפילות, הלא כל שאר תפילות הם מנחה שלוחה לה', אלא שאמר יצחק מה זה יש כאן עולה ולא מנחה סולת, עמד ותיקן תפילה שתהיה במקום מנחה, על כן נקראת זאת התפילה של בין הערבים שתיקן יצחק "מנחה", שתקנה במקום מנחת סולת. ורמז לדבר "ונפש כי תקריב קרבן מנחה" (ויקרא ב, א), היינו יצחק שמסר נפש".
בדברי השל"ה מבואר שזמן העקידה היה אחר חצות, ולא בבוקר, וכן צ"ע בדבריו דהא בגמ' מבואר שתיקן תפילת מנחה בתקופה מאוחרת יותר כנ"ל.
על עצם קריאת שמה של תפילה זו "מנחה" יותר משאר קרבנות, עיין בתוי"ט (ברכות ד, א) ובקדושת לוי (פר' חיי שרה), וברש"ר הירש על תהלים (קמא, ב).
(קב ונקי)