"ונתנו איש כופר נפשו"
"קורונה" – נזכרים, כן, בוקר אחד מגיעים שמועות על מגיפה מסתורית שפורצת איי שם בסין ומפילה חללים… והנה קמים בבוקר וכל הארץ רועשת וגועשת הקורונה המפחידה הגיעה לארץ והיא הולכת ומתפשטת בצעדי ענק, אנשים נופלים למשכב, הסכנה מרחפת באויר…
כמובן שצוותי משרד הבריאות מתחילים לתת הוראות, סוגרים בחדר אטום כל אדם שננדבק בנגיף, אנשי משרד הבריאות עצמם עצמם עטופים בנילוני מיגון עם תו תקן רפואי לבל ידבקו, כדי לרסס את אזור המגורים של החולה. אך לא עוזר כלום וגם מהם יש נדבקים. ובסוף היום מתווספים מספר הנדבקים במגיפה לכאלף איש רח"ל.
ראש הממשלה וצוות עוזריו יחד עם שרי הבריאות והבטחון מכנסים ישיבת עיתונאים ובקול שבור אומרים לעם שלא ידאגו אנו נתגבר. כמובן שהם עצמם אין להם שמץ של מושג כיצד יעשו זאת. אך כדרכם הם מודיעים שכבר הם הקימו וועדת חקירה שתבדוק כל רגב אדמה, לא תשאיר אבן על אבן, הכל יבדק מהו מקור המגיפה. החל בבדיקת הכור האטומי בדימונה לוודא שאין זו דליפה רדיואקטיבית, ועד האפשרות שמדובר בנשק ביולוגי מפרי עמלם של המחבלים תושבי רשות הפלשתינאית.
והנה לאחר שכל מומחה לענייני זיהום האויר, וטיהור בארות המים, בודקי האדים משדות הנפט, כל אחד בתורו
והנה לאחר שכל מומחה לענייני זיהום האויר, וטיהור בארות המים, בודקי האדים משדות הנפט, כל אחד בתורו עלה לשידור בתקשורת והסביר את תורתו הלמדנית להאיר את קצה המנהרה בתאוריה שלו – מבקש יו"ר מפלגה חרדית את רשות הדיבור באומרו שיש לו את הפיתרון הברור, והסיבה שאין לה פורכין, מהי המגיפה.
כולם מחדדים את אוזניהם לשמוע מה כבר יכול למכור הנציג שומר המצוות, והוא מסביר בארשת חשיבות ורצינות ובאופן שאינו משתמע לשני פנים, את ההסבר לכל האירוע המתגלגל.
הסיבה נעוצה, ב'מפקד האוכלוסין', הוא אומר בידענות. לטובתו אלו שלא הבינו היטב את דבריו הוא חוזר ומסביר שכיון שעשו מפקד אוכלוסין, נגד ציווי התורה שאסור לפקוד ולספור את בני ישראל, זה מה שהביא את המגיפה הנוראה!!!
מבקשים מהח"כ הנכבד שינמק מהיכן הוא לוקח את ההסבר הלא מדעי בעליל, להסברו המפתיע, הוא פותח את חומש שמות בתחילת פרשתנו וקורא: "כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם – מפקד האוכלוסין- ונתננו איש כופר נפשו לה' בפקד אותם ולא יהיה בהם נגף בפקד אותם".
"רוצים לעשות 'מפקד אוכלוסין'? אין בעיה!", הוא מסביר, "אבל הייתם צריכים לגבות מכל אדם סכום מנימלי של עשרה שקלים להחזקת בני התורה בכוללים, כדי שלא תיגרם המגיפה בעקבות המיפקד".
אנשי התקשורת הוותיקים מסירים את מסיכת הקורונה מעל פניהם בהפתעה לא מוסתרת. אהה, כסף הם רוצים, החרדים. כסף! זה מה שחשוב לכם עכשיו כשכל המדינה מתמודדת עם מגיפה, אתם לא מתביישים?
ובכן רבותי, גדולה הסרת המסיכה יותר מכל המומחים והפרופסורים שהסבירו כמה צריכים להיזהר מפני המגיפה הנוראה. אף אחד כבר לא מתעניין במגיפה עצמה, הסחטנות החרדית היא היא נושא השיחה החדש בו עוסקים כולם מבוקר ועד ערב.
הנה לנו מבחן קטן לבחינת עוצמת וחוזק האמונה, כל אחד של עצמו. אם אנחנו היינו נשאלים מה הסיבה למגיפה, האם היינו אומרים בקול צלול וברור מה היא עמדת התורה בעניין, או שהיינו מהססים לומר את מה שברור מאליו לכל יהודי מאמין?
**
הנביא (שמואל ב' פכ"ד) מספר שדוד המלך שלח למנות את ישראל ולא לקח כופר נפש בעת פקידתם, הקב"ה אמר לו דרך גד החוזה שיש לו בחירה או שיהיה שבע שנות רעב בישראל, או שירדפו אחריו אוייביו במשך שלושה חודשים או שיהיה דבר בישראל שלושה ימים, דוד המלך אומר לגד "נפלה נא ביד ה' כי רבים רחמיו וביד אדם אל אפולה" נאמר בנביא "ויתן ה' דבר בישראל מהבוקר ועד עת מועד וימת מן העם מדן ועד באר שבע ושבעים אלף איש". בגמרא (ברכות סב ע"ב) נחלקו האם המגיפה היתה שעה אחת או שש שעות, מדובר בכמות עצומה של בני אדם שהמגיפה פגעה בהם מקסימום תוך שש שעות, על אותו מניין.
אם אנו רואים זאת בנביא כדברים ברורים, האם יש לנו שאלות כשישנו איזה נגיף והוא מגיע אחרי מפקד כזה או אחר מדוע זה הגיע?
כיצד נראית אמונה חושית וברורה, מאיר את עיננו הגאון רבי יצחק הכהן פייגנבוים רבה של וורשה בספרו 'אור פני יצחק' בו הוא מספר את מה ששמע מרבו האדמו"ר בעל ה'חידושי הרי"ם זי"ע על ה'נודע ביהודה' שכשקיים מנהג ישראל לפתוח את הדלת בליל הסדר קודם אמירת 'שפוך חמתך', ומשסיים את אמירתו היה ניגש אל הדלת לסוגרו והיה יורד ללוות את אליהו הנביא עד לרחוב.
ה'חידושי הרי"ם' הוסיף ואמר על כך: הנודע ביהודה לא ראה את אליהו הנביא בליל הסדר! ולא שאני מוריד ח"ו מגדולתו, אדרבה, הנודע ביהודה היה חי את האמונה בצורה כה מוחשית שאם נאמר שאליהו הנביא מגיע בלילה הזה לבתיהם של ישראל ברור הוא שהוא נמצא כאן, וראוי ללוותו עד למטה.
בשהותי בשב"ק ר"ח ניסן תשע"ו בבית החולים שיבא בתל השומר, נתקלתי ביהודי מיוחד רבי אברהם שמו, דמות ירושלמית מקורית, בליל שבת ניגש הלה להתפלל לפני העמוד קבלת שבת, פצח בשיר ידיד נפש כשהוא פונה אל הקהל ומדרבן לשיר במלוא הכח, ומיד לאחריו הוא עולה על הבימה ואומר: "היום ר"ח ניסן בירושלים היו אומרים "פון ניסן ביז ניסן פון צרות זאל מען נישט ויסען" (מניסן עד ניסן שלא נדע מצרות) באו נתפלל יחדיו על כל החולים, אני כבר כאן אחד עשרה שנה! נאמין ונייחל שמחר בלילה מוצש"ק כולנו משתחררים מכאן!"
היות ובשבת זו היה לו יאצ"ט הוא ניגש לעמוד בכל התפילות, תפילותיו היו מעורבים מחד היו בכיות ותחינות, ומאידך היה שר ומזמר ואף מרקיד את הקהל כולו, הציבור כולו חש התרומות מיוחדת, הרגישו שהיהודי תולה את כולו בהקב"ה.
מיד זעק ר' אברהם "אלף שקל"
כשהגיע עת מכירת העליות הגבאי הכריז שכל ההכנסות הן עבור פעילות ארגון חסד שפעל אז בביה"ח ודאג בשלימות לסעודות שבת במקום, ור' אברהם פונה לקהל ואומר: רבותי הארגון הזה עוזר לכולנו, כדאי לכם לרכוש את העליות במחיר כמה שיותר גבוה כל קניה כאן זה פגישה פחות עם רופא…,
את חטאיי אני מזכיר היום, כששמעתי אותו פונה בפנייה זו אל הקהל חשבתי לתומי, הנה עוד אחד שמראה את כוחו באומנות ה'שנור'. כשמדובר בלהוציא כסף מהזולת הוא גיבור לבקש סכומים גדולים…. ומהר מאוד התבדיתי, העליות שנמכרו החלו בחמישים שקלים כשכולם עלו עד למאתים – מאתים חמישים שקלים לעליה, אך משהגיע מפטיר והגבאי הכריז חמישים שקל מפטיר מיד זעק ר' אברהם "אלף שקל", הקהל הרים גבה אך הוא הפטיר מיד ואמר "פגישה עם פרופסור עולה אלפים שמונה מאות שקלים!".
הוא לא הסתפק בכך, ומשסיים לברך את ברכת התורה שאחר העלייה עשה מי שברך לחולה – לעצמו, בעבור שיתן אלף שמונה מאות שקלים!. ישב לידי בספסל יהודי שהיה אורח די קבוע בביה"ח בתקופה ההיא וגילה לי שהוא היה בבית הכנסת בראש השנה, והדבר חזר על עצמו בייתר שאת, ר' אברהם רכש עליות רבות ובסך הכל הסכומים חצו את העשרת אלפים שקלים, ותמיד הפטיר כל עליה כאן פגישה פחות עם פרופסור!
הרהרתי לעצמי, היהודי סובל שנים, אחד עשרה שנה שהוא נזקק להיות יום יום בביה"ח, סוג חולי שלפי דרך הטבע לא נראה שיש לה מקום להשתנות, אבל הוא חי ונושם אמונה בה', התפילות, הצדקות, כולו תקוה לצאת מחוליו. למדתי בשבת זו פרק חי בהלכות אמונה.
**
שם עוצר אותה יהודי אמריקאי ואומר לה
ואספר עובדה נפלאה, ביודעי ומכירי קא אמינא, משפחה ברוכת ילדים, האבא עובד ד' בתמימות יושב ולומד ועד כמה ששלח ידו כדי להביא טרף לבני ביתו, ההצלחה לא האירה לו פנים באופן מיוחד… רעייתו היתה עקרת בית, אולי שמרה על ילד אחד או שניים כמטפלת, והבית מלא בילדים ב"ה.
אם הבית היא אשה פשוטה ותמימה, חיה באמונה חושית, לא הפסיקה לדבר עם הרבש"ע, כל צורך שהתעורר היתה מבקשת ממנו.
זיכה אותם השי"ת ואחד הילדים התארס, והיא צריכה להלביש את כל הילדים בבגדים הראויים לחתונה, לא פאר ויוקרה היווה הבית, ההיפך, אבל בושות אי אפשר לעשות…
האם כדרכה פנתה לכתובת הקבוע שלה בשיא תמימותה, נסעה לכותל המערבי לא לפני שישבה עם עצמה וערכה את כל הרשימה שהיא צריכה לפי גילאי הילדים ומספר הבגד והנעלים שהם צריכים, ניגשה אל הכותל, פתחה בתפילת מנחה, פרקי תהילים, הוציאה את הדף והקריאה להקב"ה במדויק למה היא זקוקה כדי להלביש את בני ביתה.
היא סיימה את תפילתה ויצאה מרחבת עזרת הנשים של הכותל לעבר הרחבה החיצונית, שם עוצר אותה יהודי אמריקאי ואומר לה, תראי אני מייבא ביגוד מחו"ל, הבאתי קונטיינר לחלוקה אולי את מכירה מי מתעסק עם חלוקות בגדים למשפחות, היא ניסתה לעזור לו אבל הושיטה לו את הפתק ואמרה לו על זה ביקשתי עכשיו, הוא ביקש את הכתובת ואחר מספר ימים הגיע ביגוד מלא בתוספת בגדים באותם מספרים לכל בני המשפחה!
מי שחי באמונה חושית ויודע מה הכתובת, אין לו מקום להישען על עצמו, הקב"ה יביא עד אליו כל מה שהוא צריך, זהו כוח של תפילה אמתית ללא התערבות של כוחי ועוצם ידי, כך חקק הקב"ה בטבע הבריאה, תפילה מורידה שפע.
תסתכל על הבחורים של היום, ראית איזה תפילה נפלאה הם מתפללים כאן
אחד מגדולי המחנכים בקליבלנד הוא הגה"צ רבי יחזקאל מונק שליט"א, לשעבר כיהן במשך עשרות שנים כמשגיח בישיבה קטנה טלז, כיום לאחר שעבר אירוע מוחי התפקוד הגופני שלו אינו כשהיה, אך כמו שהוא עקשן בעבודת ד' כך הוא עקשן שלא להיכנע למצבו הגופני, יושב הוא בביהמ"ד 'קהל יראים' ולומד בהתמדה. ניגשתי אליו לאחר תפילת שחרית והוא 'עומד' ומקפל את תפיליו, כשבכל רגע מט ליפול… שוחחתי עמו בדברי תורה ואז פנה ואמר לי בכאב רב "תסתכל את הבחורים של היום, ראית איזה תפילה נפלאה הם מתפללים כאן. (המניין הזה הוא מיוחד בקצב האיטי שלו בו מתפללים כמונים מעות ממש) תראה איך הם יושבים ולומדים ושמורים במראה שלהם, – וכאן הרעים בקולו – 'אבל דבר אחד אין להם, אין להם מספיק הקב"ה!!!'.
המשיך הרב מונק ושאל האם שמת לב כמה פעמים עד שמונה עשרה אנו אומרים את המילה "לפניך"?! אדם קם בבוקר הוא מצהיר מיד "מודה אני לפניך" הוא מברך על מהלך גופו ואומר "אי אפשר להתקיים ולעמוד לפניך" מודים על הנשמה ואומרים "כל זמן שהנשמה בקרבי מודה אני לפניך" וכך ממשיכים כעשרה פעמים ואומרים שוב ושוב "לפניך". אנו מברכים מאה ברכות ביום ואמרים ברוך "אתה" בלשון נוכח, מדברים אתו עומדים לפניו, האם אנו חיים זאת? האם כשאנו אומרים זאת אנו לפחות אז חשים שהננו עומדים לפני מלך חי וקיים?!
וההבדל אם אנו חיים ולו במעט את ה'לפניך' או לא, הם שני סוגי אורח חיים בעבודת ד', כי בלי ה'לפניך' אנו אמנם לומדים תורה ומקיימים מצוות מכל סיבה שהיא, אך הצד השווה שבהם שאנו עושים בעיקר פעולות ולכן הם לא כל כך משפיעים עלינו בעצם. לעומת זאת ככל שאדם חי את ה'לפניך' הוא חי ונושם שאין שום מציאות בעולם חוץ ממנו יתב', החיים כולם הם חיים עם הקב"ה, זה משפיע באופן ישיר הן בחיי הרוח והן בחיי הגשם.
אם נתבונן בדברים נגלה שכל אלו חד הם. יהודי צריך לדעת שמה שמנהל את העולם זה התורה! הקב"ה! אין שום דבר אחר. אם מתפרצת מגיפה חלילה, זה לא בגלל דליפה של וירוס כלשהו ממעבדה בסין, ואם פורצת מלחמה חס ושלום, אין זו תוצאה של 'קונספציה שגויה'. לא ולא. אלו דברי הבל ורעות רוח. המלחמה והמגיפה הן תוצאה ישירה של המעשים שלנו, כמה אנחנו לומדים, איך אנחנו לומדים, כמה אנחנו משמרים את השבת ומהדרים בכבודה, כמה אנחנו אוהבים זה את זה ומכבדים זה לזה. כל שאר ההסברים הם רק תוצאות של הסיבה המרכזית – ההתנהגות שלנו עם הקב"ה, שגורמת להתנהגות של הקב"ה אלינו.
אחרי מגיפה, אחרי מלחמה, הגיע הזמן שנבין את זה, ובעיקר שנפנים את זה אל תוך הלב, ונזכור שבכל עת ובכל רגע אנחנו נמצאים מול הקב"ה, ברציפות, בלי שום הפסקה!