אחד היהודים העשירים באנגליה שיגר מכתב ובו סיפור מופלא של השגחה פרטית, על מנת לפרסמו כאן בארץ ישראל.
גביר זה לא היה מבאי בית המדרש, והיה רחוק מקיום מצוות אך בשלב מסויים ירדה עליו רוח טהרה ממרום, והוא קיבל על עצמו להתחזק. "אחת הקבלות שקיבלתי על עצמי היתה לעשות כל מאמץ על מנת להתפלל את כל התפילות בבית כנסת, ובמניין", הוא מספר.
לפני כחודש וחצי. כך הוא כותב, פקדה את לונדון וערים נוספות באירופה סופת שלגים עזה ששיתקה את כל הפעילות בעיר. כשהגיע זמן תפילת ערבית, לא חשבתי פעמיים, וכיון שקיבלתי על עצמי להתפלל בבית הכנסת ובמניין, לא התחשבתי בשלגים שכיסו את כל הדרכים, וגם לא היה אכפת לי מכך שנפש חיה לא נראתה ברחוב.
הגביר יורד למכוניתו ההדורה, מתניע אותה, ומתכונן לנסוע על השלגים, עד לבית הכנסת. ברם, כאשר אך החל בנסיעה, חוסמים לפתע שני בריונים את דרכו, ואינם מאפשרים לו לנסוע. עד מהרה הבין האיש שהשניים חמדו במכונית הפאר שלו, והם רוצים לשדוד אותה ממנו, וגם את הכסף הרב שהיה באותו רגע במכונית.
האיש מחליט שלא להיכנע להם, ונאבק עם שני הבריונים שהלמו בו בפראות, והיכו בו בכתפו, הוא הרגיש כאבים עזים, והחל לצעוק בקול רעש גדול. האדם היחיד ששמע את צעקותיו, היתה אשתו, שפתחה אף היא בצעקות 'הצילו', עד שהשודדים נמלטו ונסו על נפשם.
מחמת הכאבים בכתף, הובהל הגביר לבית החולים, ושם אבחנו הרופאים שהכתף סובלת משבר, בתוך כדי הצילומים שנעשו לפצוע, ובמהלך האבחון, פורצת מפי הרופאים צעקה, שגם הגביר הפצוע נבהל ממנה. "הקב"ה הציל אותך", אומרים לו הרופאים בהתרגשות, והוא, כמובן, עדיין איננו יודע מה קרה.
הרופא האחראי ניגש אל הגביר, ומצביע לו על אחד הצילומים, ואמר לו: "אתה יודע מה רואים כאן? כשצילמנו לך את הכתף, גילינו בדרך אגב ששסתום הלב שלך סתום לחלוטין, ואם לא היינו מגלים זאת, היית עלול בתוך זמן קצר לקבל שבץ לב באופן פתאומי, ירחם האלוקים וישמור". למותר לציין שבו במקום הוחלט לנתח את הגביר בליבו, וכך יצא מכלל סכנה, וליהודים היתה אורה ושמחה.
הגביר ביקש לפרסם את הסיפור הזה, על מנת להוכיח שסיבת הצלתו היתה אך ורק הקבלה שקיבל על עצמו בעניין התפילה בבית הכנסת, ובמניין. אלמלא היה מתחזק בליל השלגים ההוא, ויורד למכוניתו כדי לנסוע לבית הכנסת לא היו פוגשים אותו הבריונים, ולא היו מכים בו, וממילא לא היה מגיע לבית החולים, והאבחון הקריטי בעניין הלב לא היה בא לידי ביצוע. וכך בתוך תקופה קצרה מאוד היה עלול להסתכן וליפול, חלילה, באמצע הרחוב. רק על ידי החיזוק שלו, עזרו השי"ת להגיע אל נס ההצלה האישי שלו, להודיע שכל קוויך לא יאבדו.
יש גם ללמוד מכאן שכל אדם מחויב לומר 'כל דעביד רחמנא לטב עביד', וגם כאשר נראה לו שבאה עליו צרה גדולה, ישען בכל ליבו ומאודו על השי"ת, וידע שהוא עושה הכל לטובתו. וכמו במקרה שלנו, שאפשר היה לחשוב שהמקרה עם השודדים הוא רע ומר, ולבסוף התברר שהכל היה לטובה
(גיליון יביע אומר)